שאפו לתעשיית מי טו שהצליחה לצוד עוד קורבן תמים, כמו אלעזר שטרן. המאמן דובי שוויצר זצוק"ל שאל פעם את חניכיו בהפועל תל אביב: "מדוע הדג נמצא בצלחת?". הם לא הבינו מה הוא רוצה מהם, אז הוא ענה במקומם: "רק כי הוא פתח את הפה".

לא יודע מה גרם לשטרן לדבר כל כך הרבה שטויות בראיון ברדיו 103FM, אבל אחרי שהקשבתי כמה פעמים, הסכמתי איתו על נתון אחד: תלונות אנונימיות על הטרדה מינית נועדו לסגירת חשבונות עם בכירים או לפני מינוי לתפקיד בכיר. יש מספיק דרכים לשמור על זהותה של מתלוננת שפגעו בה, אבל במהלך הבירור היא תיאלץ להתמודד עם הגבר שפגע בה, כי אין דרך אחרת להוכיח את אשמתו, בהיעדר עדים לביצוע העבירה. במקביל, לא צריך לגרוס תלונות. במקרה של שטרן גם היו שתי מתלוננות שהזדהו בפניו ו/או בפני פקודיו בעת הגשת התלונה, אבל הטיפול בתלונות היה שגוי ביסודו.

אלעזר שטרן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)אלעזר שטרן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ברור שנשות אגם הדרעק הסתערו על החשיפה, כל אחת לפי השתייכותה הפוליטית, כמובן עם אינטרס וכדאיניקיות. מירי "המחוננת" רגב, שיש לה חשבון פתוח עם שטרן, תבעה מיצוי הליכים מהיר נגדו. יופי. מעניין שהיא לא תבעה את סילוקו של אדון נתן אשל מסביבתו של בנימין נתניהו. בניגוד לשטרן, שלא הטריד ואף לא עמד לדין משמעתי על הטרדה מינית, אשל סיכם על עסקת טיעון בבית דין משמעתי, אחרי שצילם תמונות מתחת לשמלתה של אחת מעובדות הלשכה.

עם נשים מחוקקות כמו רגב, שמתגאה בהיותה תא"ל (במיל') שהייתה ראש חטיבת דובר צה"ל, והייתה מפקדת של נשים, צריך לצפות שלא תעלים עין מנוכחותו של אשל בסביבת רה"מ. אבל אצלה זה קודם כל ולפני הכל האינטרס. שום אישה ונערה בישראל לא תיהנה מהדחתו של שטרן מהמרוץ לתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית. בכל דקה ביממה מתקיימת הטרדה מינית, בכל מקום שבו עובדים ומשרתים נשים וגברים. כל המקרים, למעט אלו שעוסקים בפרופיל תקשורתי גבוה, לא מגיעים לידיעת הציבור – כי הווייבערס באגם הדרעק לא מתייחסות להטרדה מינית אם התייחסותן לא יוצרת כותרות בטיפשורת.

###

מי טו זו רק עוד תעשייה של נשים בלבד שמעצימה את ראשי התעשייה הזו, זהו. יש כאן עניין קטן שאף פעם לא מובא לידיעת הציבור. מה קורה עם תלונות שווא של מתלוננות, תלונות על עבירות לכאורה שמעולם לא קרו במציאות? הרי בלתי אפשרי לתבוע את "המתלוננת", כי התעשייה תסתער על מי שרוצה לתבוע במקרה כזה. מיד יצוצו כל מיני מאכעריות עם תזה מפוקפקת על הדחקה, הכחשה, מסכנות, מצב נפשי מעורער של המתלוננת שהמציאה את התלונה, עם כל הסחלה מנהיגות התנועה. אבל אלעזר שטרן, ראש אכ"א לשעבר, לא יכול היה ללקות בטפשת נפוצה ולדבר שטויות. כי טיפשות זה תמיד מעשה ו/או התבטאות שחוזרים על עצמם, והטיפש/ה חושב/ת שהם מוצדקים.

בגיל 82 נזכרה קולט אביטל, דיירת באגם הדרעק בשלוש קדנציות ודיפלומטית בכירה מאוד במשרד החוץ, ששמעון פרס, נשיא ורה"מ, תקף אותה מתישהו ב־1984. וואו. פרס הלך לעולמו לפני חמש שנים, אבל אביטל נזקקה לווידוא מוות לפני שתספר סיפור נורא בהחלט. מדוע לא הטיחה את העובדות, לכאורה - כי לא ניתן לדעת אם הסיפור אמיתי - כאשר פרס התהלך בינינו? נגיד שלא רצתה לפגוע בו כרה"מ, וגם לא לסכל את בחירתו לנשיא, אבל מה קרה בשנים אחרי? הרי לא מדובר בנערה או באישה צעירה שחוששת מהחשיפה התקשורתית. מדובר כאן באישה שמצהירה על עצמה כעל לוחמת חוד נגד הטרדות מיניות. מדוע חיכתה חמש שנים אחרי מותו של פרס כדי לספר על זיכרונותיה מהאייטיז?

קולט אביטל (צילום: אריאל בשור)קולט אביטל (צילום: אריאל בשור)

זו גם מגמה מבורכת של מנהיגות תעשיית המי טו. אפשר גם 50 שנה אחרי - חמש שנים זה כלום - ועכשיו היא לא יכלה לשאת את המשא הכבד. כל הנשים שהתבטאו בסוגיה טענו בלהט שהן מאמינות לה. אני לא מאמין להן, גם לא לאביטל. לכל אדם במדינה דמוקרטית עומדת חזקת החפות, לפחות הזכות להגיב על האשמה חמורה. לבוא עם סיפור כזה, זו באמת התמצית של הפארש. ברור שמיד נמצאה איזו דיירת באגם הדרעק שתדבר שטויות. קוראים לה מיכל רוזין, והיא טענה בלהט שאסור להתעלם מתרומתו של פרס למדינ'ע. כן, רוזין כבר הרשיעה אותו, עכשיו היא טוענת עבורו לעונש מופחת.

מדוע רדידות מחשבתית ואופן התבטאות ילדותי הן תופעות שתוקפות כל נבחר/ת ציבור? מה קרה למילים: איני יודע, אין לי מושג, אין לי מה לומר בסוגיה? הכל הם יודעים שם באגם הדרעק? קשה לי להשתכנע, כי המציאות הורגת כל התבטאות שלהם. והכי גרוע שהציבור חייב לממן את הסחלה הזה. קולט לא הייתה הראשונה. רחבעם (גנדי) זאבי נרצח באוקטובר 2001. חלפו 15 שנים עד שתוכנית "עובדה" חשפה אונס לכאורה ושורה של הטרדות מיניות שיוחסו לו, בתקופת היותו מפקד פיקוד המרכז. גנדי כבר לא היה חי כדי להגיב על דברי המתלוננות, אז מה? הכי חשוב הרייטינג, וגנדי רק שלד בבור, אז אין לו מה להגיד ואפשר לשדר.

אני מצפה בכיליון לעוד סרט של עמרי אסנהיים על מעלליו של דוד המלך, כולל הפרטייה עם בת שבע ובעלה אוריה החיתי. גם דוביד'ל לא איתנו, אז למה לא? ואולי איזה סרט שובר קופות על שלמה המלך? אלף נשים הרי עלו על יצועו. כולן היו רווקות, כולן הסכימו בחדווה? בקיצור, המציאות עולה על כל דמיון. כל אחת ואחד יכולים להמציא סיפור על אדם מפורסם שמת, זה שווה כותרת, אולי אפילו סרט דעתני מאוד. העובדות לא חשובות, הרי לא ניתן לחקור אותן אחרי עשרות שנים. אין לטיפשורת את מערך החקירות של משטרה, שב"כ ועוד. יש מצלמה, מיקרופון ושולחן עריכה, אפשר לדמות מציאות, האמת היא אפילו לא אופציה.

# # #

השבוע צפיתי בסרט דוקומנטרי: "למה אמרתי אני?", שביימה הבמאית המוערכת ג'ולי שלז. היא קילפה באומנות דוקומנטרית את הרצח של חנית קיקוס ז"ל, פרשה שלא נפתרה עד היום, נתון שלא מנע מבתי המשפט להרשיע את סלימאן אל־עביד באונס וברצח של המנוחה. אל־עביד ריצה עונש של מאסר עולם, ושוחרר אחרי 27 שנות מאסר.

נצ"מ (בדימוס) עזרא גולדברג חקר לפני הרבה שנים את הרשעתו של אל־עביד וקבע שהוא אינו הרוצח. אבל שלז חזרה אל זירת הפשע באתר הפסולת דודאים בנגב, אל בור ניקוז באתר בנייה שבו נמצאה גופתה של קיקוס – ובעיקר אל החוקרים ממשטרת אופקים ומימ"ר נגב בתחילת שנות ה־90. גם שופט מחוזי התראיין, ועדיף היה שלא היה מתראיין. אם אלה השופטים במדינ'ע, אנחנו בצרות צרורות.

שלז עימתה את כל המרואיינים בסרטה עם צילומים מהחקירה, כולל השחזור. הם נראו אומללים. שפת הגוף שלהם בגדה בהם, מול המצלמה. הם בלעו רוק, אבל לא ביקשו סליחה מהבדואי, שהלבישו עליו תיק. פסיכיאטר שהתראיין סיפר על חוות דעת של שלושה מומחים שקבעו כי אל־עביד לוקה בשכלו, על פי המדדים הפסיכיאטריים. דרגת האיי־קיו שלו נקבעה על 52. היה קל לתפור לו את התיק, באותם ימים שבהם לא נדרשו גופה ו/או ראיות פורנזיות של מז"פ כדי להוכיח את אשמתו מעל כל ספק. אגב, ההרשעה לא הייתה פה אחד, שופט אחד זיכה את אל־עביד.

השבוע נפתח משפטו החוזר של רומן זדורוב, שהורשע ברצח תאיר ראדה ז"ל ונידון למאסר עולם לפני 15 שנה. הצפייה בסרט של שלז מעלה הרבה מאפיינים זהים בין אל־עביד לזדורוב. רומן היה עולה חדש מאוקראינה, לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, הראיות הפורנזיות במשפטו היו קלושות. אבל הוא הורשע, כי לאדם כמוהו לא היה סיכוי מול המשטרה והפרקליטות. חוות הדעת הפתולוגית לא תואמת את המציאות מהראיות בזירה, אבל זה לא משנה דבר. יש לנו נאשם, יאללה, לנעול אותו ולסגור את התיק. אם זדורוב יזוכה מחמת הספק, זה הסוף של הפרקליטות. אף אחד לא יאמין במערכת הזו, שהמושג צדק לכל אדם ונאשם - פשוט לא קיים בה.

# # #

במאחז "קומי אורי" ביצהר אין שינוי במגמה. חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב הם מטרות דמות לארגון הטרור של נוער הגבעות. אומת הסטארט־אפ והמעצמה הביטחונית שמאיימת על איראן לכלותה לא מסוגלת להתמודד עם ערימה של עברייני צעצוע, שמכים בהם, מיידים בהם אבנים, אבל הם נאלצים לשתוק. יתרה מזאת, חיילים מסיירת צנחנים ששומרים באזור כאילו היו חברת אבטחה, גם עובדים בבציר ענבים אצל התושבים, משל היו תאילנדים. מצד שני, הם כוח עבודה הרבה יותר זול לתושבים, כי אסור לשלם לחיילים שכר. יופי של סטארט־אפ באיו"ש. מתי מנפיקים את הרעיון?

פינוי מבנים לא חוקיים ב'קומי אורי' שליד יצהר (צילום: ללא קרדיט)פינוי מבנים לא חוקיים ב'קומי אורי' שליד יצהר (צילום: ללא קרדיט)

אגב, התגובה של דו"צ נגועה בטפשת נפוצה, כרגיל. "ההתנדבות בוצעה שלא על פי הפקודות, לוחמים אינם צריכים להתחכך עם האוכלוסייה, שהם אחראים על ביטחונה". חחחחח... מה זה לא להתחכך? המתנחלים מנהלים את הצבא באיו"ש! באיזה סרט חי דו"צ? המתנחלים הם המפקדים בפועל! כמה מחבלים מיצהר כבר הועמדו לדין בבית דין צבאי ונשלחו למאסר? כמה בדיוק? על מי אתם מסתלבטים? אגם הדרעק דומם, שום מפקד, כולל הרמטכ"ל והמפכ"ל, לא מגן על החיילים והשוטרים, שדמם הפקר־הפקר־פטרושקה. המדינ'ע לא מסוגלת להודות בפה מלא שיהודים מנהלים ארגון טרור. משילות אנחנו דורשים רק כלפי עראברים, ליאהוד בשטחים מותר הכל, החוק הוא המלצה בלתי מחייבת בעליל.

איתמר בן גביר נאם בהפגנת תושבי הדרום למען ביטחון הנגב. זה נושא חשוב, שהגיע הזמן באמת להתחיל לטפל בו. "מי שלוקח פרוטקשן, צריך לכסח אותו", אמר בן גביר, ואני איתו בכל מילה. אבל איפה בן גביר עם ביטחונם של חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב? כיצד צריך לטפל במחבלים היהודים ביצהר? צריך לכסח אותם או להמשיך לגנות את הרמטכ"ל והמפכ"ל, כאשר איזה יידעל'ה עם פאות וכיפעל'ה שובר את אפו של מג"ד גדס"ר גולני, או זורק בקת"ב על ניידת משטרה, ואז טוענים שכוחות הביטחון חרגו מסמכותם?

# # #

אחד מהנושאים שעולים באגם הדרעק, ואני עוקב אחריהם בדריכות, הוא הטיפול במכורים. כל כליזמר שם הפך למומחה בתחום. ביום שלישי ציינתי תשע שנות ניקיון, רק להיום. יש לי מושג כלשהו בהתמכרויות, גם בטיפולי גמילה. עברתי הכל מהכל. והנה הצעת חוק של יו"ר הגועליציה וועדת הבריאות, עידית סילמן: "יובטח רצף טיפולי הוליסטי עבור מכורים רבים והוא יועבר לקופות החולים. מדובר בהפרעה נפשית שהתפתחה כתוצאה מההתמכרות, ואין ספק שהדבר הנכון הוא לספק לאותם מטופלים קורת גג מקצועית אחת".

לא ייאמן. כל מכור/ה יודעים שההתמכרות היא הפרעה נפשית! התמכרות היא מחלה כרונית, כמו סוכרת למשל. לא מחלימים ממנה, חיים לצדה ומנסים לשמור על ניקיון מדי יום. בקופת חולים יש רופאים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. הם לא יודעים לטפל במכורים – אלא אם הם מכורים נקיים בעצמם. כמות המכורים שמצליחים לשמור על ניקיון מלא לשנה אחת, הוא 5% מכלל המכורים בעולם.

שיטת הגמילה המוכחת היחידה היא תוכנית 12 הצעדים. כל מכור/ה זקוקים לספונסר, מכור נקי, כדי להתחיל בתהליך ולשמור על ניקיון. מי הם הגאונים שקבעו שקופות החולים יטפלו בהתמכרויות? מה יעשה מכור? יגיע לקופת חולים, יודיע במוקד "אני בדודא סופנית", ובמוקד יגידו לו טלפונית שישתה כוס תה עם לימון ויקפיד על מנוחה? מה זו ההצעת חוק הזו? סטנד־אפ קומדי שמתחפש לסיט־דאון־טראג'די? בסדרררר... צריך לדאוג לקופות החולים לכמה לירות, הנה זה בא באדיבות עידית סילמן ושרן השכל. אגב, השכל גם פעילה בלגליזציה של הגראס. אז היא גם מסייעת למשתמשים, ובהמשך תשלח אותם לקופת חולים. אם יהיה להם מספיק סבלנות, הם ייפגשו עם רופא כאבים, שייתן להם מרשם לגראס רפואי, בכך לפחות פותרים את סוגיית העלויות. יופי של תעשיית טמטום מתפתחת כאן.

# # #

שר הבריאות, ניצן הורוביץ, ממשיך להתעלם ממחאת המתמחים. בעת הפגנה של המתמחים במוצ"ש, פרסם משרד הבריאות את ההודעה הבאה: "לפני מספר דקות קיבלה יו"ר ארגון המתמחים, ד"ר ריי ביטון, זימון לפגישה אצל יו"ר חטיבת הרפואה במשרד הבריאות. ריי ביטון שמחה לשמוע ממשרד הבריאות, כאשר כל ניסיונותיהם של החברים בארגון להיפגש עם שר הבריאות, לא הועילו". אבל אוי ואבוי. אחרי פרסום ההודעה, נשאלה ביטון על הזימון לפגישה, שכולל הודעה בשמה והיא הודיעה בפשטות בהפגנה: "על אף הפרסומים, אף אחד ממשרד הבריאות לא יצר קשר".

באמת תעלומה. יכול להיות שמשרד ממשלתי משקר? מה פתאום, יהודים לא עושים דברים כאלה, בטח שלושה שבועות אחרי יום הכיפורים. אבל תכלס, העבירו על המתמחים עוד סיבוב. שמעתי את ד"ר אבישי אליס, יו"ר הפנימאים, מגן בלהט על תוכנית העבדות של המתמחים, 26 שעות ויותר במשמרת. "גם אני עברתי את זה לפני 33 שנה", הוא הסביר, "ההתמחות הפכה אותי לרופא טוב". ישר עפה לי בראש השאלה: נו, וכמה חולים עברו לגור בשקית הירוקה עם הריצ'רץ' במהלך ההתמחות שלך?", אבל לא אני הייתי המראיין, חבל.

בסיום ההפגנה צעדו המתמחים לכיוון ביתו של השר הורוביץ. פעם שנייה ברציפות שהוא התעלם מהם, בתוך כמה ימים. הוא דאג לאבטחה של שוטרים, שמנעה מהמתמחים להיכנס לרחוב שבו הוא גר. שר הבריאות הקודם, יולי אדלשטיין, שרת הכלכלה בממשלה הנוכחית, אורנה ברביבאי, ירדו מביתם כדי לדבר עם המתמחים. הורוביץ לא רוצה שיפריעו את מנוחתו. אני משוכנע שאם אבו מאזן, ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן היו מגיעים לרחוב שבו הוא גר, גם ללא תיאום מוקדם, הוא היה מארח אותם בשמחה רבה. אז אולי הגיע הזמן שלו להחליט שתיק הבריאות גדול עליו, לתת את הג'וב למישהו אחר, ולהקים לו משרד קטן של השר המתאם בין ישראל לרש"פ. למה לא? זה יופי של ג'וב.

לפני שבועיים פורסמו בטור זה טענותיו של רון קופמן נגד רופאי משפחה והידע שלהם. מאיגוד רופאי המשפחה נמסר בתגובה כי רפואת משפחה היא התמחות שאורכת כארבע שנים לאחר סיום לימודי הרפואה ושנת הסטאז', וכי הם רוכשים ידע רב בקשת רחבה של נושאים.
מעריב