ועל אף זאת, לאופוזיציה היה עניין לנגח את הקואליציה על גבם של החיילים. ח"כ יואב קיש ניסה לאתגר בישיבת ועדת הכספים השבוע את שר האוצר על שאינו עומד בהבטחת הבחירות שלו בנושא. אביגדור ליברמן הגיב בכעס ואמר כי "חיילי הסדיר צריכים להבין שיש כמה חברי כנסת שהם פשוט שקרנים". שר האוצר רתח על קיש, שהיה בעבר ממובילי מחאת המילואימניקים, אבל לאחר בחירתו לכנסת נעלם בנושא יחד עם הליכוד. לו הליכוד היה מעוניין הוא יכול היה להעלות את שכר החיילים כשהיה בשלטון, אך בשנים האחרונות לא היה תקציב, וגם סדרי העדיפויות היו שונים.
אגב, לטעמי אין מקום לעדכון הוצאות החיילים. שכר חיילי החובה הועלה ב־2016 ביוזמת שר האוצר לשעבר משה כחלון, שהתעקש והכניס את הנושא כחלק מההסכמים הקואליציוניים לפני הצטרפותו לממשלה. עלות המהלך הסתכמה ב־700 מיליון שקל לשנה. חיילי העורף קיבלו תוספת של 50%, והתשלום הגיע ל־810 שקלים לחודש. דמי הקיום לחיילים קרביים זינקו ב־100% ל־1,620 שקל לחודש. שר הביטחון דאז בוגי יעלון התנגד בתוקף לתשלום וטען שבמקום ההעלאה יש להשתמש בכסף לקרן שתעמוד לרשות החיילים לאחר שחרורם. התנגדותו נדחתה והמהלך אושר.
כעת אין סיבה להעלאה נוספת, ואם בכל זאת רוצים להעלות, מן הראוי שהדבר ייעשה על חשבון תקציב הביטחון. ההתקפות בנושא כוונו נגד ליברמן, אבל הכתובת האמיתית היא גנץ. תקציב הביטחון הועלה ביחס לתקציב שאושר לפני 3.5 שנים ב־7 מיליארד שקל. התקציב, שעמד בתחילת השנה על 55.3 מיליארד שקל, יגדל ב־2021 ל־57.8 מיליארד שקל, והוא כולל תוספות שהוכנסו ביוזמת גנץ המיועדות לרווחת החיילים.
התוכנית "נפש אחת", שנועדה לסייע בשיקום נכי צה"ל בעקבות המקרה הקשה של איציק סעידיאן ושגובשה בשיתוף זיו שילון, תעלה כמיליארד שקל. שר הביטחון גם "הלבין" הוצאה שנתית של 1.3 מיליארד שקל עבור "תוספת הרמטכ"ל" להגדלת פנסיות אנשי הקבע. יוזמה נוספת לשיפור רווחת החיילים הייתה תוספת של 100 מיליון שקל לתוכנית "ממדים ללימודים" למימון תואר ראשון לחיילים משוחררים. ואחרי כל אלה, קשה להתפלא מדוע רק לחיילי החובה לא נשאר מאיפה לתת.
לו גנץ היה לוחץ, ניתן היה למצוא את ה־900 מיליון שקל למימון התוספת באחד מסעיפי התקציב. אבל גנץ לא רצה, כי גם כך הוא הגזים עם הדרישות. בכל מקרה, לא בושה להודות שגם תקציב המדינה אינו בור ללא תחתית. לו החיילים היו מקבלים את הכסף, הבאים בתור היו המורים, הרופאים, המטפלות, עובדי המנהל והמשק וכל האחרים. מי שיצא "הילד הרע" בסיפור היה ליברמן, אבל הכתובת היא משרד הביטחון.
שר החוץ יאיר לפיד בישר השבוע על סדרת מינויי שגרירים בשירות החוץ. לאחר שנים שהעסק היה תקוע, טוב שסוף־סוף מישהו ייצג את האינטרסים של ישראל בבחריין, במדינות אפריקה או בהודו.
בניגוד לשירות הדיפלומטי, מינויים רבים בשירות הציבורי תקועים, והציבור הוא שמשלם את המחיר. עו"ד מיכל הלפרין, הממונה לשעבר על רשות התחרות, הודיעה על פרישתה ב־23 במאי 2021 והיועצת המשפטית מיכל כהן מונתה כממלאת מקומה. מאז עברו יותר מארבעה חודשים ועדיין אין מינוי קבוע. ב־1 באוגוסט 2021 מונתה ועדה לאיתור מנהל חדש בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה רון מלכא, אלא שמאז ועד היום לא כונסה הוועדה אפילו לישיבה אחת. החגים היו תירוץ אפשרי, אבל לא סיבה מספקת.
האירועים במשק לא מחכים. השבוע נודע שנייקי העולמית תבטל את מכירת המותג בחנויות בישראל והוא יימכר בלעדית על ידי הראל ויזל (באמצעות חברת פוט לוקר). יש כאן עבירה לכאורה על חוקי ההגבלים: האם ויזל לא הפך למעצמה קמעונאית המצריכה חשיבה ביחס לפיקוח על פעילותו? אולי כן ואולי לא, אבל מישהו ברשות התחרות חייב להתייחס לכך ולהחליט איך לשמור על האינטרסים של הציבור. בינתיים נודע שוועדת האיתור תתכנס לישיבתה הראשונה ביום שני הקרוב (11 באוקטובר). יש לקוות שתפקיד המנכ"ל יאויש עד סוף החודש.
גם איוש תפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות תקוע. המנהל הקודם ינקי קווינט פרש כבר בקיץ 2020 לטובת ניהול רשות מקרקעי ישראל, ומאז לא מונה מחליף. אחת הסיבות היא ויכוח על תנאי הכשירות הנדרשים מהמועמד. מנהל הרשות אמור לקדם את הפרטת החברות הממשלתיות, כך שבשלב זה מכירת חברות כמו התעשייה האווירית או הדואר תקועות. בנוסף יש צורך לפקח עליהן ולבחון את הרכב הדירקטוריונים שלהן. אלא שלמרבה ההפתעה אין דירקטורים, כי נבחרת הדירקטורים פוזרה. בתשובה שניתנה השבוע לבג"ץ צוין שקיימת כוונה להחיות אותה מחדש. נחיה ונראה.
היעדרה של הנבחרת לא הפריע לנסות להצניח לתפקיד יו"ר חברת החשמל את מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור, שכשירותה לתפקיד מוטלת בספק. כממלא מקום מנהל רשות החברות הממשלתיות משמש מנכ"ל משרד האוצר רם בלניקוב. אלא שאין כמו הזמני כדי להפוך לקבוע.
גם מחליף להראל לוקר כיו"ר התעשייה האווירית עדיין לא נמצא. השר לשעבר עמיר פרץ הוזכר כמועמד אפשרי, אך ספק אם הוא עונה על הקריטריונים.
הודעת הריבית של בנק ישראל, שנותרה כצפוי ללא שינוי על 0.1%, נמסרה אתמול בערב במסיבת עיתונאים חריגה שערך הנגיד פרופ' אמיר ירון. השארתה ללא שינוי נחזתה בתחילת השבוע על ידי כל האנליסטים. הנגיד שב בשבוע שעבר מביקור ראשון זה שנתיים בארה"ב, שאותו ניצל לפגישה עם בנו המתגורר שם. בפן המקצועי, חשיבות הביקור נוגעת לתובנות שקיבל במסגרת שיחות שניהל במפגש מקוון עם נגידים החברים בבנק הבינלאומי לסילוקין (BIS). השאלות המרכזיות שעלו נוגעות לאינפלציה, לריבית ולקשר ביניהן. האם האינפלציה הגבוהה יחסית בארה"ב (יותר מ־5% לשנה) זמנית, קבועה, או שיש שילוב בין גורמים חד־פעמיים לגורמים קבועים? התובנה היא שהאינפלציה האמריקאית בעלייה, אבל לא סביר שתישאר לאורך זמן ברמתה הנוכחית. ההנחה היא שאינפלציית הבסיס האמריקאית היא 2%־2.5% לשנה.
האינפלציה בישראל ב־12 החודשים האחרונים מגיעה ל־2.2%, ולראשונה זה שמונה שנים היא גבוהה מהיעד הממשלתי הממוצע. השארת הריבית מוסברת במצב המשק: נגיף הדלתא מראה אומנם סימני דעיכה, אבל הקורונה לא נעלמה לחלוטין. על אף סימני האופטימיות, העלאת הריבית בעיתוי הנוכחי, כשהמשק בתנופת התאוששות, עלולה לפגוע בצמיחה. אלה המסרים שמשדר הנגיד גם למערכת הבנקאית.
וחוץ מזה, המשק הישראלי בצרות טובות. שר האוצר בישר השבוע בכנסת על עודף של 13.2 מיליארד דולר במאזן השוטף במחצית 2021. משקיעים זרים מגיעים לישראל, מוכרים דולרים וקונים שקלים. אקזיטים ועסקות מיזוג בהייטק הפכו למעשה שכיח. השקל הפך לאחד מחמשת המטבעות החזקים בעולם. לכן כל ציוץ של העלאה בריבית בישראל עלול לחזק את השקל עוד יותר ולפגוע ביצוא. מהסיבה הזו הנגיד השמרן לא יעז לעשות שום מהלך לפני שמהלך דומה ייעשה בארה"ב על ידי הנגיד האמריקאי.
אלא שגם פרופ' ירון אינו יכול להתעלם מההשפעות הקטלניות של הריבית על ההשקעות, ומדובר בניפוח המחירים הפיננסיים ובעיקר במחירי הדיור. לשני אלה עלולות להיות השפעות חברתיות שליליות. הבועה המתפתחת בבורסה עלולה לגרום עם פיצוצה לנזקים, בעיקר לחוסכים לטווח הארוך. הם עלולים להיבהל, כפי שהיה בתחילת משבר הקורונה, ולמכור בהפסד. בתחום הדיור, עליות המחירים (כ־8% בשנה האחרונה) מביאות להרחבת פערים ויוצרות קשיים לזוגות הצעירים. העלאת הריבית היא צעד בדוק לפתרון שני המשברים, אבל המהלך צריך להיעשות באותה הזהירות שקיפוד עושה אהבה.
יוסי רוזן, יו"ר המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, פועל בתקופה מאתגרת. מחירי הנפט בעולם ממריאים ל־80 דולר לחבית ומחירי הגז משתוללים ל־30 דולר ליחידת חום, אך בישראל הכל רגוע, יחסית כמובן. "ידעתי שמחירי הנפט בעולם בכיוון של עלייה, אבל בהחלט הופתעתי מעוצמתה. גם המחסור בדלק בתחנות בבריטניה מפתיע לחלוטין", אומר רוזן.
התרעות פיקוד העורף