1. משהו קרה לי אחרי שהזריקו לי שבב אלקטרו־דמיונולוגי בחיסון השלישי. כמה שעות אחרי ההזרקה על ידי נציגה של המשטר הפאשיסטי התהפך לי המוח, חשתי געגועים עזים לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, לאשתו שרה ולבניו יאיר ואבנר. חשתי תשוקה עזה לשוחח עם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, רציתי לשמוע את קולה המרגיע של שרת התחבורה, התרבות והספורט לשעבר מירי רגב.
הורדתי מקיר הסלון את תמונתו של אריק איינשטיין ותליתי במקומה את תמונתו של דוקטור אב"ח (אבישי בן חיים) ולצדה את תמונת גאון הדור ותפארתו הרב אריה מכלוף דרעי. חשתי התעלות הנפש, הוצאתי מהזולה את הכיפה והתפילין הישנות של אבי הפריבילג האשכנזי המושחת, שטפתי אותן בחומרי ניקוי שמפרסם הבעל של גרושתו של פנינת המזרח אייל גולן הלא הוא אלירז שדה, שהוא גם המראיין האישי של ראש הממשלה לשעבר וראש הממשלה הבא בנימין אבי יאיר נתניהו.
חוץ מהשבב, החדירו לגופי בבוסטר חומר נפלא שפקח את עיניי לראות ולשמוע דברים נכוחה. כך, למשל, אני לא מסוגל יותר להאזין לשלום חנוך, אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין ושאר האשכנזים השמאלנים. אני שומע ושר מהבוקר עד הלילה את עומר אדם, עדן בן זקן, אייל גולן ושאר זמרים שלאורך שנים מקופחים על ידי אמצעי התשקורת, המנוהלים ומפוקחים על ידי ארגון יוצאי פולניה וגרמניה.
גיליתי מחדש בארכיון הכנסת את הנאומים המבריקים והשנונים של דודי אמסלם, את הבדיחות המפילות של דוד ביטן ואת הגדולה מכולן מירי רגב, שבזכות התרבותיות שלה קיבלה מנתניהו הקינג את תפקיד שרת התרבות והעלתה את אייל גולן, עומר אדם ועדן בן זקן לצמרת הזמר העברי, וגרמה לכל האשכנזים לחרבן קוביות ולצעוק געוואלד.
איזה מהפך ענק, כולה זריקה לא כואבת בכתף. חוץ מזה שהיא מחסנת מקורונה, היא גם מחסנת משטיפת מוח שמאלנית של התשקורת הכתובה והאלקטרונית. הפסקתי לקרוא את בן כספית (מעריב), יוסי ורטר (אל־ארד) וסימה קדמון (ידיעות מחרידות) וחזרה ההנאה מקריאת עיתונים אחרי כמה מאמרים נפלאים של קלמן ליבסקינד, אראל סג"ל, עירית לינור ושאר החבר'ה הטובים. אני מרגיש זך ונקי מתעמולה עוינת, אני מנפח את החזה וגאה להיות פטריוט יהודי לאומי. תליתי דגל ישראל ענק על המרפסת ושלט מאיר עיניים “ארץ ישראל השלמה מהים עד הנהר".
אני לא מתבייש לצאת בריש גלי נגד הפאניקה שיוצרים השמאלנים בגלל הרציחות במגזר הערבי. אימצתי אמירות של אישים דגולים מהצד הימני של המפה, שאין זה מענייננו שהערבים רוצחים אחד את השני, ואני מוסיף אחרי המשפט הזה “כן ירבו, אמן!".
שמעתי את אחד הפטריוטים הנפלאים, אליל הנוער ינון מגל, שסיפר כי תרם לארגון להבה, שבראשו עומד הצדיק בנצי גופשטיין, ונעניתי לקריאתו לתרום לארגון שמציל יהודיות מציפורני ערבים רשעים. תרמתי ח"י שקלים כפול 12, לכבוד 12 שבטי ישראל.
השינוי שחל בי מאז הזריקה הוא בולט מאוד, אנשים אומרים לי שאני נראה קורן מאושר, שאני מפזר אור סביבי. הורים לילדים מבקשים שאניח את ידי על ראש גוזליהם ואברך אותם, אני עושה זאת בשמחה. החלטתי להתחתן, להביא ילדים לעולם הנפלא שבו אני חי ולנתץ את כל האמונות שעל פיהן חייתי. תודה, ביבי, על החיסונים שהבאת. אם לא אתה ופייזר ומשרד הבריאות, שאתה היית המנחה והמורה של השר שעמד בראשו, הייתי חי באפלה ושרוי בדיכאון.
אחרי ששמעתי את המורה הרוחני, ההיסטוריון המהפכן אב"ח, החלטתי לחזור למקורותיי ושורשיי במזרח, מחקתי את שמי המעוברת וחזרתי למקור, מעכשיו שמי כמו שמם של אבות אבותיי: דהבני (דהב בערבית: זהב).
מצויד בתו הירוק נסעתי עם כמה חברים חדשים לקברו של הרבי באומן. איזו התרוממות נפש, איזו אהבת ישראל, איזה “ואהבת לרעך כמוך", איזה ריספקט לנשות הגויים, איזו מסירות, איזו עזרה הדדית. כשעמדתי ביער וצעקתי עד שגרוני ניחר “טאטע, טאטע" (אבא ביידיש), ראיתי בדמיוני את הרבי, שמעתי את קולו המרגיע אומר לי שאני בדרך הנכונה, חשתי את ידו מלטפת את ראשי ואת קולו אומר “אינגלה, אינגלה" (ילד ביידיש), “תינוק שנשבה", “חזרת לטאטע, טאטע ישמור עליך". התעלפתי ביער מהתרגשות, וצדיקים העמיסו אותי על אלונקה והעבירו אותי לבית חולים.
2. החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה. נזכרתי שהרב המקובל יצחק בצרי אמר לי בזמנו שאני צדיק נסתר, וכך גם אמר לי הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. חשבתי שהם עבדו עליי ורצו להתחנף, עכשיו ברור לי שהם צדקו, אני מרגיש צדיק נסתר.
השבב והחומר הסודי שהזריקו לי מחזק אותי. במקום לראות סדרות בנטפליקס אני קורא יומם ולילה בספרי הקודש הרבים הנמצאים בשלושה ארונות ספרים בביתי הדל. אני מגלה עולם חדש שזלזלתי בו, העולם היהודי האמיתי, הטהור, אני מבקש סליחה ומחילה שזלזלתי-העלבתי־פגעתי באנשים טובים המשתטחים על קברי צדיקים, המאמינים בקמעות ובמזלות שנתנו להם רבנים גדולים וחשובים. איך חייתי בשקר, איך לא ראיתי את האור, איך חיללתי שבת, איך טרפתי שרצים, איך הלכתי רכיל וניבלתי את פי, איך, איך, איך?
שמתי שלט קטן על שפת הג'קוזי בביתי וכתבתי עליו “מקווה". אני טובל שלוש פעמים ביום בלי קצף ושמנים ריחניים, מים נקיים. הפסקתי לשתות וויסקי וחזרתי לשתות “מחייה" (ערק), בלילה אני שם קנאביס בכלי מיוחד, שואף את העשן ולוקח אותו לריאותיי כאילו הייתה זו הקטורת של בית המקדש. זה עושה לי טוב, הראש שלי עף למרחקים ארוכים, לגבהים שאי אפשר לתאר, אני מרחף בעולמות עליונים. מדי פעם אני צועק “טאטע", עד שהשכנים צועקים לי בזעם “יא פסיכופת, תסתום את הפה, אנשים ישנים כאן". לא אכפת לי מהם. אני יודע ומרגיש שטאטע שומר עליי.
אנשים מבולבלים התחילו לבוא אליי לבקש עזרה בעצה ובתפילה, התחלתי ללבוש גלימה שקניתי בשוק הפשפשים. אני מדליק כל ערב עשרות נרות ריחניים וקטורת מיובאת מתאילנד, קניתי כמה ארגזי יין שעליהם שמתי תווית, שעליה כתוב “טאטע". אני מוכר כל בקבוק ב־180 שקל - עשר פעמים חי.
החלום שלי הוא שהדוקטור אבישי בן חיים יבוא אליי ויבקש לנשק את ידי, כמו שעשה במטבח לדודי אמסלם. אני מתפלל שמירי רגב תבוא עם שביס ותבקש שאברך אותה שתהיה ראש הממשלה הבאה. אני יודע שזה יקרה, אני מתחזק מרגע לרגע ומרגיש שטאטע נותן לי כוחות־על שאין לאף בן אנוש.
אני מרגיש שאני מזיע, מתפוצץ לי הראש, אני מנסה לקום ואני רואה שאני קשור לאלונקה. שני אחים לבושים מדים ירוקים יושבים מימיני ומשמאלי. אני מבין שאני בתוך אמבולנס. “תירגע", אומר לי אחד האחים שהמראה שלו מפחיד ומזריק לי משהו לזרוע. הכל מתערפל. אני מרגיש חשיכה. אני פוצח בשיר בקול ענות חלושה “תנו לנו אור", שירו של קובי לוריא הגדול.
תנו לנו אור
די עם השקר, די עם השנור
כמה אפשר אותנו למכור
די עם החושך, תנו לנו אור
הפוליטיקאים הם בני זונות
מכל זווית ומכל הבחינות
מה הם עשו בשביל מדינה
דואגים לעצמם ועושים לנו
“נה"!
תנו לנו אור, תנו לנו אור...
העיתונאים זה עם די מוזר
הם מחפשים רק מר ואכזר
כל מה שרע לעמוד הראשון
כל מה שטוב לא נכנס לעיתון
החרדים סיפור מייאש
אם יש אלוהים הוא נורא מתבייש
לא מתגייסים רק רוצים להתעשר
חזיר זה טרף
חזירות זה כשר
תנו לנו אור, תנו לנו אור
מס הכנסה שולחים לי גובים
ביטוח לאומי הם סתם גנבים
כמה שתרוויח הם ייקחו עוד
תשתה ותשיר בשביל מה לעבוד
תנו לנו אור, תנו לנו אור
די עם השקר, די עם השנור