נתניהו נראה כמי שמוטרד מאוד משיקום היחסים בין ישראל למלך עבדאללה, לאחר שנים של נתק שנוצר מבעיות אמון. הוא מוטרד מחימום היחסים עם הנשיא המצרי א־סיסי, מהאפשרות שמדינה ערבית נוספת תצטרף להסכמי אברהם, מהקשרים של הממשלה בארה"ב, מהמפגש הצפוי בין בנט לנשיא ולדימיר פוטין במוסקבה וגם מהתקציב שעומד לעבור בכנסת.
נתניהו יודע היטב שישראל איבדה במשמרת שלו את השטחים החקלאיים בנהריים ובצופר, אבל מה שהוא חושב ששכחנו - לא שכחנו. מי שהוסיף לירדן 50 מיליון קוב מים היה דווקא הוא, בתמורה לשחרור אנשי המוסד לאחר המבצע הכושל לחיסול ח'אלד משעל בעמאן ב־97'. מי שדחף אותו להסכם ההוא היה אומנם אריאל שרון ז"ל, אבל נתניהו היה זה שהסכים ואישר.
טענתו של נתניהו היא כמובן קשקוש מוחלט. התמורה שישראל מקבלת עבור המים היא שכנות טובה, שותפות, צעדים בוני אמון, יציבות לאורך הגבול, חיזוק השלום ועוד הרבה מאוד דיבידנדים ביטחוניים חשובים מאין כמותם, עם מדינה שאנו חולקים עמה את הגבול הארוך ביותר שלנו, ושהיא עצמה חולקת גבולות עם מדינות שמעניינות אותנו מאוד. חבל שעדיין לא קם בליכוד אף בכיר שיזעק "ריבונו של עולם, המלך הוא עירום".
אם וכאשר יעזוב המותג נתניהו את הליכוד, עתידה המפלגה להיחלש וקולות יתפזרו בין מפלגות אחרות. לכן השדר יעקב ברדוגו, שעל פי פרסומים בוחן אפשרות להקמת מפלגת ימין, מעריך שניתן יהיה לקבל נתח מ"ירושת נתניהו", וממש כשם שנהגו בעבר טומי לפיד ז"ל ושלי יחימוביץ', שהחליקו ישירות מהאולפנים לפוליטיקה - עשוי גם הוא לעשות זאת, ואולי גם להצליח. יהיו בטח גם נוספים.
מאז ומעולם היה שטרן "הפה הגדול של צה"ל", לטוב ולרע. ככתבים צבאיים היינו מצפים להדלפות מכנסים של סגל הפיקוד הבכיר, שבמהלכם היה אל"ם שטרן, מפקד בה"ד 1, יורה חצים בקצונה הבכירה ולפעמים ברמטכ"ל עצמו. לאחר מכן, כדובר צה"ל, הייתי בכוננות בכל פעם שדיבר או התראיין. השבוע זה קרה לו ברדיו בראיון לא מוצלח, עם התבטאות לא מדודה. אני יודע ממנו שמעולם לא גרס תלונות על הטרדה מינית ושגם לא התבטא כך, אבל בית הדין המהיר הכריע.
הזדמנתי השבוע לרמת הגולן, שילבתי עבודה ובילוי קטן והתאהבתי שוב בחבל הארץ המדהים הזה. ביליתי לא מעט בגולן, אולם לרוב הביקורים לוו בשאון טנקים, במסוקים מטרטרים, בריח של אבק שריפה ובסיפורי גבורה הזרועים בעשרות רבות של אנדרטאות ושלדי טנקים ונגמ"שים, עדות אילמת לקרבות ולנופלים.
לנתי במלון מקסים, נקי, מרווח וטובל בירק במרום גולן. הרוגע והשלווה נוחתים עליך באחת. בערב הרוח נושאת את קולות המואזין מכפר סורי אל תל א־סאקי, שם אני מקשיב עם קבוצה בדממה לעדותו של מנחם אנסבך, מפקד המוצב במלחמת יום הכיפורים, שמתאר בקול מצמרר כיצד שרדו הוא וחלק מלוחמיו בתוך הבונקר, מוקפים בעשרות חיילים סורים.
הוא מספר כיצד רגע לפני שחשב שכולם עומדים להיהרג, שלף את הסידור מהכיס וקרא את הפרק "ממעמקים קראתיך".בתל א־סאקי צילמו את "שעת נעילה", ומאז נפתחה בגולן "תיירות שעת נעילה". מאות רבות של משפחות מגיעות עם סבא ומקבלות שיעור במורשת קרב.
חגגתי השבוע יום הולדת, ומשנה לשנה אני הופך פחות ציני ויותר רגשן, ומזיל דמעה מהברכות הרבות שזורמות אליי. הגיל מחייב להתבונן לאחור, ואני עושה זאת בגאווה גדולה ובסיפוק על מפעל חיי ופועלי, וקדימה בתקווה.
אני יודע שאדם נבחן בבוא יומו במה שהותיר: בבית שבנה, בעץ שנטע, בדרך שסלל ובטנא המעשים הטובים שהוא נושא עמו. אוסיף לכך את המאבק על דמותה של המדינה והחברה שנוריש כאן לילדינו, ואני רק נושא תפילה לבורא עולם שימשיך להאיר את דרכי ולהובילני בדרך הישר כדורש טוב ועושה טוב. שבת שלום.
התרעות פיקוד העורף