שנים ארוכות דרשנו מהפוליטיקאים לעמוד בדיבורם. "קראו את שפתיי!", קבע נחרצות אחד מהם, כשביקש להבהיר שדבריו שווים זהב. שניתן לסמוך עליו. רק מאוחר יותר גילינו שמילה היא כבר לא בדיוק מילה, וכל הבטחה עלולה להתברר כהונאה.

היו גרסאות רבות וחידודי לשון אין ספור שבעזרתם ניסו מנהיגים להקרין כלפי חוץ את רצינותם ויציבותם המוסרית, כשהמסר המרכזי ברור ומתכתב עם כמיהה אנושית בסיסית ביותר: האנשים בראש הפירמידה צריכים להיות נאמנים למה שיוצא מפיהם. ההבטחות שלהם אמורות להיות שוות את הנייר או את זמן האוויר שבמסגרתם נאמרו.

בישראל העניין קריטי אף יותר. במדינה שבה כל יום הוא מאבק קיומי, ומלחמות וסבבים אלימים הם עניין שבשגרה, הציבור זכאי לדעת שיש אמת בדבריהם של מקבלי ההחלטות. שיש על מי לסמוך. עם השנים הדרישה להגינות הלכה והיטשטשה, עד שכמעט נמוגה. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", קבע אחד מהם תוך גניבה אלגנטית של שורה משירו של יעקב רוטבליט. אחֵר טען שהבטחות ניתן למסגר ולתלות על הקיר, ולא מעבר. "אמת לשעתה", הוסיף שלישי בהישענות על לוליינות משפטית, ורביעי אפילו סבר שמותר לשקר למען ארץ ישראל. לא פחות ולא יותר. למכור בדיה למען מטרה שלדעתו היא הנעלה מכל.

פעמים רבות התחושה היא שעדיף שאותם נבחרים, שמתקשים ליישר קו עם מה שאמרו בעבר, ישתקו ולא יפלטו דבר שקר. אבל בעידן העכשווי ובטירוף המדיות החברתיות אי אפשר. מי שלא מצייץ, מצטלם, מתראיין ומתבטא באובססיביות נחשב לנפקד, ובזירה הציבורית העדכנית המשמעות היא גזר דין מוות.

המאסטר הגדול של הז'אנר היה דונלד טראמפ, הנשיא לשעבר של ארצות הברית. העניין עבורו לא היה אמירת אמת או התכתבות עם ההבטחות שפיזר, אלא שליטה בשיח הציבורי בכל מחיר. בהתאם, דעות השתנו, ורעיונות ויוצרות התהפכו תוך זמן קצר, לפי הרוח הנושבת ומצב הרוח שלו.

בישראל היה זה בנימין נתניהו שהטמיע את השינוי הטכנולוגי־תוכני בצורה היעילה ביותר. התחייבויות עלו וירדו כהרף עין ועל כך התקשורת צלבה אותו. בקדנציה האחרונה התנהלותו הגיעה לשיאים חדשים, ובמקביל עיתונאים רבים הוכיחו אותו על כל בדל של הגיג שלא מומש, גם אם היה זניח וחסר חשיבות. המאבק הזה ניתץ סופית את האמון ביושבי הכנסת וגם עמעם את הכעס והתדהמה שחשים בציבור לנוכח הזגזוג של מנהיגנו.

בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
בנימין נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

נתניהו סיים לעת עתה את תפקידו ובמקומו עלה לשלטון אדם אחר, שזוכה ליחס מלטף יותר מהתקשורת. כשלא היה בתפקיד ראש הממשלה, נפתלי בנט התבטא בצורה חריפה, חד־משמעית, ערכית ומרשימה לגבי נושאים רבים. היו לו דעות נחרצות בנוגע לטיפול בבעיות הביטחון, הבריאות והכלכלה של ישראל. דבריו גובו גם בספר, בתצוגות תכלית ובתוכניות מרחיקות לכת. ברגע הקריטי הפר בנט הבטחות שחזר עליהן פעם אחר פעם.

בסבב ראיונות שהעניק לאחרונה, אפילו הבהיר שהדברים שעמד מאחוריהם בעבר, לא ממש תקפים לגבי המתרחש בהווה. ראש הממשלה החדש ביקש שנשפוט אותו על פי מעשיו הנוכחיים ולא על סמך ציטוטיו הישנים. מתברר אם כן שזה לא רק נתניהו - כך עובדת המציאות שלנו.

באופן אישי אני אעדיף תמיד אדם שמבין שהאמת היא עניין גמיש על פני טהרן שמתגלה כבלתי עקבי בעמדותיו בזמן אמת. בתוכנית "מהצד השני" בערוץ כאן 11, המגיש גיא זהר מציג גוזמאות וציטוטים שקריים של אנשי ציבור לצד דוגמאות שמבליטות את ההיפוך בעמדותיהם. ייתכן שלפני שנים היה מצחיק ולעתים מזעזע לראות את חוסר היושרה של שליחי העם. כיום זה כבר בנאלי. אנחנו כבר לא מצפים מפוליטיקאים שיאמרו את האמת. כעת קיימת רק תחינה: שלא יעשו נזק. 