מטעמים של חשש לגזענות אסור כמובן לכתוב שהבדואים פושעים אלימים (כי יש בדואים שאינם כאלה), ושהרצח הפך לכלי הביטוי המקובל ליישוב סכסוכים בחברה הערבית (כי לפעמים סתם מדברים). מטעמים של תקינות פוליטית אסור להוקיע את הפוליגמיה ואת רדיפת ההומואים (כי זה עניין תרבותי ודתי אצלם, וצריך לכבד ולהכיל). ובכלל, רצוי לא לכתוב "ערבים" כי זה פוגעני (?), רצוי לומר "בני החברה הערבית".
הפוסט־ציונים והאנטי־ציונים שבינינו מסבירים שהערבים "מוחלשים" ו"מקופחים" ולכן אסור למצות את הדין עם עברייני הבנייה שבהם. לכן צריך "להלבין" את רבבות הבתים הלא חוקיים שהם בנו בכל הארץ ולהתעלם משוד אדמות הלאום. אבל אם נגרד טיפה את פני השטח, נגלה שיותר מכך שיש בצביעות הזאת תקינות פוליטית – יש בה תאוות הישרדות פוליטית. כי אם ממשלת "עשר מעלות ימינה" לא הייתה תלויה ב"אחים המוסלמים" – מי היה מעלה על דעתו להכשיר פשיעה סיטונאית? ומי שחושב שמלחמה בפשיעה הערבית מתמצית באיסוף נשק ובפירוק כמה משפחות פשע – טועה ומטעה.
הפרת החוק – היא החוק השולט בחברה הערבית, מרצון או מאונס. סחיטת דמי חסות, שוד אדמות לאום ובנייה בלתי חוקית, עבירות רכוש לסוגיהן, כל עבירה בספר החוקים שלנו – שכיחות פי כמה בקרב ערביי ישראל. רק מאבק לכל רוחב החזית לאכיפת כל החוקים - תעבורה ובנייה ומסים ופוליגמיה – רק מאבק כזה יצליח לתקן את "החברה הערבית".
כל סטודנט שנה א' למזרחנות יכול לדקלם מהי "האחים המוסלמים". תנועת אסלאם פונדמנטליסטי, השואפת להשתלט על המדינות שבהן היא פועלת ולהפוך אותן למדינות שריעה, לגרסה הסונית של איראן השיעית. במדינות ערביות אחדות היא הוצאה מחוץ לחוק. כך במצרים, למשל (שם היא כמעט הצליחה לתפוס את השלטון). גם באמירויות, בסעודיה, בבחריין, בסוריה, בטג'יקיסטן ובקזחסטן הוכרזה "האחים המוסלמים" ארגון טרור.
מטעמים פוליטיים ידועים – הרצון לסלק את בנימין נתניהו – מכרו גם נציגי "הימין" בקואליציה הנוכחית את האידיאולוגיה שלהם וחברו לרע"ם – מפלגה מיסודה של התנועה האסלאמית, בתה החוקית של "האחים המוסלמים". כדי לקיים את הממשלה בכל מחיר, פשוטו כמשמעו, הכשירו גם אבירי הימין את אויבי ישראל הללו. הפנים היפות של "האחים המוסלמים" הן פניו של מנסור עבאס. ובכל פעם שלאחד מחברי רע"ם "מתפלק" תומך טרור קטן, בהצהרה עכשווית או בציטוט בן שנתיים, ממהרים בכל ערוצי התקשורת לראיין את הפנים היפות. והאיש, בנועם הליכות מתון, בחיוך, בלי לאבד שליטה, מסביר שהוא תומך בדו־קיום. בשילוב.
אומנם איש עדיין לא הצליח לסחוט ממנו גינוי להשתוללות הערבית האלימה בהר הבית, אבל הוא הרי ביקר בבית הכנסת השרוף אחרי הפרעות בלוד ובכך קנה לעצמו זכות להיחשב חסיד אומות העולם. ומכיוון שהקואליציה תלויה בו לחלוטין – הוא משיג בשפת חלקות ובנועם שיח כל מה ש"האחים המוסלמים" רוצה - ועוד תרצה.
אחרי "סיוע 48" חשפה אם תרצו גם את פעולות עמותת "אל־אקצה" מיסודה של רע"ם, ואז פתחה גם המשטרה בחקירת פעולותיה. הייתי מצפה מהמשטרה לעשות זאת עוד קודם, ולא להמתין לשאילתה בכנסת. אולם, כאמור, הממשלה תלויה ב"אחים המוסלמים" ולכן תעשה, בלית ברירה ובגרירת רגליים, רק מה שצף בתקשורת והובא לידיעת הציבור.
המדינה הכריזה לאחרונה כי שש עמותות "זכויות אדם" שהקימה החזית העממית הם ארגוני טרור. כבר לפני שש שנים היא הוציאה מחוץ לחוק את ארגוני "המורביטון" ו"המורביטאט" שהקימה התנועה האסלאמית (הפלג הצפוני). אולם המדינה אינה טורחת להסביר לציבור כי אין שום הבדל אידיאולוגי בין "האחים המוסלמים" ה"דרומיים" וה"צפוניים". ההבדל הוא רק בשיטות הפעולה. כשנלחמים בטרור, חייבים להילחם לא רק במי שלוחץ על ההדק או על מנגנון ההפעלה של הפצצה. צריך להילחם גם באימאמים המסיתים במסגדים ובמי שתומך במשפחות ה"שהידים" היוצאים לפעולותיהם כשהם סמוכים ובטוחים שידאגו למשפחותיהם אם ייהרגו או ייתפסו.
כשם שאי אפשר להילחם בכנופיות הפשע רק על ידי תפיסת נשק ומעצר פושעים - והכל מבינים שמלחמה כלכלית בארגוני הפשיעה חיונית לא פחות – כך אי אפשר להילחם בטרור הערבי רק באמצעות חיסולים ממוקדים או פגיעה במשגרי רקטות. העורף "האזרחי" של הטרור, התרומות, מנגנוני הגיוס ושטיפת המוח – חשובים לא פחות. לכן, גם "קייטנת חמאס" חוקית לכאורה היא חממת טרור מסוכנת. משום שמה שמלמדים ילדים בני 10 היום יתפוצץ לנו בפנים בעוד שנים אחדות.
אלא שבכל פעם שהפרצוף האמיתי של רע"ם צף אל פני השטח, ממהרים דוברי הקואליציה וחבריה להצדיק את שיתוף הפעולה שלהם עם "האחים המוסלמים" בישראל: "נתניהו היה קודם". הרי "גם הוא היה מוכן לשבת איתם" (נכון), קיים מו"מ איתם (מדויק) והיה מוכן להלבין להם את כל הפזורה בנגב ולשלם כפליים. "רק אני יכול לבטל את חוק קמיניץ", אמר נתניהו לעבאס (לדברי האחרון).
אבל איך זה מצדיק משהו? אם נתניהו היה מוכן למעשה תועבה פוליטי – איך זה מכשיר את השרץ ומתיר את הנבלה לראש הממשלה נפתלי בנט ולשרים איילת שקד, גדעון סער וזאב אלקין? הרי הממשלה הנוכחית באה לתקן את עוולות נתניהו, לכפר על פשעיו. לפעול למען העם, ולא למען השלטון. לכן, כשהתירוץ "ומה עם נתניהו?" עולה בפיהם של שונאיו המושבעים והאובססיביים ביותר – יכול אדם רק לתמוה איך "הפושע" הזה, הדיקטטור, הארדואן הזה, איך דבריו או מעשיו יכולים להצדיק את הפשעים שלהם.
כל תועבה שעושה ותעשה הממשלה הנוכחית מוצדקת כביכול, משום שהממשלה הזאת "הצילה אותנו" מנתניהו, ואם הם ייפלו – הוא, הדמון הגדול – עלול לשוב לשלטון. ולכן: מותר לנו לתמוך בטרור, רק כדי שהוא לא יתמוך בו. בואו, תמציאו תירוץ אחר. ידוע כי "על כל פשעים - תכסה אהבה", אבל לא שמעתי כי גם שנאה יכולה לכסות עליהם.
התרעות פיקוד העורף