"רק בעתיד תבינו עד כמה הבחירה שלכם להיות קצינים לוחמים בצבא היא בחירה לחיים. כל מי שמסיים את שירותו בצה"ל כקצין בתפקיד זוטר או בכיר, סגן מפקד פלוגה בגולני או אלוף משנה, יוצא מהצבא אחרת במרכיבי האישיות שלו". את המשפט הזה אמר בשבוע שעבר בבסיס שיזפון הרמטכ"ל אביב כוכבי לצוערי קורס קציני זרוע היבשה, שנמצאים כעת בתרגיל המסכם שלהם.

את האמירה הזו ניתן להשליך לדיון עמוק ומשמעותי יותר על אודות המערך הלוחם בצבא והשירות בצה"ל בכלל. כבר בזמן גיוסם קיבלו מרבית הקצינים הצעירים, שבקרוב יענדו את סיכת המ"מ שלהם, את ההחלטה לשרת שירות תובעני ומסוכן. שירות שבו אין הלימה, ומעולם לא הייתה, בין התגמול שהם מקבלים מהמדינה לבין הבחירה שלהם בשירות קרבי, שבו הם נדרשים גם לסכן את חייהם.

ככל שעוברות השנים, החברה בישראל משתנה ותחושת האיום הקיומי הולכת ופוחתת. בהתאמה, הבחירה בשירות הקרבי כאפשרות הראשונה של בני הנוער הופכת לפחות ופחות טבעית. זאת במיוחד כאשר החשיבות והיוקרה של המקצועות הטכנולוגיים, ובעיקר האופק התעסוקתי שהם מזכים בו, הולכות וגדלות.

מתוך הנחת מוצא המבוססת על נתונים אובייקטיביים של גודל האוכלוסייה, אחוז הצעירים בחברה, משאבים כלכליים וצורך בצבא סדיר גדול, אבל לא פחות חשוב גם בחירה ערכית המייחדת את צה"ל אל מול צבאות מערביים אחרים בעולם – בשנים הנראות לעין ישראל לא צפויה לשנות את מודל צבא העם לצבא מקצועי.


תהליך הדרגתי


באופן שטחי להפליא, מסתכם לאחרונה בציבוריות הישראלית הדיון על ערך השירות בצה"ל וצבא העם סביב סוגיית העלאת דמי הקיום. קל להתחבר למחאה בסוגיה הזו, והרשתות החברתיות מתדלקות אותה היטב, מה גם שחוברים אליה גורמים פוליטיים המבקשים לגרוף נקודות קלות בדעת הקהל.

עדכון שכר החיילים, שיש סיכוי רב שיתרחש כבר בחודשים הקרובים, הוא צעד חיובי וחשוב, אבל הוא רחוק מלהיות העיקר. לא במקרה שכר החיילים מכונה דמי קיום ולא משכורת, וגם זה מהעקרונות של שירות החובה אל מול צבא מקצועי שאינו נהוג בישראל. דמי הקיום חייבים להיות הוגנים ולשקף את יוקר המחיה בישראל כדי לאפשר לחיילים תנאים סבירים במהלך שירותם הצבאי, וכאן הבעיה היא בעיקר במערכים העורפיים, שבהם משרתים חיילים החוזרים הביתה מדי יום ונטל ההוצאות שלהם נופל בדרך כלל על הוריהם.

צה"ל, בצדק, מתגמל את הלוחמים בדמי קיום גבוהים יותר, המגיעים עד ל־2,000 שקל בחודש, אבל מנגד צריך למצוא את הדרך לאפשר גמישות גדולה יותר בשעות העבודה לחיילים העורפיים ולאפשר לאלה שרוצים וזקוקים לכך גם לעבוד במשרה חלקית ובמשמרות באזרחות.

בניגוד לעבר, בשנים האחרונות צה"ל מספק את האישורים לחיילים בעורף לעבוד באזרחות, אבל ברוב המקרים זה לא מנוהל באופן מסודר, כך שחיילים מתקשים לעמוד בעומס הכפול ולעתים קורסים. ניהול מסודר ופקודות מסודרות בנושא - כשלדוגמה תינתן לחיילים שעובדים אפשרות לסיים פעם או פעמיים בשבוע את יום העבודה בצבא בשעה מוקדמת יותר - עשויים לתת מענה טוב יותר. לפעמים הרבה תלוי בניהול נכון וביישום של פקודות מתאימות.

אבל לצד העדכון הסמלי הצפוי, מי שסבור כי העלאת שכר החיילים בעוד כמה מאות שקלים תספק מענה לפערי המוטיבציה והגידול בשיעורי ההשתמטות מהצבא, טועה טעות קשה. טועה גם מי שמשווה בין תנאי החיילים לתנאי אנשי הקבע, בין פרק החובה לפרק הבחירה בצבא כמקצוע לחיים, שלצד החובות בו יש גם זכויות לא מעטות.

הרמטכ''ל בשיחה עם חיילים בפיקוד הצפון (צילום: דובר צה''ל)הרמטכ''ל בשיחה עם חיילים בפיקוד הצפון (צילום: דובר צה''ל)


סוגיית הפנסיות הצבאיות ותוספות הרמטכ"ל היא נושא לגיטימי לביקורת ציבורית ותקשורתית, אבל היא אינה קשורה בשום דרך לסוגיית דמי הקיום והתנאים של החיילים. השיח שלפיו הקצינים הבכירים דואגים אך ורק לתנאי אנשי הקבע עלול ליצור קרע מיותר ומזיק מאוד בתוך הצבא עצמו.

אחרי יותר מ־73 שנים מיום היווסדה של מדינת ישראל, מודל צבא העם ושירות החובה זקוק לעדכון תוכנה דחוף, אבל לא לביטול. וזהו אולי העיקרון החשוב ביותר שמחבר כאן בישראל את השבטים השונים, והוא זקוק להרחבה באמצעות מסגרות חופפות לצבא בשירות לאומי לקהילות נוספות כמו החרדים והערבים - אבל בטח לא לביטול.

המבחן האמיתי של הממשלה הנוכחית בסוגיית שירות החובה הוא לא העלאת שכר החיילים ב־50% כפי שהתחייב שר האוצר אביגדור ליברמן. האתגר של בכירי הממשלה והצבא הוא להצליח להביא מודל חדש ומעודכן שנותן משמעות חדשה לצבא העם ולשירות הלאומי כאלטרנטיבה שמחלקת את הנטל באופן שוויוני הרבה יותר.

זהו תהליך הדרגתי, ושינויים אינם מתרחשים ביום אחד, אבל יש לא מעט מסגרות שבהן צעירים חרדים וערבים יכולים להשתלב מלבד הצבא. גם בתוך צה"ל עצמו עוד תיקון קוסמטי של שכר לא בהכרח יוביל לשינוי. בין צבא העם במודל שלו כיום לבין צבא מקצועי, הגיע הזמן לבחון ברצינות יישום של מודלים דיפרנציאליים יצירתיים ופורצי דרך שונים.

לדוגמה, בחינת קיצור השירות לבנים בתפקידים עורפיים, אבל מנגד הענקת משכורת מלאה ללוחמים וגם לבעלי מקצועות הדורשים הכשרה מקצועית מורכבת, בפער החודשים שייווצר בין מי שמשתחרר מוקדם לבין מי שישרת במסלול הקרבי או בתחום המקצועי המורכב.

צה"ל צריך גם להמשיך לקדם הכשרות מקצועיות ללוחמים לפני שחרור גם בתחומי המחשב, הסייבר ומקצועות ההייטק, או במקצועות אחרים שיספקו ללוחמים קרש קפיצה לאזרחות, לצד פרויקט "ממדים ללימודים", שמממן שני שלישים משכר הלימוד האוניברסיטאי לתואר ראשון או שני ללוחמים משוחררים. בשנים האחרונות חבילת השחרור לחיילים וללוחמים בפרט עשירה הרבה יותר מבעבר, אבל ניתן לעשות גם בתחום זה הרבה יותר.


מערך חיוני לניצחון


בחזרה לקורס הקצינים ולמפקדי המחלקות הצעירים שבדרך. עוד חודשים בודדים הם יקלטו את הטירונים החדשים. האתגר של צה"ל למשוך את הצעירים לשירות מאתגר בקרבי, בעיקר בגדודים הסדירים, הופך קשה ומורכב משנה לשנה. פעם היו אלה קורס הטיס והיחידות המובחרות שהיוו את האלטרנטיבה לשירות יוקרתי בצבא.

היום, לצד היחידות המובחרות, אלה יחידות המודיעין, הסייבר, המחשבים והתקשוב שתפקידן בעידן המלחמה המודרנית הופך למרכזי יותר ויותר והן נמצאות במרכז העניין של הצעירים לפני הגיוס.

צה"ל, כמובן, זקוק לכוח אדם איכותי מאוד במערכים אלו, אבל לצד זאת חייב להבטיח שגם צעירים שיכולים להגיע לאותם מערכים טכנולוגיים ובמידה רבה להבטיח לעצמם עתיד תעסוקתי, ימשיכו להגיע לקרבי מבחירה ולא כברירת מחדל.

בסוגיה הזאת, שיפור התנאים ללוחמים והבטחת תנאים טובים יותר בשחרור הם רק חלק קטן מהתמונה הכוללת. במהלך השנים, סקרים ומחקרים מצביעים כמעט תמיד על כך שכאשר תחושת האיום על מדינת ישראל נמצאת לכאורה בירידה, כך גם יורדת המוטיבציה לשירות קרבי. בהתאמה, לאחר מבצעים או מלחמות, גם לא מוצלחות כמו מלחמת לבנון השנייה, שוב נרשמת עלייה במוטיבציה ובביקוש לשירות קרבי.

בנוסף, החוויה של השירות הקרבי, החברים למחלקה ולצוות, הקשרים החברתיים שנשמרים במשך שנים והתמורות בעיצוב האישיות והפיתוח האישי, שקשה למדוד אותם במושגים גשמיים, היוו עוד גורם דומיננטי באתוס המערך הלוחם בצה"ל.

לא במקרה בחר הרמטכ"ל כוכבי להדגיש בדברים שאמר לצוערים בתרגיל המסכם, כי מערך היבשה חיוני לצה"ל להשגת ניצחון: "לא נוכל לצאת למלחמה בלי התמרון הקרקעי", אמר לצוערים. לאחר המבצע האחרון בעזה, שבו לא נעשה שימוש בכוחות היבשה בלחימה מעבר לגבול, הנושא הזה מעסיק מאוד את הקצינים בצבא.

תמרון קרקעי הוא הכרחי במלחמה, אבל הפעלתו במבצע מוגבל תתבצע רק מתוך צורך ולא לשם הפעלתו בלבד עם כל המחירים שיש בו, הסביר הרמטכ"ל לצוערים. למעשה, דרך השיחה מתכתב הרמטכ"ל עם השיח בתוך הצבא על תפקיד התמרון בשדה המלחמה המודרני. מתי מפעילים אותו ומתי לא.

זאת בחברה שרגישה הרבה יותר לנפילת לוחמים בשדה הקרב. במלחמת ששת הימים, למשל, נפלו 736 לוחמים. סביר להניח שבמלחמה המודרנית יהיה קשה מאוד לשכנע בניצחון בתרחיש דמיוני של מעל ל־100 הרוגים ביום, כאשר בסוג המלחמות של היום המערכה היא לא על כיבוש השטח כפי שהיה בעבר.

תפיסת הלחימה המודרנית שאליה חותר צה"ל בקרב המשולב, אמורה להביא לידי ביטוי את התמרון הקרקעי לשטח האויב רק לאחר ניצול יתרון האש המדויקת והטכנולוגיה של צה"ל. המטרה היא שהלוחמים בשדה הקרב יתמרנו לשטח האויב רק לאחר שספג מכה שהחלישה אותו בצורה משמעותית. התמרון הקרקעי נועד להעצים את הפגיעה ולגרום לו להיחשף לאמצעי האש המדויקים של צה"ל מהאוויר ומהקרקע.

גם בתוך הצבא יש הסבורים שבמבצע ההונאה שקדם לתקיפת מנהרות המטרו של חמאס בצפון הרצועה במהלך מבצע שומר החומות, היה נכון להפעיל את כוחות היבשה, גם אם באופן חלקי. הרמטכ"ל ומרבית צמרת המטכ"ל סבורים שהתקבלה ההחלטה הנכונה, שאל מול הגדרות הדרג המדיני למבצע לא היה נכון לתמרן, גם לא באופן מוגבל.

השמדת המטרו בעזה  (צילום: רשתות ערביות)השמדת המטרו בעזה (צילום: רשתות ערביות)



הכרעה ברורה

בעוד כחודשיים ייכנס הרמטכ"ל לשנה האחרונה לכהונתו. מעבר לסוגיות הקשורות לאיראן, האתגר המרכזי שלו הוא חיזוק תחושת הביטחון והאמון של צה"ל במערך היבשה שלו. הצבא טוען כי בשנים האחרונות מערך היבשה התחזק מאוד, בחטיבות הסדירות הושקעו בשנים האחרונות משאבים רבים, טכנולוגיות מתקדמות, תפיסות קרב מעודכנות ומערכות שליטה ממוחשבות שמאפשרות מיצוי של יכולת האש ושיתוף פעולה בין הכוחות הנלחמים לחיל האוויר ולגורמי האש הנוספים.

כל אלה, לצד הצטיידות חסרת תקדים בהיקפה בחימוש מדויק, פריצות דרך מודיעיניות שבאות לידי ביטוי בין השאר בכמות המטרות הקיימות ואלה שניתן לרכוש בזמן אמת במהלך לחימה, אמורים על פי תפיסת המטכ"ל לשפר בצורה דרמטית את יכולות הלחימה מול צבאות טרור כמו חמאס וחיזבאללה. ארגונים אלה נלחמים בצורה לא סימטרית מול העוצמות של צה"ל, והמטרה בעימות הבא היא להביא להכרעה ברורה בשדה הקרב.

מנגד, יש הסבורים כי עדיין מדובר ביכולות בוטיק והצבא הסדיר קטן מדי אל מול האתגרים הצפויים לו במלחמה רב־זירתית בצפון ובדרום, עם אתגרים ביטחוניים גם בזירת הפנים, כפי שהיו במבצע האחרון בעזה ובמקביל גם ביהודה ושומרון. בשנה הקרובה מתכוון הרמטכ"ל להתמקד גם בגדודי המילואים. זהו צעד מתבקש גם לנוכח תחושת מפקדים רבים שמרגישים שנשארו מאחור.

אביב כוכבי (צילום: פלאש 90)אביב כוכבי (צילום: פלאש 90)


בשיחה של הרמטכ"ל עם הצוערים הוא הדגיש כי בסבירות יותר מבינונית בשנים הקרובות בתפקידם כקצינים זוטרים הם יידרשו להוביל את החיילים שלהם בלחימה בשטח אויב. נפעיל תמרון רק ביום שנצטרך, הוא אמר להם, בדיוק כפי שהמתנו 11 שנה בין מבצע סיני ב־1956 ועד למלחמת ששת הימים, ובדיוק כפי שלא הייתה הודעה מראש ערב מבצע צוק איתן ב־2008. כך גם אתם, הסביר כוכבי, ללא הודעה מוקדמת, עשויים למצוא את עצמכם בשדה הקרב.

אחד האתגרים המרכזיים של הרמטכ"ל בשנה האחרונה לכהונתו הוא חיזוק התחושה בקרב מפקדי היבשה כי צמרת הצבא אכן מאמינה בתמרון ולא חוששת ממנו, כאשר האתגר אל מול מערך המילואים משמעותי עוד יותר.

ללא מבחן מעשי בשדה הקרב שדורש תמרון קרקעי, התשובה לשאלה הגדולה אם צה"ל לקח בשנים האחרונות את הפניות הנכונות בהכנה שלו למלחמה הבאה, תתברר רק בהמשך. בדרך לשם מוטב גם להשאיר את סימני השאלה, שבדרך כלל מגיעים יותר מקצינים במערך המילואים מאשר מצמרת הצבא הסדיר.