בניגוד לכל כללי האקטואליה, גזרתי על עצמי כבר לפני שנים לא לנסות לפרש אירועים גדולים ממשחק כדורגל, כל עוד הם מתחוללים, לבל אסחף בלהט הוויכוח אל מחוזות השטות. זה לא אומר כמובן שאני צודק, אלא רק ששפתיי נקיות מקצף. לפיכך נתתי גם לפרשת אלעזר שטרן לשקוע מעט לפני שאתרום את השקל שלי לדיון, בדמות שלוש נקודות שלקחתי ממנה:

הסוכנות לג'ובים

המינוי המסוכל של אלעזר שטרן לראשות הסוכנות היהודית הפנה את המבט אל עוד מוסד ארכאי שנשמר רק כדי לייצר ג'ובים פוליטיים. היו"ר הקודם, עסקן בן עסקן, מפא"יניק בן מפא"יניק, היה לנשיא בן נשיא, בהצבעה משותפת של קואליציה ואופוזיציה. למה? כי אחרי שכבות המצלמות שדרכן הם משדרים אלינו חילוקי דעות אידיאולוגיים לוהטים, עוברים "הנבחרים" אל אחורי הקלעים, שם הם נזכרים שעם כל הכבוד לאידיאל, הרי שלאיש הציבור יש רק אידיאולוגיה אחת - לחיות על חשבוננו.

או אז מזיזים את המפא"יניק לבית הנשיא, כדי שיפנה מקום לנציג יש עתיד ("פוליטיקה חדשה", זוכרים?), הופכים את יו"ר תנועת הליכוד העולמית (לשעבר) לממונה על הליך הבחירה - ובתנאי שיובטח כי במוסדות שאבד עליהם הכלח יהיו מספיק ג'ובים לכולם.

אל דאגה: כשיעלה ריח בחירות באפם, הם ישובו להתכתש. כל מאחז - חוקי או לא - יהפוך לסלע קיומנו. שונא ישראל יהיה "פרטנר" למשא ומתן, לגליזציה של קנאביס תהיה קו אדום - ואפילו את חוק הלאום יוציאו מן הנפטלין, שהרי לא בא זה לעולם אלא רק כמשהו שניתן להתייצב משני צדדיו ולצרוח לקול מצהלות חסידים שוטים.

ערב בחירות יהפוך כל אשכנזי/מזרחי/חרדי/ליברל לאויב, לפשיסט או לפרזיט, העיקר לערב גם אותנו במשחק, כדי שניתן להם את המנדט להמשיך לחגוג עם ג'ובים ששווים מיליארדים, שהיו יכולים לפתור בעיות של חינוך, בריאות ורווחה

אישה מאמינה

בהתייחסות הראשונה שלה לפרשת שטרן, אמרה שרת התחבורה מרב מיכאלי משפט מדהים: "אני תמיד מאמינה למתלוננות".

ייאמר מיד: רק אחוז קטן מהפשעים על רקע מיני, שמבוצעים כמעט כולם על ידי גברים, מדווחים. חלק קטן עוד יותר הופך לכתב אישום, וחלק מזערי הופך להרשעה בדין. משום כך חובה לעודד קורבנות להתלונן, להתייחס לכל תלונה בכבוד הראוי, לאפשר את גביית העדויות בסביבה תומכת ולחקור בשיא הרצינות. עד כאן אני שכם אל שכם עם השרה מיכאלי באותה השוחה.

מרב מיכאלי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)מרב מיכאלי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אבל קבלה של כל תלונה באופן גורף - היש עיוות חמור מזה של הצדק? האין פה רמיסה מוחלטת של העיקרון החשוב ביותר במשפט, חזקת החפות של אדם בטרם הוכחה אשמתו? האם מעולם לא היה מקרה שבו נרקמה עלילת שווא גם בתחום עבירות המין? אני זוכר לפחות עדות של אישה אחת שמיכאלי לא האמינה לה: לפני כמה שנים הופץ ברשת סרטון שבו כמה גברים מקיימים יחסי מין עם אישה אחת. אחד "הכוכבים" בסרט היה כדורגלן מוכר בליגת־העל. תלונה של הקורבן לכאורה לא הייתה אז, אפילו לא אנונימית, והפרשה נחקרה בעקבות תלונה שהגישה מיכאלי בחשד לאונס. הנימוק היה שהיא לא מאמינה שאישה תרצה לקיים יחסי מין עם מספר גברים. בסופו של דבר נסגר התיק אחרי ש"הקורבן" העידה כי למרות האבחנה של מיכאלי, היחסים היו מרצונה ובהסכמתה.

ייאמר מיד, ככל שהדברים קשורים בטעם או בחוסר טעם, הסרטון ההוא היה רחוק מלשקף את דעתי על יחסי מין מכבדים. רחוק מאוד. עם זאת, כשמדובר במשפט פלילי, אין לנו אלא לכבד כל אקט שמתבצע בהסכמה, כפי שהעידה ממקור ראשון אותה אישה שהוחזקה בידי מיכאלי כנאנסת.

אז מתי מאמינים לעדות של אישה - רק כשהיא בחזקת מתלוננת? רק כשהתלונה משקפת את האג'נדה? ואולי במקום להאמין או לא להאמין, עדיף פשוט להתייחס לכל תלונה כאמת פוטנציאלית ולחקור אותה בשיא הרצינות? מה שמחזיר אותנו לדיון הקודם: אצל פוליטיקאים אין אמת, אלא רק כשהיא בשירות האג'נדה. וכרגיל, מאכזב לגלות את זה במיוחד אצל פוליטיקאים שדעתם קרובה לדעתך, או שלפחות החזקת מהם כבעלי יושר אינטלקטואלי.

הורה מגרסה

העניין היה תלונות אנונימיות, אבל נגד שטרן לא הייתה תלונה, אפילו לא אנונימית. במו ידיו הוא כרה את קברו הפוליטי. שטרן צדק במהות: משקלה של תלונה אנונימית הוא פחות ממשקלה של תלונה שיש מאחוריה פנים ושמות. רק ששטרן דיבר בשחצנות על אותה "הורה מגרסה", בתקופה שבה הטרדות מיניות בצבא היו כמעט נורמה. כך קרה שרבים (ובעיקר רבות שנושאות את צלקות התקופה ההיא) שהיו יכולים לקיים עם שטרן דיון ענייני, לא יכלו לשאת את הסגנון המאצ'ואיסטי, זה שהגיע מאותו מקום של צ'פחה קטנה על הטוסיק של הפקידה.

מעבר לוויכוח על פשעי מין, יש פה בעיניי עוד הוכחה ניצחת לטיפשותם של גנרלים במיל', שמעלה הרהורים נוגים על רמתו האמיתית של "הצבא הטוב בעולם".