שלושה גופים - "שומרים על הנצח", "המרכז להגנת עתיקות ישראל" ו"פורום שילה" - פרסמו לאחרונה דוח מקיף על מצב שימור העתיקות בתחומי יהודה והשומרון. שימור העתיקות – בשפה תקינה פוליטית. כותרת מדויקת יותר צריכה להיות – מצב הרס העתיקות. החורבן המכוון בידי הרשות הפלסטינית ותושביה, תוך עצימת עיניים וחיבוק ידיים של מדינת ישראל.

מאות אתרי עתיקות ואתרי מורשת בעלי חשיבות לאומית לעם היהודי (ובמידה פחותה - גם לנצרות ואפילו לאסלאם) נהרסו בשנים האחרונות לנגד עינינו. במשמרת שלנו. משה גוטמן, גיא דרך ואיתן מלט חיברו את "סקר המורשת הלאומית" הזה, וד"ר ג.ק (ארכיאולוג בעילום שם) היה אחראי התוכן. עוד נעסוק בהמשך בשאלה מדוע צריך ארכיאולוג בישראל לחשוש מפרסום שמו על סקר חשוב כזה.

מעת לעת אנו נתקלים בדיווחים על אתר עתיקות שנהרס או נפגע בתחומי יו"ש. כך שמענו לפני כחצי שנה על דחפורים שפגעו במזיד במזבח יהושע בהר עיבל. קצין המטה לארכיאולוגיה של המינהל האזרחי לא זינק להתערב, כי להבנתו ועל פי הוראת היועץ המשפטי של המינהל – הוא לא רשאי לפעול בשטח B. וצה"ל, שיכול מתוקף אחריותו הביטחונית לפעול בשטח – לא רצה להרגיז את הערבים...

עורכי הסקר עשו מלאכה מקיפה ויסודית. עשרות תמונות, טבלאות ותרשימים מדברים כאלף עדים. אבל גם המילים והמספרים מזעזעים.

במחצית הראשונה של 2020 נסקרו 365 האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר למורשת הלאומית והעולמית בשטחי יו"ש. ארכיאולוגים בכירים וסיירי שטח מומחים יצאו ומיפו את האתרים על פי מידת הנזק שנגרם להם, גורם הנזק וסיבתו. 75% מהאתרים שנסקרו נמצאים בשטחי C. באזורים שהרשות הפלסטינית מנעה מהסוקרים גישה חופשית – נעשה שימוש בתצלומי אוויר וברחפנים.

וזו התמונה הנוראה שהתקבלה: 80% מהאתרים שנסקרו - נפגעו. 40% במידה חמורה, ובהם כל 24 האתרים החשובים ביותר. בדרגות שבין הרס מוחלט ובלתי ניתן לשחזור, דרך שוד עתיקות שהפך מאות אתרים לבלתי אפשריים למחקר ועד פגיעות קלות יחסית, אולי כיוון שהמחבלים, הורסי האתרים ושודדי העתיקות עוד לא גמרו את מלאכתם. כמחצית מהאתרים נמצאים בסכנת השמדה מיידית. שטחי B הם הפגועים ביותר. שם – לית דין ולית דיין.

ניתן להוכיח כי הרשות הפלסטינית פועלת בכוונת מכוון כדי לעקור כל עדות לקשר בין עם ישראל וארצו. הורסת בכוונה אתרים חשובים. חקלאים ערבים עולים בדחפורים על אתרים עתיקים כדי להשתלט על האדמות. אחרים בונים על חורבות עתיקות ומשתמשים באבני האתר לבתיהם. שוד עתיקות גרם להרס בלתי הפיך במאות אתרים, ושוקי העתיקות מוצפים בביזה. הרשות, במקומות שאינה הורסת בעצמה - אינה מונעת את ההרס. הקהילה הבינלאומית מממנת ישירות מפעלי פיתוח, בנייה וחקלאות גם על אתרים ארכיאולוגיים והופכת שותפה פעילה בפשע.

כל אלו - אשמים. אבל האמת הכואבת היא שלמדינת ישראל חלק חשוב מאוד בהרס. היא, האמורה למנוע פגיעה, לשמור ולשמר – יושבת בחיבוק ידיים. כך במזבח יהושע בעיבל, במבצר החשמונאי בתל ארומה, בחורבות בירת ממלכת ישראל העתיקה בסבסטיה היא שומרון, ובסרטבא. אלפי קברים נפרצים, נבזזים ומחוללים, ארונות הקבורה נשדדים, והעצמות מושלכות לכל עבר. כך במצוק מעל יריחו, כך בהורקניה. היועץ המשפטי של המינהל האזרחי הורה לכל גופי המינהל לא להתערב בהרס בשטחי B. ולגבי ההרס המסיבי בשטחי C – המינהל אומנם אינו מתנער מאחריות, אבל כמעט אינו פועל.

במינהל האזרחי יושב קמ"ט ארכיאולוגיה. הוא אומנם עורך חפירות לא מעטות בשטח, אבל כמעט אינו מפרסם את ממצאיו כפרסום מדעי (ומיד גם נבין מדוע) ואינו עושה כמעט דבר למנוע את ההרס והשוד. או שהוא טוען ש"ידיו כבולות" (בשטחי B) או שהוא טוען שאין לו כוח אדם (בשטחי C). הוא אינו מסמן כהלכה בשטח ובמפות את האתרים הארכיאולוגיים. אינו משלט ומגדר ואינו מכריז עליהם כהלכה כעל אתרי עתיקות האסורים בכל עבודה.

ובשולי הסקר והמחקר למדתי גם על שלטון הפחד.

# # #

הר עיבל  (צילום: מירי צחי)הר עיבל (צילום: מירי צחי)


יהודה ושומרון הם ערש העם היהודי. ארץ התנ"ך. האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר שלנו נמצאים כאן. ולמרות זאת - זה כ־40 שנה האוניברסיטאות בארץ אינן עורכות חפירות חשובות מטעמן ביו"ש. כמה גורמים הצטרפו למחדל הזה: מצב הביטחון בשטח (מפחדים מטרור ערבי). פוליטיקה/שמאלנות, וחשש מפני החרם האקדמי הבינלאומי על כל מי שחופר בשטחי יו"ש ומבקש לפרסם את ממצאיו, להציג אותם בכנסים, או ללמד באוניברסיטה בחו"ל.

אבל הקהילה האקדמית הישראלית הטילה חרם שקט על חפירות ארכיאולוגיות בלב המולדת שלנו עוד הרבה לפני שהשמאלנים בעולם עשו זאת. החרם הבינלאומי התבסס בשני העשורים האחרונים. העיתונים הארכיאולוגיים החשובים אינם מקבלים לפרסום מאמרים על חפירות ביו"ש. ומי שמבקש להציג עבודתו בכנס נדרש לפרט מראש אם בכוונתו להציג ממצאים מירושלים "המזרחית" או "מהשטחים הכבושים של הגדה המערבית". אין ספק שהחרם האנטי־ישראלי והאנטישמי הזה לא היה זוכה להצלחה בעולם לולא הקדים אותו חרם פנימי. עצמוני. מבית.

ג.ק הוא ארכיאולוג ישראלי שנחרד מהרס העתיקות ביו"ש, אבל לא העז לחתום בשמו המלא על הדוח – פן יבולע לו. ארכיאולוגים חשובים בעולם ובישראל, השייכים לשמאל הרדיקלי, תומכים בפלסטינים ומתנגדים ל"כיבוש". לא רק שהם שותקים נוכח הרס העתיקות הנורא המתבצע בידי ערבים – הם גם מחרימים ארכיאולוגים יהודים הפועלים בשטח, במרוץ נגד ההרס והשוד. כי האמת והגילוי המדעי אינם בראש מעייניהם של הללו. הגילוי הארכיאולוגי, ההיסטורי, התרבותי משתרכים אצלם אי־שם מאחורי השקפותיהם הפוליטיות ורצונם לפגוע בישראל.

והרי גם אצלנו יש ראשי אוניברסיטאות המחרימים את האוניברסיטה באריאל ומחקריה. זו היחידה המעיזה ליזום ולנהל חפירות ביו"ש.
אבל האחריות לא נעצרת כמובן באקדמיה. נתניהו מדבר גבוהה־גבוהה על היסטוריה ושורשים ומורשת – אך היה צריך לאנוס אותו בכוח פוליטי כדי שמערת המכפלה והרודיון וארמונות החשמונאים ביריחו יצורפו לרשימת אתרי המורשת הלאומיים שהוקצה תקציב לשימורם. הוא שאישר לערבים להקים מסגד ענק באורוות שלמה. והפשע הארכיאולוגי הגדול ביותר בתולדות המדינה – הכנסת דחפורים ומסורי אבן להר הבית והשמדת השרידים - בוצע אומנם בפועל בימי אהוד ברק, אך על סמך אישורי נתניהו. הוא התהדר בפתיחת "מנהרת הכותל" לרגלי ההר - והניח לערבים להשמיד את ההיסטוריה שלנו בהר הבית עצמו. ולכן לא היו לי שום ציפיות מנתניהו.

אבל הממשלה הנוכחית "באה לתקן". נפתלי בנט ובני גנץ. הם המופקדים והאחראים ישירות על המתחולל ביהודה ובשומרון. אבל לא נפטור מאחריות גם את זאב אלקין וגדעון סער ואיילת שקד ויועז הנדל ויאיר לפיד. מאליו מובן שבנט יכול להציל ולמנוע הרס – לו רק רצה. אבל זה כנראה מעניין את סבתא שלו. אבל גם כל אחד מהאחרים יכול. להפוך שולחן אחד. לאיים איום אחד במשבר קואליציוני. להכתיב מדיניות אחרת למינהל האזרחי. להדיח את כל צמרת המנגנון המסואב הזה: מהיועץ המשפטי וקמ"ט ארכיאולוגיה ועד לראש המינהל. ולהודיע למחליפיהם שהמינוי שלהם הוא על תנאי הצלחה מיידית בעצירת החורבן. ואז המצב ישתנה. כל זה יכול להתרחש בתנאי אחד: צריך להיות אכפת להם. וכרגע - זה ממש לא מעניין אותם.