קשה להגזים בעומק העוול והמחדל שגלומים בנזיפה שקיבל קצין צה"ל, שתועד ביום שישי שעבר כשהוא דוחף פעיל שמאל קיצוני בדרום הר חברון. האירוע ליד היישוב אביגיל הוא מיקרוקוסמוס להיפוך היוצרות - להפיכת הטובים לרעים, ולהתעלמות מהזדון והחוצפה של מי שגרם לכל המהומה. הוא בייחוד ממחיש עד כמה אנחנו לא מקבלים את התמונה האמיתית מכלי התקשורת, ולא מבינים מה באמת מתרחש שם.

כי מי שצריכים היו להינזף ולהיקרא לסדר הם ראשי צה"ל, שר הביטחון, היועצים המשפטיים וראשי המינהל האזרחי. ובמיוחד כל מי שעמדו בצמרת הממשלה ב־15 השנים האחרונות. ומי שחייב לשים קץ לביזיון הזה הוא ראש הממשלה - נפתלי בנט.

די לעיין במה שצה"ל פרסם מתוך תחקיר האירוע כדי להתחיל להבין את קצה קרחון המציאות. גם על פי צה"ל, אנשי השמאל הקיצוני, שטענו שבאו לספק מים לתושב ערבי מקומי מסכן, חסמו את ציר הכניסה ליישוב, ניסו לתקוף את החיילים, קיללו, איימו ואף נשכבו על גלגלי כלי הרכב הצבאיים וסירבו להתפנות. כל זה למרות פניות ותחינות אין קץ אליהם מצד גורמי החוק.

זהו הרקע המיידי לתגובה של סמג"ד בצה"ל מול פורעי חוק, חוליגנים, שבנו לו מלכודת מתוכננת ומצולמת, כמו מדי שבוע. הקצין איבד את העשתונות לרגע, כיוון שהציבו בפניו משימה בלתי אפשרית. כי מי שצריכים היו לעמוד לדין הם תושב יטא שהשתלט במקום על קרקע מדינה ובונה ללא כל זכות והיתר, ואיתו אותם חוליגנים שמכנים את עצמם "פעילי שלום", אך מפירים את החוק בשיטתיות ובהתרסה. ומי שצריכים להיקרא לסדר הם ראשי המדינה, שהסכינו עם המציאות הזו במשך שנים.


ההשתלטות על הדרום

האירועים השיטתיים הללו נועדו לשרת מערכה רחבת היקף, שמנהלים גורמי הרשות הפלסטינית יחד עם ארגוני שמאל ובתמיכת ממשלות וארגונים זרים, רבי־כוח. בין היתר, ממשלת גרמניה וקרן קלינטון. המטרה היא לגרום לכך שהפלסטינים ישתלטו על כל דרום הר חברון, משני צדי הקו הירוק, ויחברו אותו לממלכה הבדואית הבלתי חוקית של הנגב.

בגרון של המזימה הזו תקוע קומץ של יישובים יהודיים – יישובי דרום הר חברון. הם עצמם, לצד השדות והמתקנים שלהם, יוצרים רצף של שמירה על מרחבי קרקע המדינה באזור. לכן מתנהלת מערכה רבת־שנים נגדם, תוך ניסיון ליישב ערבים על הקרקעות במרמה, בגניבה, בתחבולות ובכוח. תוך ניצול הבורות, הזדון והרשלנות של אמצעי התקשורת הישראליים והבינלאומיים. ובמיוחד תוך הסתמכות על אוזלת היד ושיתוף הפעולה הפסיבי של רשויות מדינת ישראל. מימי נתניהו ועד עכשיו.

חיל החלוץ הוא קבוצות פרובוקטורים ישראלים ובינלאומיים, שמעודדים ודוחפים ערבים לבנות, להציב מבנים ולעבד קרקע מדינה שכמובן לא שייכת להם ומעולם לא יושבה על ידיהם. האיש שבגללו פרצה התקרית ליד אביגיל, הוא בכלל תושב יטא, יישוב ערבי גדול הרחוק מהמקום. זה שנים הוא מקבל תמיכה פיזית וכספית כדי שיבנה באופן בלתי חוקי ליד אביגיל ויחסום את ההתיישבות היהודית.

הטענות של הפורעים שרבו עם החיילים לפני שבוע, כאילו הם ניסו להביא לו מים, הן עלילה מגמתית. תואנה שאפשר למכור לתקשורת חוץ, כדי להציג אותנו כקלגסים נאצים ולשבור כל אכיפה של החוק. למבנה הבלתי חוקי שבנה הפלסטיני מובילה דרך אחרת, מכיוון שונה, ולכן אין לו כל צורך בכביש הגישה המוביל לאביגיל, כדי להוביל מים למאחז הבלתי חוקי שלו. הקרב על חסימת אביגיל היה מכוון ומניפולטיבי כדי לכבוש עוד פיסת שטח, לשתק את ההתיישבות, לפגוע בתדמית שלה, לבייש ולדכא את צה"ל והשלטונות. הכל כדי להציב התנחלות ערבית חדשה על כל קרקעות המדינה.

המהלך הזה מקבל רוח גבית אדירה מהכספים ומהתמיכה הפוליטית ששולחים ממשלות אירופיות וארגונים שונים, גם אמריקאיים. אלו מממנים פאנלים סולריים, מבנים, אמצעי ייצור וכל מה שדרוש לכל ערבי שמוכן להיות חוד חנית להשתלטות על השטח.

אבל הערבים, הממשלות הזרות וארגוני החוליגנים לא יכולים היו לפעול, וההשתלטות הזוחלת על דרום הר חברון לא הייתה מתרחשת אלמלא הסיוע של ישראל. קודם כל באמצעות היועצים המשפטיים, שקושרים את הידיים של החיילים והפקחים, ובאותה עת משלחים את היד הזועמת של החוק נגד כל מסמר שנתקע בסוכה ביישוב יהודי. בד בבד, ממשיכה לנשב בצמרת מערכת הביטחון הרוח הרעה של אוסלו, ומספקת רוח גבית לפלסטינים, גם למפירי החוק.

רק שמעל הכל שולטת אוזלת היד של הצמרת הפוליטית, שהיא הרבה מעבר לסתם רשלנות ורפיסות. אסור לשכוח שעל פי המפה של תוכנית טראמפ, שהיא התוכנית שמכר בנימין נתניהו לאמריקאים, כל שטח דרום הר חברון צריך היה להיכלל במדינה הפלסטינית. שר הביטחון הנוכחי בני גנץ לא חורג מהמדיניות האומללה שהנהיג נתניהו, גם מול ההשתלטות הערבית והפרובוקציות של ארגוני השמאל הקיצוני.

אבל יש היום ראש ממשלה, שר משפטים ושרת פנים אחרים. ועליהם מוטלת המשימה לעצור את ההשתלטות ואת היפוך היוצרות. בין היתר להגן על קציני וחיילי צה"ל, שמופקרים לתקיפות מניפולטיביות מצד מפירי חוק, כמו אלו שהשתוללו ביום שישי שעבר ליד היישוב אביגיל.

התיישבות בדואים בנגב (צילום: רויטרס)התיישבות בדואים בנגב (צילום: רויטרס)


הגחלת כבתה

בהפסקה שבין תפילת מנחה לנעילה, בשלהי יום הכיפורים, התייצב הרבי בבית הכנסת של חב"ד בעיר משגשגת בפלורידה, ודיבר על היהודי האחרון. הוא התייחס לספר שפורסם על צאצאי האנוסים והנרדפים בספרד, אבל ערך אלגוריה למצב הקהילות היהודיות בגולה. הוא ניסה להרגיע ולהסביר עד כמה תמיד יישארו ניצוץ, תוכן וחיים יהודיים, כל עוד חב"ד פועלת בסביבה.

מעבר לקידום התדמית של התנועה, מבט בקהל המתפללים סיפק המחשה לכך שהדיבורים על היהודי האחרון של העיר אינם תלושים כל כך. לא מעט יהודים מתגוררים בעיר העשירה הזו בפלורידה. לא חסרים מהם מבוססים ועשירים, אבל מרביתם לא הציצו לבית כנסת כלשהו ביום כיפור. ספק אם זכרו שהגיע היום המיוחד, שלא לדבר על משמעותו. כמה ממכריי, יהודים כשרים וטובים, מצאו לנכון לחגוג בקוסטה ריקה יום הולדת שובבי, בדיוק ביום חמישי שעבר, הוא יום כיפור. רבים אחרים, אלו שעדיין לא נטמעו והתבוללו סופית, איבדו כל עניין באירועי השנה והחגים היהודיים.

קהל המתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים הגיע ברובו במכוניות, בגשם סוחף, ודווקא ההכלה ברוח לובביץ' הייתה יפה ונכונה כל כך עבורם. אבל מרביתם באים בימים, וגם הילדים והנכדים שלהם לא טרחו לבוא לתפילה. הגחלת כבתה.

כך הולכת לה ומתמזגת יהדות ארה"ב עם הסביבה. עוד דור, עוד שניים, ומחוץ לקהילות האורתודוקסיות הקשוחות יישארו רק החב"דניקים והמבקרים מישראל. אלו שמצאו את הנוסחה להישאר יהודים, גם אם לא יחבשו כיפה.

אולי על הרקע הזה אפשר להבין מה פתאום נזכר מארק צוקרברג בשורשים היהודיים שלו, והחליט באחרונה לתרום 1.3 מיליון דולר ל־11 ארגונים יהודיים בקליפורניה. אולי גם הוא הבין שחשוב לעודד חיים יהודיים כדי שלא תתקיים הדרשה של הרבי מחב"ד, על היהודי האחרון.