מה שקורה ביומיים האחרונים בערוץ היחסים בין ארה"ב לישראל חשוב, מעניין וחיוני פי כמה מההופעות ותוכן הנאומים של ראשי מדינות וממשלות במושב העצרת השנתית של האו"ם, המתקיים במטה הראשי של הארגון במנהטן.

בעוד שלנאומים במליאת העצרת החגיגית ישנה משמעות הצהרתית, שגם היא במקרה הטוב זמנית, בחזית האמריקאית-ישראלית להתפתחויות יש משמעות מעשית.

ממה שקורה בוושינגטון אי אפשר ואסור להתעלם. ממה ששומעים במושב הוויכוח הכללי של עצרת האו"ם השנתית לא נעים להתעלם, אבל אין צורך להתרגש ובוודאי שלא לקחת ללב.

ראשי המדינות החברות המשתתפים בעצרת השנתית חוזרים לבירותיהם. ההצהרות וההתבטאויות ששיווקו באולם מליאת האו"ם נשכחות. מנגד, הנשיא ג'ו ביידן נשאר בבית הלבן, והפלג הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית לא הולך לשום מקום.

העיכוב באישור התקציב הפדרלי הכולל את סעיף הסיוע בסך מיליארד דולר למימון כיפת ברזל הוא עיכוב זמני. התקציב יאושר וכך גם הסעיף לכיפת ברזל.

בזירה הבינלאומית, שכל מה שמתרחש בה נידון במושב העצרת השנתית, המצב שונה בתכלית. שום דבר איננו זמני. כמעט כל נושא שנידון בנאומי ראשי המדינות במושב העצרת, הוא נושא ישן, ידוע, מטריד, מדאיג.

הבעיות, המשברים, מלחמות האזרחים, הסכסוכים האיזוריים, מצוקות של אוכלוסיות הסובלות מחסור ורעב, המתיחויות בין המעצמות הגדולות – נושאים שכל נואם במושב הוויכוח הכללי הזהיר מפניהם, הביע דאגה וחרדה מקיומם המתמשך, הדגיש את הסכנה לשלום, לבטחון וליציבות בעולם מהמשך נוכחותם והשפעתם ההרסנית - הם נושאים שישארו כפצעים פתוחים גם אחרי סיום העצרת השנתית. לאף אחד מהנושאים האלה לא נראה, לא צפוי, לא בטוח פתרון וסוף בעתיד הנראה לעין. 

למעלה מעשר שנים משתוללת מלחמת אזרחים עקובה מדם בסוריה. לפי דיווחי האו"ם, למעלה מחצי מיליון בני אדם נהרגו בסוריה. למעלה משישה מיליון עקורים ופליטים נמלטו מסוריה. לפי הגדרה רשמית של משפטנים בינלאומיים, מלחמתו של נשיא סוריה אסד נגד המורדים, הגיעה זה כבר להיקף וממדים של השמדת עם.

בבית הדין הבינלאומי בהאג מוכנים תיקים, הכוללים מסמכים, עדויות מוקלטות, סרטונים וצילומים המאשרים את התנהלות המשטרה החשאית ושירותי הבטחון בסוריה, שעינו, התעללו ורצחו אלפי אזרחים, בנוסף לצילומים של מאות גופות מתים המוכיחים שאנשי המשטרה החשאית עקרו את עיניהם לפי מותם.

אבל כל מהלך, כל יוזמה, כל נסיון להאשים רשמית את נשיא סוריה ולהדיחו מהשלטון, נדחו, נמנעו וסוכלו על ידי רוסיה. מועצת הביטחון לא קיבלה אף לא החלטה אחת של גינוי ואשמה נגד סוריה. רוסיה מונעת כל נסיון ויוזמה להחלטה כזאת.

מלחמת האזרחים בסוריה (צילום: רויטרס)מלחמת האזרחים בסוריה (צילום: רויטרס)

זאת רק דוגמה אחת לחוסר האונים של האו"ם במישור ההתמודדות מול ונגד בעיות, משברים וסכסוכים המעיקים על העולם. המזכיר הכללי של האו"ם, אנטוניו גוטרס, נשא נאום ארוך בפתיחת העצרת, שכלל רשימה ארוכה ומפורטת של הבעיות המאיימות על העולם.

רשימה שלא היה בה שום חדש, שום משהו שלא היה ידוע, שום נושא שלא מעיק על העולם כבר שנים. "הנשיא ביידן קורא ומבקש דיפלומטיה ולא סכסוכים. אבל רבים מסופקים", הייתה הכותרת הראשית שנתן ה"ניו יורק טיימס" לדיווח ארוך על נאומו של נשיא ארה"ב בפתיחת מושב העצרת השנתית.

הנשיא החדש של איראן אברהים ראיסי נשא נאום תוקפני נגד ארה"ב. נו, אז מה? הוא לא חידש כלום. קודמיו בראשות איראן עשו זאת בעצרות שנתיות קודמות. נשיא הרשות הפלסטינית עבאס ישא גם הוא נאום במושב הוויכוח הכללי. אפשר מראש לדווח על תוכן נאומו - גינוי לישראל על "כיבוש השטחים" ועל "הרחבת הבנייה בהתנחלויות".

וכמובן, עבאס יחזור על הבעת שאיפת העם הפלסטיני לשלום. הוא עשה זאת בעצרות שנתיות קודמות של האו"ם.  האמת היא שהעצרות השנתיות של הארגון העולמי בשנים האחרונות קיבלו אופי של רגילות, צביון כמעט שיגרתי. העצרות לא הניבו שום בשורה מיוחדת, שום יוזמות ומהלכים שקידמו במשהו פתרונות מעשיים למשברים, לסכסוכים ולמצוקות.

התפרצות מגיפת הקורונה והתפשטות נגיף הקורונה חשפו ביתר שאת את הנוכחות הבלתי מורגשת של הארגון כגורם עולמי, מוביל, מעורב, משפיע במאבק לבלימת מגיפה הקורונה. בהצהרות והודעות שהארגון מפרסם ובתדרוכים לנציגי התקשורת, מגיפת הקורונה היתה נושא מרכזי, אבל רק בהיבט תקשורתי.

הארגון לא הצליח ואולי גם לא ניסה לפעול במטרה ליצור ולקדם איחוד של מדינות חברות במאמץ גלובלי משותף למלחמה במגיפה הקורונה. ארגון הבריאות העולמי נתגלה כגוף חסר כל השפעה ונוכחות יוזמת ומובילה במאבק לבלימת מגיפה הקורונה.

חבל שהנאומים שנישאו בעצרת השנתית הנוכחית לא כללו, לא העלו ולא סימנו בשורה לשינוי מהותי, מהפכני בתיפקודו של הארגון העולמי.