התגובות הזועמות של חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות ועסקנים בציבור החרדי-חסידי לרפורמה בכשרות שהשר לשירותי דת מבקש ליישם חשפו שיא חדש בצביעות, ציניות וחוסר בושה. חוצפה תהומית מצדם היא למחות נגד חוק הכשרות.

בעיני ראשי המגזרים החרדים והחסידים בישראל, מערכת הכשרות של הרבנות הראשית הייתה והינה מאז ומתמיד, יעד ללעג מוצהר, מטרה לזלזול מופגן, מושא פופלארי לרמיסת כבוד הרבנות והתעלמות מתגרה מסמכותה. פתאם, הם חרדים לכבודה של הרבנות, דואגים למעמדה, מוחים וזועקים געוואלד נגד יוזמה ונסיון לנשל את סמכות הרבנות מתחום הכשרות.

נו, באמת? בציבור הליטאי בבני ברק תעודת הכשר של הרבנות הראשית על מוצר של מזון היא לא בגדר בדיחה? היא ביטוי של אפיקורסות, של חוצפה מצד "מוסד ציוני שמנוהל על ידי מי שמכנים עצמם רבנים". על שולחנו של הרב הצדיק חיים קנייבסקי, המנהיג הרוחני של הליטאים, לא עלה לעולם, ולא יעלה, מצרך מזון שמשווק בהכשר של הרבנות הראשית. גם למטבחם של אדמור"י חצרות החסידות בישראל לא יכנס מצרך הנושא הכשר מטעם הרבנות הראשית.

אלהים ישמור. לא יעלה בדעתם של חסיד בעלזא או חסיד גור להסתמך על הכשר של הרבנות הראשית למוצר בשרי או חלבי. כמעט לכל אחת מהחסידויות בישראל יש מערכת כשרות עצמאית משלה, המנוהלת באופן ישיר או עקיף על ידי מי שמוכרים בחצר החסידית, על ידי משגיחי כשרות שזהותם ידועה ומוכרת בקרב החסידים.

כשנושא הכשרות עולה בשיחה בין יהודי חרדי וחסיד ליהודי דתי ומסורתי, תמיד מסבירים החסיד והחרדי: "אין לי שום דבר נגד הרבנות. אבל אני לא סומך על תעודות הכשרות של הרבנות".

ההצבעה על רפורמת הכשרות (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)ההצבעה על רפורמת הכשרות (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)


זה לא היה כך תמיד, לא בעבר הרחוק. בשנים עברו עמדו בראש הרבנות הראשית רבנים גדולי תורה, עם מוניטין, הודים צנועים, ישרי לב, בורחים מכבוד, מתרחקים מכל ביטוי וגילוי של נטיה פוליטית או מפלגתית.

אלוהים ישמור. להכשרים של הרבנות היה אז מעמד מוכר, אפילו מכובד. גם יהודים חרדים וחסידים התחשבו בהכשרי הרבנות כשקנו מצרכי מזון. מה שקרה אז הוא שהרבנות הראשית לא עמדה, לא זקפה קומתה ולא פעלה נגד השתלטות הפוליטיקה על הדת. לא עשתה מאומה לבלימת התאוצה והקצב שהשתלטות זו קיבלה בשנים האחרונות.  

במקביל לשתי המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, שהפכו את הדת, היהדות וערכיהן לנשק פוליטי ואמצעי להשגת תקציבים וכהונות ממשלתיות – הרבנות הראשית גלשה בעקבותיהן לזירה הפוליטית. הבחירות לכהונות הרבנים הראשיים הפכו להתמודדויות אישיות מלוות בתככים, בנוכלויות, בחתירות הדדיות ובלי שום קשר והתחשבות בתכונות התורניות ובאיכויות הרוחניות שכהונות אלה דורשות. לשני הרבנים הראשיים המכהנים היום אין כמעט שום השפעה ונוכחות מורגשת בחיי הדת ובתחומי היהדות של הרוב הגדול והמכריע של תושבי ישראל.

תוצאה בלתי נמנעת היא כרסום וסחף מתמשכים והתערערות כמעט מוחלטת של מעמד ההכשרים וסמכותם. לאיגוד רבני הארץ מותר להגיב ולמחות נגד חוק הכשרות. אחרי הכל, החוק מכרסם במידה רבה בסמכותם של רבני הערים ומגביל את מעורבותם בתחום מתן הכשרים. אבל גם האיגוד נגרר בשנים האחרונות לפעילות פוליטית, הפגין תמיכה ברמה של התרפסות במפלגות מסוימות. רבנים חתמו על חוות דעת בנוסח של הסתה נגד הקמת ממשלת שינוי. גם האיגוד איבד הרבה מהשפעתו ובאשמת הרבנים החברים בו.

זהו מצב שלא היה מעורר תשומת לב מיוחדת. אבל בינתיים קמה ממשלה חדשה, בלי שתי המפלגות החרדיות, רחמנא ליצלן. בכל הזמן שאריה דרעי ויעקב ליצמן היו שרים ומשה גפני יו'ר ועד הכספים, נושא ההכשרים של הרבנות הראשית עניין אותם פחות מהשלג דאשתקד. עכשיו, כשזה נושא שהפך יוזמה ויעד של ממשלת השינוי, הגאה ומתהדרת בנעדרות של שתי המפלגות החרדיות, פתאום אוי ואבוי, מה עושים להכשרים?
 
ריבונו של עולם, מתנכלים לרבנות הראשית! צריך להמשיך ברפורמת ההכשרים. ליזום רפורמות בתחומים אחרים שבשליטה בלעדית של הרבנות. מה שחסר במאמץ לרפורמה הוא ביטוי מוצהר של אהדה ותמיכה בארגון "צוהר" מצד השר לשירותי דת. זהו ארגון רבנים שבעצם קיומו ותפקודו מייצג פרקטית תחליף לבלעדיות של הרבנות הראשית ומיישם הלכה למעשה את מה שהרפורמה שואפת אליו.  

אבל אסור שהמאבק לקידום הרפורמות יקבל אופי של מלחמה נגד הדת וביטוי של שנאה לדתיים. כי אז, המאבק לרפורמות יחזק את מעמדה המעורער של הרבנות הראשית, שתידחף למעמד של מגינה על הדת.