אולי במקרה פספסתם, אבל אביב גפן הלך לבקר את איציק סעידיאן בבית החולים. הוא נסע לתל השומר, נכנס למחלקת עור ופגש את איציק. הוא ישב בחדרו, הצטלם והעלה פוסט. מאוחר יותר עלו גם סרטונים מהמפגש, שהופצו על ידי כתבי הבידור ופורסמו ברשתות. בציוץ כתב אביב: "לראות ולא להאמין. יצאתי הרגע מביקור אצל איציק סעידיאן שאמר לי: 'אביב גפן, אני מעריך ומכבד אותך, אבל אתה לא הז'אנר שלי'. הוא נראה מצוין ואני מצדיע לאחיות מיחידת הכוויות של שיבא".


קשה להאמין שאיציק קרא לאביב "אביב גפן", אבל נניח לזה. אז היה לנו: "יצאתי", "אמר לי", "אני מעריך ומכבד אותך" ולבסוף, בלשונו של אביב: "אני מצדיע לאחיות". לא קשה לזהות שמרכז הציוץ אינו איציק, אלא גפן עצמו. מאיזו עמדה בדיוק הפך אביב גפן מזמר שוליים חתרני ואותנטי לאישיות ש"מצדיעה לאחיות", ואת מי משרתת ההצדעה הזאת? את איציק, את האחיות או את אביב? ובכלל, איזה ערך יש להצדעה הזאת, מי אתה, שר הבריאות, נשיא המדינה? אתה סמל שלטון? אתה אביב גפן, למען השם, מה אתה פתאום מצדיע?

אני משוכנע ששלומו של סעידיאן חשוב לגפן, כמו שהוא חשוב לכולם. סעידיאן הוא קונצנזוס בישראל, אולי היחיד. כולם מייחלים ומאחלים שיירפא, שיתחזק, וישוב במהרה לקום על רגליו. הלוואי. יחד עם זאת, נדמה שהאשפוז שלו הפך למוקד עלייה לרגל לכל מיני מבקשי תשומת לב ציבורית, שמצאו דרך קלה לקבלה. קפיצה קטנה לשיבא. ואם איציק לא מחבב את המוזיקה, אז מה?

ביקור חולים הוא מצווה הנכללת בגמילות חסדים ועניינה לבקר את החולה, שזה חשוב, אבל אם דרכה אפשר גם לקושש עוד קצת דעת קהל, אהבה, תמיכה, פרגון ופוסט ויראלי של המבקר - אז על אחת כמה וכמה.

סעידיאן עדיין שרוי בסכנה. לפי כתבה שפורסמה בסוף השבוע, לא הרבה נכנסים לחדרו. רק אנשים מאוד־מאוד קרובים, בני משפחה, חברים מהשירות וחברי ילדות. אז איך בכל זאת הסתנן לשם זמר שלא אהוב עליו כלל? והאם סעידיאן צריך לשמוע, במצבו, מכל השירים, דווקא שיר שהוא פחות אוהב, כמו "עונות" בביצוע הכולל גם גיטרה ואורגן? כן, לאירוע הגיע נגן נוסף.

אני דווקא אוהב את הז'אנר של אביב גפן - כנראה מהאומנים הגדולים במדינה, שעד לפני 20 שנה גם עבד בתחום. הוא משורר מוכשר, ומלחין גאון. גאון אמיתי, לא בהגזמה. השירה הייחודית שלו הצליחה לגעת בלבבות של דור שלם. השירים הפשוטים והיפים שחיבר פרטו על הנקודות המדויקות אצל רבים. פרידה, חולשה, הורים אטומים, ילדים נעלמים, והאור שמלווה אותו צונח. אין לו קול גדול, אבל הוא אומן ענק. אולם בשנים האחרונות הוא התפנה לעסוק אך ורק בעצמו ובתדמיתו. כאילו הנשיקה שנתן לו יצחק רבין לפני הירצחו הלאימה אותו, והחל בו תהליך שהפך אותו מזמר צעיר, חצוף ומאופר לאישיות ממלכתית מעיקה.

גפן מתעסק יותר ויותר בדברים הנכונים לתחזוק הקריירה, הפוליטיקה של המוזיקה, כלומר, המון עשייה שאיננה אומנות. השתתפות אינטנסיבית כשופט בתוכניות ריאליטי, ובעיקר סיבובי יחסי ציבור מתוקשרים. פעם עם החרדים, פעם אחרת כ"נציג האומנים" עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שהבטיח דרכו סיוע בקורונה. ועכשיו הגיע תורו של איציק סעידיאן, ממיטת חוליו ובעל כורחו, להפוך למסחטת לייקים ומחמאות.

לפחות בתמונה שהעלה, אביב צילם רק את עצמו, כך שנתנחם בזה שלא הופקעה פרטיותו של איציק בשעה קשה זו, של הקריירה של אביב גפן. באותה מידה הוא יכול היה להגיע ולא להצטלם. להצטלם ולא לפרסם. לפרסם אך לא להעלות. להעלות אך לא בציבורי. אבל הוא כמובן הלך על חבילת הדה־לוקס של המינוף מהמחלקה בבית החולים.

כרגע אנו חוזים באביב גפן בשבתו כאילו כבעל משרה. ה"אני מצדיע לאחיות" מעיד על זה. אולי בעתיד נראה את אביב מצטרף, מאמין, שולח חיזוקים, עוטף, מסייר כדי לתמוך, וקורא לכולם לשמור על איפוק, ונפרד לחלוטין מאביב המוזיקאי, הזמר, המלחין והמשורר שאת השיר היפה אחרון "יש שמיים מעליי", כתב ב־2012, ומאז הוא מצדיע יותר ושר פחות. וחבל. 