גם מי שהחמיאו להופעתו של ראש הממשלה נפתלי בנט בעצרת השנתית של האו"ם וגם אלו שלעגו לנאומו - נחשפו במלוא קלונם. יש להם, במקרה הטוב, מושג קלוש בדבר מעמדו האמיתי של הארגון העולמי כיום, והמשמעות הנמוכה של נאומי ראשי המדינות במסגרת העצרת השנתית.
הן המשבחים והן המשתלחים בנאום בנט לקו בהגזמות, שבחלקן הגדול גלשו לבורות בכל הנוגע לאו"ם ובמיוחד לעצרת השנתית. ההבדל הוא שהמפרגנים גילו לפחות התאפקות וריסון. התגובות של האופוזיציונרים לנאומו של בנט היו לא רק מוגזמות בביקורת באופן פרוע. ההתבטאויות עצמן היו מרושעות. בזויות. נקמניות.
מעמדו של האו"ם בזירה העולמית מצוי בתהליך של התערערות והיחלשות מואצת כבר שנים אחדות. השפעתו של הארגון העולמי על קידום פתרונות או אפילו בלימת התפשטותם של משברים וסכסוכים שמעיקים על העולם היא אפסית. להופעות של מנהיגי המדינות החברות בעצרת השנתית אין שום משמעות מעשית. אפס.
ארה"ב היא המדינה המארחת את הארגון העולמי, משלמת, תורמת ומזרימה לארגון סכומים המכסים כמעט רבע מתקציב התפעול שלו. במושב הפתיחה של העצרת השנתית הנוכחית, ה־76 בתולדות הארגון, נאם נשיא ארה"ב ג'ן ביידן. נו, אז מה? הנאום לא עורר עניין מיוחד, שום תגובות יוצאות דופן, לא בתחומי הארגון בניו יורק ולא בזירה הבינלאומית.
משאל חטוף בין עיתונאים, כתבים ותיקים במטה האו"ם בניו יורק, גילה כי הם לא זכרו ולא יכלו לצטט משפט אחד מנאומו של ביידן. גם החשיפה שקיבל נאומו של ביידן במדיה האמריקאית הייתה שולית, כשתוצאות הבחירות בגרמניה וסוף הקריירה של אנגלה מרקל ריכזו עניין גדול בהרבה – בארה"ב ומחוצה לה. עם זאת, אף פרשן אמריקאי ואף בעל טור לא לעג לנאומו של הנשיא ביידן.
הבעיות, הסכסוכים האזוריים, המצוקות והמשברים ברחבי העולם שהוזכרו בנאומיהם של ראשי המדינות בעצרת השנתית אינם חדשים. אלו נושאים ישנים שנדונים כבר שנים. האירוניה היא שהעובדה שנושאים מעיקים אלה נדונים מעל במת האו"ם, חושפת ביתר שאת את חוסר האונים של הארגון העולמי. את חולשתו ואי־יכולתו לעשות משהו מועיל במטרה לשים קץ לצרות ולמצוקות, או אפילו להגביל את סבלם של מיליוני בני אדם. בטרמינולוגיה של עולם הרפואה, האו"ם עוסק בדיאגנוזות של משברים וסכסוכים. זו אפילו לא שמינית של תרופה.
פרשנים ומומחים בישראל הסתערו על נאומו של ראש הממשלה באו"ם כמוצאי שלל רב. לאחדים מהם ההופעה של בנט בניו יורק היוותה עילה טובה להטחת קיתונות של לעג. הם טעו, כשלו והגחיכו את עצמם בתיאור נוכחותו במליאה, בהערכות בדבר השפעת נאומו, במסקנות על הרושם שהשאיר וכצפוי מהצהרות ששיווק בנאומו.
הם לעגו לעובדה שלבנט רק 6 מנדטים בכנסת, אך לאף אחד מנציגי המדינות החברות לא אכפת ממעמדו הפרלמנטרי של ראש מדינה כזה או אחר. רבים מבין ראשי המדינות שהשתתפו בעצרת הנוכחית אינם נהנים ממעמד פוליטי איתן.
היו כותבים בישראל ששמחו לציין שאולם המליאה היה ריק בעת נאומו שלבנט. הם לא יודעים שאולם המליאה אף פעם לא מלא, אפילו לא בחציו, כשבמרבית הישיבות האולם שומם. באולם נוכחים רק נציגי המדינות שראשיהן נואמים או צפויים לנאום. רוב ראשי המדינות שהגיעו לניו יורק מעדיפים לנצל את שהותם בעיר לפגישות ולהתוועדויות עם מנהיגי מדינות. בעצרת הנוכחית, לנוכח מגיפת הקורונה, מזכירות האו"ם ביקשה מראשי המדינות שהשתתפו בעצרת להיזהר מהתכנסויות. אזהרה שהתבטאה במיעוט נוכחים באולם המליאה.
מה שלא נאמר באותם דיווחים לעגניים הוא שגם נאומים של נציגי מעצמות, כמו סין, צרפת, גרמניה ובריטניה – לא הוזכרו בתקשורת האמריקאית ולא עוררו רושם מיוחד.
לדבר עם הרבנים
במושגים הרווחים בקרב דיפלומטים, בנט סיפק נאום טוב וראוי. הופעתו הייתה מאופקת, מפויסת וביטאה את שעתו היפה של ראש ממשלה טרי. אם אכן קץ עידן בנימין נתניהו בראשות הממשלה והקמתה של קואליציה המייצגת שינוי הם אירוע היסטורי – נפתלי בנט הציג את השינוי הזה לראווה במרכז הזירה הבינלאומית. זהו הישג שאי אפשר להתכחש לו. מי שלועג להישג הזה, הוא אטום לב או שם עצמו רשע. השאלה היא כמובן, מה ההישג הזה יניב לישראל? התשובה איננה מעודדת ואפילו מתסכלת. אבל לא באשמת בנט. האו"ם פשוט לא מסוגל להבטיח תוצאות ולהעניק תשואות מעשיות למהלכים ולהתפתחויות במדינות חברות.
בנאומו של ראש הממשלה היו שתי טעויות. אחת בלתי נמנעת ואפילו רצויה. השנייה היא כשל ומחדל. הכוונה להתמקדות הגורפת של בנט באיראן המתגרענת כאיום לעולם, וההתעלמות הטוטלית שלו מבעיית פלסטין והסכסוך.
אי אפשר שבכיר ישראלי בהופעה בפני פורום בינלאומי לא יזעיק ויזהיר מפני איראן הדוהרת להשגת נשק גרעיני. אבל האמת היא שהאו"ם איננו המקום המתאים לכך. הסכם הגרעין עם איראן הושג על ידי שש המעצמות (חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה). במהלך המו"מ, נציגי המעצמות פעלו וטרחו באופן מוקפד למנוע כל מעורבות של האו"ם בהשגת ההסכם. האו"ם מנוע מלעשות משהו בנושא עתידו וגורלו של הסכם גרעין חדש עם איראן. המאבק נגד חידוש ההסכם חייב להתנהל בבירות שש המעצמות החתומות על ההסכם הישן, ומעורבות עכשיו במאמצים להשיג הסכם חדש.
התעלמותו של ראש הממשלה מהנושא הפלסטיני הייתה מתוכננת ודווקאית. עובדה זאת עשויה לשמש תמריץ נוח ומפתה לגורמים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק להחיות את בעיית פלסטין כאחד מהנושאים הקבועים והארכאים בסדר יומו של הארגון העולמי.
בשהותו הנוכחית בניו יורק מעד בנט במחדל שהוא כשל בו גם בביקורו הקודם בארה"ב. הכוונה לערוץ היחסים בין ישראל לקהילה היהודית הגדולה בארה"ב. ראש הממשלה נפגש עם יהודים וקיים שיחה ארוכה עם ראשי הפדרציות. אבל עם כל הכבוד לראשי הפדרציות, שעושים עבודה חשובה ומועילה לטובת היישוב היהודי בארה"ב, הם אינם האנשים המתאימים לטפל במשבר המתמשך במישור היחסים בין ישראל לקהילה - משבר שמכבר הפך לנתק בממדים שיצרו שני עמים, בישראל ובתפוצות.
לראשי הפדרציות אין קשר ישיר עם הציבור היהודי, עם הרחוב היהודי. מי שיכולים ומסוגלים להתמודד עם הריחוק הזה, שביכולתם לשקם את היחסים, הם הרבנים משלושת הזרמים ביהדות ארה"ב. הרבנים מקיימים קשר ישיר, אישי ואינטימי עם רבבות יהודים. ראש הממשלה חייב להכין ביקור נוסף בארה"ב. ביקור שכולו יוקדש לפגישות, לשיחות ולהתייעצויות עם רבנים בכירים על דרכים ואמצעים לשקם את היחסים בין ישראל לקהילה.