דברי טעם

ראש השב"כ נדב ארגמן סיים השבוע, בשעה טובה, את הקדנציה הארוכה והמאוד מוצלחת שלו. במקומו נכנס לתפקיד רונן בר (ברזובסקי). בהצלחה. נאומו של ארגמן בטקס החילופים הכיל טקסט נפיץ שעבר מתחת לרדאר: "היעדר השיח בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית ומהלכים שביצע אבו מאזן, הביאו לכך שהרשות נחלשה, גם כלכלית וגם תודעתית־ציבורית. המציאות הנוכחית היא חמאס חזק ורשות פלסטינית חלשה. השקט היחסי שאנו חווים בשנים האחרונות מכיוון יהודה ושומרון הוא שקט מתעתע... הוא נובע מאיכות הסיכול, ולא מהיעדר הניסיונות. ישראל חייבת למצוא את הדרך לשיתופי פעולה עם הרשות הפלסטינית ולקדם פרויקטים כלכליים בסיוע בינלאומי".

יהודי מנומס, ארגמן. מה שהוא התכוון להגיד, במילים שלי, זה שההשתלחות נטולת הרסן של אינטרסנטים פוליטיים, בהשראת נתניהו, בכל מי שמעז לפגוש את אבו מאזן, אינה במקומה. ארגמן מתריע על זה זמן רב, בכל פורום אפשרי. המדיניות של נתניהו מעצימה את חמאס ומחלישה את הרשות, החתומה איתנו על הסכמים ומקיימת איתנו שיתוף פעולה ביטחוני חיוני ונרחב. ולסיכום: המופקרות בנושא הירדני חוזרת על עצמה גם בתחום הפלסטיני. למה? כדי לגזור קופון ורבע כשגנץ או ניצן הורוביץ פוגשים את אבו מאזן. זה הרבה יותר חשוב מהביטחון הלאומי. זה הרבה יותר חשוב מהאינטרסים הביטחוניים האמיתיים.

דעת מיעוט

נמשיך עם העניין האיראני. שר החוץ יאיר לפיד סיים אתמול ביקור מדיני בוושינגטון. בראשית הייתה האמירה של הנשיא ג'ו ביידן שאיראן לא תגיע ליכולת גרעינית "במשמרת שלו". במהלך ביקור בנט שדרג ביידן את האמירה הזו, לבקשת ישראל, והצהיר שהוא מחויב לכך שאיראן לא תגיע לנשק גרעיני, נקודה. ההמשך היה בהצהרה האמריקאית שאם המסלול הדיפלומטי לא יצליח, ארה"ב תבחן "עוד אופציות". גם זה לא באמת מספיק, אז לפיד הביא עכשיו אמירה מדויקת יותר מפיו של שר החוץ טוני בלינקן: "אם המסלול הדיפלומטי ייכשל, ארה"ב תבחן את כל האופציות".

נכון, "כל האופציות" עדיף על "עוד אופציות", כי כל האופציות משמעותו שגם האופציה הצבאית אפשרית. יחד עם זאת, לכל מי שמבין משהו בתחום ברור שזה לאט מדי, מאוחר מדי, מהוסס מדי. ישראל שואפת להצהרה אמריקאית ברורה על "אופציה צבאית אמינה וממשית" נגד הגרעין האיראני. אנחנו עוד רחוקים משם, אם כי התקדמנו. הבעיה היא שאיראן מתקדמת לגרעין הרבה יותר מהר.

יאיר לפיד, אנתוני בלינקן והשייח עבדאללה במסיבת עיתונאים (צילום: שלומי אמסלם, לע''מ)יאיר לפיד, אנתוני בלינקן והשייח עבדאללה במסיבת עיתונאים (צילום: שלומי אמסלם, לע''מ)

ראש המוסד לשעבר יוסי כהן השתתף השבוע בוועידת הג'רוזלם פוסט ואמר כי איראן לא קרובה היום לגרעין יותר מאשר הייתה בעבר. ככל הידוע, כהן הוא היחיד שמחזיק בדעה הזו. היא סותרת את המציאות ואת העובדות הניתנות למדידה פשוטה: כשהסכם הגרעין היה בתוקף, החזיקה איראן עשרות בודדות של קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה של 3.75%. היום היא מחזיקה מאות קילוגרמים של אורניום מועשר לדרגה של 60%. בכל הקשור ליכולת גרעינית "נטו" (מספיק חומר בקיע להרכבת פצצה), איראן נמצאת היום במרחק נגיעה מהמטרה. היא לא הייתה במצב הזה מעולם. כהן יודע את זה מצוין.

אז למה אמר מה שאמר? משתי סיבות מצטברות. הראשונה פשוטה: הוא אינטרסנט. הרי הוא זה שהיה מופקד על הרחקת איראן מהגרעין עד לאחרונה. השנייה, מורכבת. הוא השתמש במונח "גרעין צבאי". הוא יודע למה. חיים תומר, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד, עלה השבוע אצלנו ברדיו והסביר את זה: כדי להגיע ליכולת גרעינית צבאית, צריך כמות מסוימת של אורניום מועשר, צריך לדעת איך להפוך את החומר הזה לראש קרבי, וצריך לדעת להרכיב את הראש הקרבי הזה על טיל שיידע להביא אותו למטרה במרחק אלפי קילומטרים.

בשני המסלולים הנוספים שהוזכרו כאן, איראן לא התקדמה בשנים האחרונות. זה ידוע לכל שירותי הביון בעולם. במסלול העיקרי, הראשוני, של החומר הבקיע, האורניום המועשר, היא התקדמה באופן מסחרר. מהבחינה הזו, איראן היא כבר "מדינת סף" גרעינית. זאת ועוד: גם מבחינת מספר הצנטריפוגות שהיא מפעילה, גם מבחינת איכותן של הצנטריפוגות הללו, איראן עשתה כברת דרך ניכרת מאז יציאתה של ארה"ב מהסכם הגרעין. כל הנתונים הללו מאשרים את מה שנכתב כאן פעמים רבות ומה שנאמר והוצהר על ידי כל מנהיגי העולם, בהם ראש הממשלה בנט, שר הביטחון גנץ, מקבלי ההחלטות האמריקאים ורבים נוספים בעולם: היציאה של ארה"ב מהסכם הגרעין הזניקה את איראן קדימה.

גם חיים תומר אישר את זה השבוע, באותו ראיון רדיו. במילים אחרות, כפי שכבר קראתם כאן פעמים רבות: הקונספציה של נתניהו בנושא הגרעין של איראן קרסה בקול רעש על הראש של כולנו. האיראנים רצים קדימה, טראמפ איננו, הוא לא תקף אותם, משטר האייתוללות לא קרס, והם לא זחלו להסכם גרעין משופר. שום דבר מהתרחישים הללו, שעליהם בנה נתניהו, לא התגשם. במקומם, התגשם תרחיש הבלהות.

הטור המלא של בן כספית - במעריב סופהשבוע