הרשו לי קצת מחשבות פרועות על פרס ישראל. על פי מה שהבנתי, לא יחולק השנה פרס ישראל לעיתונות, וחבל. שנים רבות ישבתי בחדר עם מי שזכה בפרס ישראל לעיתונות, הקריקטוריסט זאב, אפילו הייתי לידו כאשר הוא קיבל את הטלפון המבשר לו על כך. לא היה אדם ראוי ממנו.

פרס ישראל לעיתונות הוא פרס חשוב. לכן אני מת שבשנת תשפ"ב הזו בכל זאת יוענק פרס ישראל לעיתונות, ואני יודע למי אני רוצה שיעניקו אותו.

אני מת שייתנו את הפרס לברדוגו. לעירית לינור אולי מגיע יותר, לאבי וייס מאתר החדשות "טלקום ניוז" בטח מגיע, ויש עוד לא מעט עיתונאים ישרי מצפון ואמיצים, מחויבים לאמת ולערכים, לא מתכופפים בפני הממסד או האופנה, וכאלה שלא פוחדים לבקר גם את המערכת המשפטית ואת העוולות המפחידות כל אדם שמתגלות במערכת הזו, כשצריך לבקר.

לא מעט עיתונאים מסוג עמיד כזה נחשפו לאחרונה, סלחו לי שלא מניתי את כולם. רבים מהם ראויים, אבל אני מת שדווקא ברדוגו יקבל את הפרס.

דבר ראשון, יש אכן נימוקים מקצועיים טובים לכך. הגישה החדשה והלא מתחנפת שהוא הביא לעיתונות בתוכניות הרדיו שלו, שבירת המוסכמות, הפריצה אל ציבור המאזינים בצורות של ביטוי ומחשבה רעננות שלא היו מקובלות עד הגעתו. גם מספר המאזינים לו הוא גורם שמהווה שיקול מכריע. זו תופעה.

אבל לא בגלל זה אני מת שיגישו אותו לפרס, ושהוועדה הבוחרת, אחרי שתשקול באובייקטיביות, תחליט שאף שאפשר להחליט גם אחרת, דווקא הוא ולא אחר יקבל את פרס ישראל.

אני רוצה שהוא יזכה כי אני מקווה שהבחירה שלו תוביל לדבר העיקרי: ששרת החינוך תסרב לחתום ולהעניק את אישורה, ושראש הממשלה וכל הממשלה יגבו אותה. כן, אני רוצה שיפסלו אותו.

עירית לינור  (צילום: ללא)עירית לינור (צילום: ללא)

כמו שהם פסלו את טליה איינהורן על כך שהיא לא שרה שירי הלל לבנט, בעוד הם עצמם זעקו ורצו לבג"ץ כאשר בממשלה הקודמת פסלו אנשים שתמכו בחרם על המדינה ועל אזרחיה, לא רק הביעו דעה. אנשים שדרשו העברת שטחים לאויב, קראו לסירוב לשרת צה"ל, ולא רק צייצו את דעתם בטוויטר, כפרופ' טליה איינהורן, שביקרה מנהיג חסר מצביעים.

אני מת שכמו שהם עשו לאיינהורן האמיצה והמוכשרת, כך הם יפסלו גם את הפרס לברדוגו. מובן שבעיתונות הוותיקה ישמחו ויסבירו שהפסילה של ברדוגו מוצדקת, כמו שהם צורחים עכשיו בכל כלי התקשורת שהפסילה של פרופ' איינהורן מוצדקת. כמו שהם טוענים נוכח קריסת ההוכחות, שבמשפט של ביבי לא צריך הוכחות.

הם בטח יטענו שאסור להעניק פרס ישראל לשופר. כך גם יקבע כנראה בית המשפט כאשר ברדוגו יגיש בג"ץ נגד פסילתו. הייתכן שגם במקרה הזה היועץ המשפטי לא יהיה מוכן להגן על הפסילה של השר? גם את זה אני מת לראות.

צפוי כתחזית מזג אוויר בקיץ, שאותו בית משפט שלא הרשה לפסול פרסים ממי שפועלים בגלוי נגד מדינת ישראל, לא יתערב בשיקולי פסילה פוליטית, אם הזוכה יהיה מימין. זה בית משפט ומערכת החוק שמביאים במו ידיהם להרס האמון בהם. בהערה מוסגרת אומר שנחרדתי לשמוע שוב פרטים (בכתבה בעיתוננו) על חילוט הרכוש של אלוביץ' בידי המערכת האכזרית הזו והשארתו ללא פרוטה.

נתקלתי בנושא זוועות חילוט הרכוש לראשונה כאשר עקבתי אחרי משפט ירושה בנושא כתבי היד של קפקא. מי שכתבי היד היו ברשותה, כיורשת חוקית, נתבעה. אישה יקרה ששמה חוה הופה. מרגע התביעה, חשבונות הבנק שלה וכל רכושה הוחרמו.

אתם, קוראיי היקרים, חושבים שיש לכם חשבונות בבנק, הכנסה ורכוש. בתוך יום יכולים לחלט לכם הכל, גם אם לא עשיתם כל פשע מוכח.

יש רק עיתונאים מעטים שמעיזים לומר שהמערכת האכזרית הזו איננה קדושה אלא להפך, אם מפעילים אותה בחוסר לב, היא עלולה להיות סכנה לכל אדם בכל רגע. כתופעת לוואי ממשפט ביבי התחילו להתגלות העיתונאים הישרים מתוך כלל התקשורת. אראל סג"ל זועק בסגננו הרעשני שהוא איבד אמון במערכת המשפט, אבל יש גם אחרים שמעלים שאלות. פרס ישראל, בבקשה.

מה שמעורר בי עוד מחשבה. אולי אם רוצים לייצג את הטרנדים החדשים בעיתונות, צריך לתת פרס לכל השופרות, במקום, כרגיל אצלנו, לזמבורות השנאה.

בעצם, יש השנה בפרס ישראל קטגוריה מתאימה לכך. כלשון ההודעה: "פרס להישגים מיוחדים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". תנו אותו לשופרות, ושהשר הממונה לא יסכים לחתום.