הקלטת הטור המלא של טל לב רם

"תוכנית הגרעין של איראן הגיעה לקו פרשת המים וכמותה גם הסובלנות שלנו. מילים לא עוצרות את סיבוב הצנטריפוגות". המשפט הזה, שאמר ראש הממשלה נפתלי בנט בנאומו השבוע באו"ם, מייצג נאמנה את האתגר ואת הדילמות הישראליות כיצד לפעול בתקופה הקרובה נגד איראן.

אין בדברים הללו רמז לכך שישראל מתכוונת כבר בתקופה הקרובה להפתיע את העולם במתקפה על אתרי הגרעין באיראן. לאחר שנים שבהן צה"ל וחיל האוויר עסקו בהכנות הללו הרבה פחות בגלל הסכם הגרעין והסטת משאבים לאתגרים ביטחוניים אחרים, רק בשנה האחרונה האופציה הזו חזרה באופן משמעותי לשולחן השרטוט.

כעת על ישראל להיערך לתוכנית מבצעית אמינה לפגיעה אנושה בפרויקט הגרעין של איראן. זאת אם נניח בצד את ההשלכות המדיניות במישור הבינלאומי, ואת האינטרס הישראלי המובהק כי גם פעולה צבאית תהיה בהובלה בינלאומית בראשות ארה"ב, מה שלפחות כרגע נראה רחוק מהעין.

כך או כך, הכנת תוכנית פעולה והשגת יכולת מבצעית מוכחת תהיה מהאתגרים הגדולים של האלוף תומר בר, שבחודשים הקרובים יחליף את אלוף עמיקם נורקין כמפקד חיל האוויר. עד לאפשרות של תקיפה ישראלית בלב איראן, שעדיין נראית רחוקה מאוד, יתמודד בר עם מתיחות מול איראן. מצד אחד ישנו הדשדוש במו"מ בין איראן והמעצמות, כאשר איראן ממשיכה לזחול ביישום תוכנית הגרעין שלה, ומצד שני האתגר המיידי הוא המשך ההתבססות באזור של איראן.

אלוף תומר בר (צילום: דובר צה''ל)אלוף תומר בר (צילום: דובר צה''ל)


ראש הממשלה, בנאומו באו"ם, אמר כי איראן זינקה קדימה במחקר ובפיתוח שלה, ביכולות הייצור וההעשרה, כשתוכנית הגרעין האיראנית נמצאת במצב קריטי. הוא הוסיף כי יש ראיות שמוכיחות בבירור את כוונתה של איראן לייצר נשק גרעיני באתרים סודיים בטורקוזאבאד, טהרן ומריבן, אבל העולם מתעלם.

אפשר לחזור לרגע לוויכוח הפוליטי המעט מעייף בישראל שמחפש את ההבדלים בין הזוהר והברק והיכולות הרטוריות יוצאות הדופן של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, לבין נאומו הסולידי והאפרורי של ראש הממשלה בנט. אבל מי שמחפש בכך את העיקר טועה טעות חמורה. על השנים האחרונות צריך להסתכל במבט אסטרטגי ולא מנקודת הצילום של ראש ממשלה שנושא נאום על רקע לוח שיש ירוק. נאומים מצוחצחים, שימוש בעזרים ועניין בינלאומי לא שינו הרבה במבחן התוצאה במאבק מול איראן ובניסיון לגייס את מדינות העולם.

נאומים באו"ם, זוהרים או סולידיים, אינם משנים מציאות, אבל הם מספקים לנו הזדמנות להסתכל על תהליכים ארוכי טווח שהתרחשו בשנים האחרונות, בין נאום שנתי אחד לשני. בהקשר הזה המסקנה היא חד־משמעית: העולם לא התגייס למערכה נגד איראן, והיציאה של האמריקאים מהסכם הגרעין והפיצול שמהלך זה יצר בקואליציה נגד גרעין באיראן הרעו את מצבה האסטרטגי של ישראל. זאת למרות המצב הכלכלי של איראן, שהורע מאוד מהידוק הסנקציות של ארה"ב בשנים האחרונות, והפעילות שמיוחסת לישראל נגד ההתבססות האיראנית במזרח התיכון.

נאום נתניהו בנושא הגרעין האיראני באו''ם (צילום: רויטרס)נאום נתניהו בנושא הגרעין האיראני באו''ם (צילום: רויטרס)


בשורה התחתונה, איראן הגדילה את השפעתה במדינות האזור, בעיקר באמצעות חימוש מיליציות פרו־שיעיות בתימן, עיראק וסוריה, לצד התמיכה השוטפת שמעניקים האיראנים לחיזבאללה בלבנון ולארגוני הטרור בעזה. כבר היום, ללא קשר לחיזבאללה, מצויים בידי המיליציות השיעיות בסוריה עשרות טילים מדויקים המכוונים לישראל.

במקביל מחמשת איראן את המיליציות השיעיות שפועלות במזרח התיכון במאות רבות של כטב"מים מתאבדים. סוגיית הדיוק – טילים, טילי שיוט וכטב"מים מתאבדים - הופכת למשמעותית מיום ליום. חיל האוויר בפעילות המיוחסת לו בתקיפות המב"מ (המערכה שבין המלחמות) מצליח אולי לעכב את המגמה, אבל לא יכול לבלום אותה. במיוחד כאשר הטכנולוגיות שמבטיחות את הדיוק הופכות לזמינות, פשוטות וזולות.

רפיסות בינלאומית

ראש הממשלה בחר להדגיש בנאומו גם את סוגיות הכטב"מים והאימון וההכשרה שמעניקים האיראנים לקצינים וללוחמים במיליציות השיעיות בתימן ובעיראק, ולחיזבאללה בבסיס כאשאן באיראן. בנט הוסיף כי איראן מתכננת לחמש את המזרח התיכון ואף החלה להפעיל יחידה חדשה - נחילים של כטב"מים קטלניים שיכולים לתקוף בכל מקום ובכל זמן. הכטב"מ מסוג שאהד־136 הוא זה שפגע בספינת המרסר סטריט לפני חודשיים והרג שני אזרחים, בריטי ורומני, לאחר שכלי הטיס המריא מאיראן, כפי שחשף בנט.

כזכור, למרות האיומים מצד ארה"ב ובריטניה, גם האירוע הזה עבר ללא תגובה משמעותית, ומכאן הדילמות הישראליות. בנאום באו"ם, שלא הוא העיקר, ניתן לזהות רמז ברור שמצטרף למסרים נוספים שיוצאים לאחרונה ממערכת הביטחון: בחודשים הקרובים צפויה ישראל להגביר את הלחץ על איראן. זה יכול לבוא לידי ביטוי בחשיפות מודיעיניות במטרה להביך את האיראנים, אבל יותר מכך - בהגברת הלחץ הצבאי על מטרות ואינטרסים איראניים.

כמו בעבר, זה עשוי לבוא לידי ביטוי בפעולות חשאיות של המוסד נגד תוכנית הגרעין, כדי להסב לה נזק ולעכב אותה. אבל לא פחות משמעותי מכך, גם בהגברת הפעילות המיוחסת לישראל נגד התבססות איראן והמיליציות השיעיות בתימן ובעיראק, כאשר ישראל לאחרונה יותר מרומזת, גם באמצעות תדריכים פומביים של שר הביטחון, כי סוגיית הכטב"מים נמצאת בסדר עדיפות גבוה.

מה שבשלב הראשון מתחיל בחשיפות מודיעין, כאיתות למדינות חסרות משילות כמו תימן ועיראק, צפוי בשלב השני לבוא לידי ביטוי בהתגברות פעילות חיל האוויר הישראלי במדינות אלו. למעשה, כל תפיסת המב"מ והעמימות הישראלית תעמוד שוב למבחן ולשאלה אם היא רלוונטית. על פי דיווחים זרים, בשנים האחרונות פעל צה"ל מאות פעמים נגד אינטרסים איראניים במזרח התיכון. על הרוב המוחלט של הפעולות האיראנים לא הגיבו ואף שמרו על שתיקה.

מצד אחד ישראל יכולה לשאוב מכך עידוד, כנתון שמציג את הקושי של איראן להגיב ולפגוע באופן אפקטיבי בישראל. אבל מנגד הדבר מעיד על הראייה האיראנית ארוכת הטווח, מתוך הבנה ששבירת הכלים מצדה עשויה להסיט אותה מהדרך ומהאסטרטגיה להידוק טבעת היכולות הצבאיות מסביב לישראל. ככל שהזמן עובר הבעיה האסטרטגית האיראנית במזרח התיכון הופכת חמורה יותר.

במציאות כזו, שבה החיכוך הצבאי באזורנו צפוי לגבור כבר בתקופה הקרובה, בצה"ל, ובעיקר בחיל האוויר, מכינים כאמור תוכניות מבצעיות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן. אך בנוסף עשוי צה"ל להידרש לתקיפה של יעדים אחרים באיראן בתגובה לאירועי הסלמה מול איראן ושותפותיה. לכאורה, יש הרואים בתרחיש כזה אפשרות דמיונית, אבל כדאי לזכור כי רק לפני כמה שנים תסריט שלפיו חיל האוויר הישראלי, לפי דיווחים זרים, יפעל באופן שיטתי בסוריה - אבל גם בעיראק ובמדינות נוספות באזור - נראה כלקוח מסרטי מדע בדיוני.

עד לפעולה אפשרית של חיל האוויר באיראן, שעדיין רחוקה, החודשים הקרובים צפויים לעמוד בסימן התגברות ועליית מדרגה במתיחות הצבאית מול איראן. מדובר באתגר גדול לישראל גם במישור הבינלאומי, כאשר ארה"ב מסמנת לעולם באופן ברור כי העיסוק המרכזי שלה הוא קודם כל בענייני הפנים ולאחר מכן במאבק הענקים מול סין.

מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, במסיבת עיתונאים ברצועה (צילום: מג'די פתחי/TPS)מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, במסיבת עיתונאים ברצועה (צילום: מג'די פתחי/TPS)


השכלתנות של חמאס

אל מול האתגרים הצבאיים הדרמטיים, האפשרות של הסלמה בעזה או ביהודה ושומרון נתפסת ככזו שעלולה לגרור את ישראל להשקיע משאבים רבים ולהסיט את מערכת הביטחון מהעיסוקים המרכזיים – איראן, חיזבאללה ושותפות אפשריות נוספות מהציר השיעי במזרח התיכון.
בשנים האחרונות עזה גררה את ישראל פעמים רבות לעיסוק המשני באתגר הדחוף אל מול האיומים הגדולים יותר.

דווקא ביהודה ושומרון נהנית ישראל מיציבות ביטחונית יחסית, כאשר לעתים אומנם נרשמות תקופות מתוחות ואלימות יותר, אבל באופן כללי הטרור המאורגן, בראשות הזרוע הצבאית של חמאס, מתקשה להרים את הראש ולתחזק תשתיות טרור נרחבות, כפי שהיה המצב בשטח ערב מבצע חומת מגן ב־2002.

גם בשנים האחרונות פועלים צה"ל והשב"כ לסיכול תשתיות מאורגנות, כשבדרך כלל התשתיות הללו מתגלות בשלבים מוקדמים יותר מאשר חשיפת תשתית הטרור הגדולה של חמאס, שהתגלתה ופורקה ברובה באזור ג'נין והעיירה בידו הסמוכה מאוד לירושלים. תשתית טרור כמו זו שסוכלה השבוע היא חריגה מאוד לשנים האחרונות, ודווקא חשיפתה ממחישה את חשיבות המשך חופש הפעולה של כוחות צה"ל בערים הפלסטיניות, לצד התיאום הביטחוני עם מגנוני הביטחון הפלסטיניים, שגם לו ערך חשוב בשמירה על היציבות בשטח.

מוקדם מאוד בשלב הזה לסמן את חשיפת תשתית הטרור הנרחבת כסימן לכך שחמאס מצליח לשקם את יכולתו המבצעית בגדה המערבית. רק החודשים הקרובים יעידו אם מדובר באירוע נקודתי או במגמה נרחבת יותר, כאשר לצד ההצלחה המודיעינית יש לזכור שההגעה לבשלות מבצעית ולמוכנות גבוהה מעידה על כך שבמשך חודשים ארוכים הצליח חמאס למדר את פעולות ההכנה הנרחבות שביצע.

העליונות המודיעינית של מערכת הביטחון אל מול הטרור הפלסטיני לעולם לא תספק שמיכת ביטחון מלאה, כשהנחת המוצא היא כי חמאס, באופן מושכל מבחינתו, ימשיך להשקיע מאמצים רבים מעזה, אבל גם ימשיך בניסיונות לחזק את הזרוע הצבאית בגדה המערבית. מבחינת חמאס, יש לכך שתי סיבות מרכזיות. האחת, ביצוע פיגועים קשים נגד ישראל כדי להוביל להסלמה בשטחי יהודה ושומרון. השנייה, היערכות צבאית לקראת מאבקי השלטון על הרשות הפלסטינית ביום שאחרי עידן אבו מאזן.

העובדה שחמאס, למרות המכה שספג וחיסול המחבלים במהלך מבצע המעצרים של צה"ל, לא ביצע ירי רקטות מהרצועה וגם לא אפשר לארגוני טרור אחרים לבצע ירי, מעידה על כך שאת המערכה הזו הוא מנהל באופן שכלתני, ומנסה להסלים את המצב הביטחוני ביהודה ושומרון בלי לשלם על כך מחירים ברצועת עזה.

הסלמה ברצועה, אם תתרחש, תפרוץ בשל סיבות ואינטרסים אחרים, לנוכח רצף אירועים ביטחוניים העלולים לחמם את הגזרה הדרומית. בנט יכול אולי להתעלם מהסוגיה הפלסטינית בנאומו באו"ם, אבל כאן במציאות המזרח־תיכונית הבעיה לא תיעלם, ותמשיך ללוות את שיקולי הביטחון של ישראל. מכאן גם החשיבות של התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית ושיתופי הפעולה בתחומים הכלכליים.