השבוע האחרון עמד בסימן התנהלות שלומיאלית של ממשלת ישראל מול הממשל הדמוקרטי בארה"ב. במישור המדיני האסטרטגי, שמשליך גם על סוגיות ביטחוניות רחבות שבהן ישראל זקוקה לגב האמריקאי, היה זה השבוע הגרוע ביותר מאז הושבעה הממשלה.

במערכת המדינית הבינלאומית המורכבת שבה מתנהלת ישראל, לא מספיק שיש קונצנזוס בין רוב שרי הממשלה. ההחלטה להכריז על שישה ארגונים אזרחיים פלסטיניים כעל ארגוני טרור המשתייכים לחזית העממית התבצעה לאחר עבודת הכנה של השב"כ. עם זאת, במערכה הדיפלומטית הבינלאומית לא מספיק להיות רק צודק.

החוכמה המדינית אומנם לא אמורה להתבטא באי־עמידה על עקרונות במאבק בטרור בשל חשש מלחץ בינלאומי, אבל זה לא אמור לבוא על חשבון ניהול קמפיין מושכל, תיאום בין משרדי הממשלה ושיח מקדים עם האמריקאים. במשרדי הביטחון, המשפטים והחוץ ובסביבת ראש הממשלה היו חייבים להבין זאת מראש ולהצביע על הקשיים שהמהלך עלול לעורר בקהילה הבינלאומית ובארה"ב בפרט - ובהתאם לכך לנהל מדיניות סדורה שכוללת קמפיין והכשרת קרקע מחייבת.

גורמים ביטחוניים דחו השבוע בתוקף את הטענות על כך שהממשל האמריקאי לא עודכן במהלכים הצפויים של ישראל, ואף הופתעו מעוצמת הגינוי ומדרישת האמריקאים להבהרות. ניתן היה להבין לכאורה מהרמיזות העדינות כי תקלת העדכון הייתה בתוך המערכת האמריקאית, טענה הגיונית בפני עצמה אבל אינה הסיפור המרכזי. גם כשהצדק עם ישראל, רצוי שבמהלכים מורכבים מול הקהילה הבינלאומית, מערכת הביטחון הישראלית, שנמצאת בקשרי עבודה הדוקים עם מערכת הביטחון האמריקאית, תעשה מאמץ לרתום אותה למאמץ משותף.

במקום שנציג של השב"כ יובהל בדיעבד לארה"ב כדי להציג את הממצאים המפלילים שנאספו לגבי אותם ארגוני זכויות אדם שקושרים אותם לפעילות טרור – היה רצוי ואפשר לעשות את אותה פעולה לפני ההכרזה הישראלית.

רונן בר לצד שר הביטחון בני גנץ (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)רונן בר לצד שר הביטחון בני גנץ (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)


את הביקורת מצד ארה"ב כלפי ישראל צריך היה לצפות מראש ולנהל על כך דיונים ולקבל החלטות בהתאם. זאת במיוחד כאשר ממשל ביידן והדמוקרטים שונה באופן מהותי מממשל הרפובליקנים של טראמפ, שם גם בהיבטים מדיניים הגיבוי האמריקאי פעל כמעט תמיד על אוטומט.
בכל הנוגע לקבלת החלטות רגישות אל מול הקהילה הבינלאומית, בימים שבהם ממשל ביידן מתכנן לשוב למועצת זכויות האדם של האו"ם, ישראל התנהלה השבוע כפיל בחנות חרסינה.

קצינים בכירים שעסקו בנושאים דומים בעבר, שבהם היה תיאום מוקדם עם האמריקאים, אומרים כי "את המהלך הזה היה צריך לנהל בצורה הרבה יותר טובה, כקמפיין שבו נעשות פעולות מקדימות לפני החתימה על הצווים. כמו למשל להלבין חלק מהחומרים ולפרסם אותם בהתאם, כפי שמערכת הביטחון יודעת לעשות. אבל חשוב מכך, לנהל בנושא דיון עם האמריקאים במישור המדיני והמודיעיני, להציג את החומר, לשמוע גם הסתייגויות ולהגיע לסיכומים מוקדמים בנוגע להכרזה ולעיתוי שלה".

למען הסר ספק, ישראל חייבת לשמור על עצמאות קבלת ההחלטות שלה, לעתים גם בסוגיות שבהן הממשלים אינם רואים עין בעין. אבל את העימותים מול ארה"ב צריך לבחור בניהול סיכונים מושכל ולהימנע מהם ככל שניתן, בטח בימים שבהם הסוגיה המרכזית של ישראל מול
האמריקאים קשורה בדיון על הסכם הגרעין הבא ובהחלטה האמריקאית איך, אם בכלל, לרסן את האיראנים. שבוע שבו ישראל סופגת שני גינויים רשמיים מהאמריקאים בנושא ארגוני זכויות האדם והבנייה ביהודה ושומרון עלול להטיל צל על היחסים בין המדינות.

כעת נותר רק למזער נזקים, וישראל מוצאת את עצמה לבדה במאבק שהיה יכול לקבל לגיטימציה אמריקאית ואפילו אירופית.

שעת כושר

גם ההפיכה הצבאית בסודן אינה מבשרת טובות לישראל, מה גם שממשל ביידן מאותת כי אין בכוונתו לעצום עיניים ולכן נסוג, לפחות לעת עתה, מהסיוע לסודן. האינטרסים הביטחוניים שהושגו כפועל יוצא מהסכמי אברהם והתרופפות הקשרים עם סודן בשל דרישה אמריקאית אפשרית, עלולים לרדת לטמיון - מה שישרת את איראן וחמאס כאחד.

בעבר אחד מנתיבי הברחות הנשק המרכזיים לעזה עבר דרך סודן, באותן שנים שבהן הייתה עוינת מאוד לישראל. על פי פרסומים זרים, ישראל אף פעלה באזור לסיכול משלוחי נשק שהכתובת הסופית שלהם הייתה עזה. גם בסוגיה הזו ניכר שהממשל האמריקאי לא ממש מתייעץ עם ישראל והאינטרסים שלנו אינם נמצאים במרכז שיקוליה של וושינגטון.

ההתנתקות האמריקאית מסודן, אם תתרחש, עלולה להפוך לשעת כושר לאיראן ולחמאס לצורך חידוש ציר הברחת הנשק. הדבר יחייב את צה"ל והמודיעין לשוב ולהשקיע משאבים גם בזירה זו, על חשבון המאמצים שמושקעים בצפון במניעת ההתבססות האיראנית.

הפיכה צבאית בסודן (צילום: רויטרס)

גם כך, אם למישהו היה ספק, חמאס עסוק בהתעצמות מחודשת. בישראל מזהים שהוא שוב חופר מנהרות חדשות, הגנתיות והתקפיות, במקביל לשיקום המנהרות שנפגעו במערכה האחרונה.

השבוע קיימה אוגדת עזה תרגיל הגנה גדול שבחן תרחישים שונים של פיגועי ראווה מרצועת עזה. אחת מהנחות המוצא הייתה שחמאס ינסה להוציא אל הפועל פיגועים גדולים ופשיטות לשטח ישראל שלא באמצעות מנהרות, כדוגמת רכבי תופת, מטענים רבי־עוצמה וניסיונות לפשיטות ליליות.

בצה"ל סבורים כי אין מדובר בתרחישים דמיוניים, ובחמאס מבינים שמלבד ירי רקטות, עליהם להכין אלטרנטיבות מבצעיות למנהרות, ששובשו בצורה טובה מאוד על ידי אוגדת עזה במבצע האחרון. כחלק מהפקת הלקחים של חמאס ממבצע שומר החומות, הוא פועל לשיפור יכולותיו גם בזירה הימית והאווירית, בירי נ"ט ובסייבר.

במקביל להיערכות למבצע הבא בעזה, בישראל מזהים כי נכון לעכשיו חמאס פועל לריסון השטח בשל רצונו בשיקום הרצועה, בשיפור היחסים עם המצרים ובקניית זמן לשיפור יכולותיו הצבאיות. לפיכך, בישראל סבורים כי בעתיד הקרוב לא צפויה הסלמה יזומה ברצועת עזה, אלא אם יתפתח אירוע נקודתי שעשוי להידרדר.

מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, במסיבת עיתונאים ברצועה (צילום: מג'די פתחי/TPS)מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, במסיבת עיתונאים ברצועה (צילום: מג'די פתחי/TPS)


מי שעלול להצית להבות הוא הג'יהאד האסלאמי, שאינו נושא באחריות שלטונית ברצועה ומחזיק בקו נצי יותר. ההערכה במערכת הביטחון היא שמחבלים פעילי הג'יהאד האסלאמי מכינים אפשרויות ותוכניות שונות לביצוע פיגועים כנגד כוחות צה"ל שפועלים על הגדר, כשהסיכוי להידרדרות יגדל במקרה של חיכוכים הקשורים לאסירים ביטחוניים בכלא הישראלי.

חמאס, יש לציין, פועל לריסון הג'יהאד האסלאמי ואף הזהיר את פעיליו כי אם יפעלו בניגוד להחלטת הפלגים המשותפים, הם שוב עשויים למצוא את עצמם לבד בהסלמה מול ישראל. כך היה כאשר ישראל חיסלה את בהא אבו אל־עטא בתחילת מבצע חגורה שחורה ב־2019.

למרות האיפוק המסוים שאותו נוקט חמאס, המצב הביטחוני בדרום רחוק מלהיות מוגדר כיציב. בישראל לא מזהים בשלב זה פוטנציאל לפריצת דרך משמעותית להסדרה רחבה ברצועה, והתקדמות בסוגיית השבויים והנעדרים אינה נראית באופק. עם זאת, הגדלת מכסת הפועלים עד לעשרת אלפים נחשבת כצעד משמעותי מאוד. צעד זה בשילוב הקלות כלכליות, סיוע מצרי לשיקום הרצועה והסדרת המנגנון שיבטיח את הכנסת הכסף הקטארי לפקידי חמאס - יכולים לקנות עוד כמה חודשי שקט מצד הרצועה.