1. תקציב מדינה הוא מוצר צריכה בסיסי, אבל בנימין נתניהו, שלקח אותו כבן ערובה לצרכיו הפוליטיים, הפך אותו למצרך נדיר. אתמול אישרה הכנסת תקציב מדינה וההתרגשות גדולה. לא רק בגלל ארגז הכלים לניהול המדינה, אלא גם כי אישור התקציב מקבע לפי שעה את הממשלה ומבטיח שיאיר לפיד יישב על כס ראש הממשלה בכל מקרה ובכל מצב.

כעת, לצד הצורך לחזק את הברגים בקואליציה ולחפש דרכים להרחבתה, ולצד העיסוק המתחייב בענייני ביטחון, חוץ וכדור הארץ, מונחים לפתחה של הממשלה מספר אתגרים לא פשוטים שעליה להתחייב שלא להתעייף מלקדמם.

הראשון, מלחמה חסרת פשרות בפשיעה הגואה בכלל ובחברה הערבית בפרט. הפשיעה הזו מאיימת על הריבונות בחבלי ארץ כמו הנגב והגליל והופכת לאיום אסטרטגי על החברה. האתגר השני טמון ביכולת להציב פתרונות דיור זמינים וריאליים לדור הצעיר ולרסן ככל שניתן את ההתייקרויות במשק. השלישי, לעשות כל מאמץ להביא להליך של פיוס בעם. המבוגר האחראי כעת הוא הממשלה ועם כל הקושי, האתגר הוא שלה - ושלנו.


 
2. במהלך החודשים האחרונים חווה מדינת ישראל צונאמי של תקיפות סייבר ברמות שונות. לא הכל מגיע לידיעת הציבור והתקשורת, אבל ללא ספק זו עומדת להיות מכה קשה לחברות ממשלתיות ופרטיות, לאזרחי ישראל ולפרטיותם ולקופה הכספית של כולנו. ככל שגוברות ההתקפות, מתגלים הפערים, החולשות וחוסר האונים, ולאזרחים נראה כי אף אחד לא פרש מעליהם ומעל פרטיותם, נכסיהם וסודותיהם "כיפת ברזל" כלשהי.

על פי פרסומים זרים, ישראל, אותה מדינת "סטארט־אפ" שראש הממשלה נפתלי בנט התגאה בה השבוע ובצדק בוועידת האקלים, חזקה מאוד בהתקפה בסייבר. מצד שני, בהגנה אנחנו נתפסים כחשופים יותר ויעילים פחות. זה נכון רק באופן חלקי.

ברמה הגבוהה של ההגנה, קבעה ממשלת ישראל את התמ"ק (תשתית מדינה קריטית), ולקטגוריה זו הוקצו מחשבה, תקציבים גדולים ומערכות הגנה. בין אלה: מערכת הביטחון, מתקני תעופה, אנרגיה, מים ומודיעין.

ברמה השנייה של ההגנה נמצאות מערכות ממשלתיות כמו מערכות המשפט, הבריאות, החינוך, הבנקים ועוד. עליהן מנהלת הממשלה רגולציה, קובעת תקנים, עורכת ביקורות ומחייבת השקעות והתמקצעות. זה מצליח רק חלקית, כפי שראינו באירוע התקיפה על בית החולים הלל יפה.

ברמה הנמוכה - החברות הפרטיות, התאגידים והאתרים - שם נמצאים סודות לא של המדינה, אלא שלנו ואלו פחות מוגנים ומפוקחים. החברות הללו פגיעות מאוד, חשופות, נמנעות מהשקעות גדולות בתחום ההגנה ומתפללות שלא יותקפו.

בעידן שבו הכל ממוחשב, הכל הוא "סייבר". המציאות הזאת מחייבת את ממשלת ישראל להשלים את החקיקה באופן שיאפשר לרשויות המדינה לאכוף רגולציה ולתת בידה סמכויות אכיפה וענישה כלפי החברות הפרטיות הלא מפוקחות. פתרון זמני נוסף הוא לאלץ את חברות הביטוח שלא לבטח או להגדיל מאוד את פרמיית הפוליסה לחברות פרטיות ולא מפוקחות שלא יציגו יכולת הגנה נגד תקיפות סייבר.וזהו עניין קריטי ודחוף.

האקר, מתקפת סייבר (צילום: REUTERS/Dado Ruvic)האקר, מתקפת סייבר (צילום: REUTERS/Dado Ruvic)

 


3. שני קילומטרים בלבד מפרידים בין מרכז רבין בתל אביב לבין כיכר הבימה. במרכז רבין נערך ביום שלישי בערב אירוע לצאת הספר "דמו הותר" של בכיר השב"כ לשעבר חזי כאלו, על ההסתה שקדמה לרצח יצחק רבין ז"ל, על ההתרעות שהצטברו אז ועל הכתובת שהייתה על הקיר.

בהבימה, באותו היום ובאותה השעה, טענו שוב הכהניסטים והביביסטים את אקדחו של פלוני שעלול חלילה לקום, לעשות מעשה ו"להציל" את עמו ומולדתו מ"הבוגד" בנט, מ"הכלבים" שרי הממשלה ומ"משרתי חמאס". ואנחנו כבר היינו בסרט הזה.

השבוע, הרחיקו לכת שני נבחרי ציבור יראי שמיים, חברי הכנסת הרב יעקב ליצמן ומשה גפני. הראשון, שהגיעה שעתו משלל סיבות ללכת הביתה, קרא לשרי הממשלה "כלבים", והשני גפני (שממנו ציפיתי להתנהלות אחרת וטעיתי) כינה את ראש הממשלה "בוגד".

השניים הללו, שישבו שנים על "סיר הבשר" כיושבי ראש של ועדת הכספים וניהלו את המדינה, זועקים כעת חמס, מגלגלים עיניהם השמיימה ולא מבינים איך מדינתם זולגת להם מבעד לאצבעות ומה לעזאזל הם עושים באופוזיציה. והשניים הללו, בשפת ביבים רעילה, מביישים את שליחותם, את רוחה ולשונה של תורת ישראל ואת אלוהיהם.

ולמרות זאת, אני מתעקש להבין את העוול הגדול ואת הנזק הכלכלי הכבד שנגרם לציבור החרדי עם המס על הכלים החד־פעמיים, ואני מתקומם נגד האמירות של אביגדור ליברמן ש"צריך לזרוק אותם עם מריצות". אבל אני די שמח שניתן להם זמן איכות להתבוננות פנימית ולחשבון נפש, אך אני כואב את העובדה שאת חלקו של הזמן הזה הם מנצלים לנאצות, להסתה ולדוגמה שלילית לצאן מרעיתם.

ובכיכרה של העיר, עמד על הבמה איתמר בן גביר, נושא מורשתו של מאיר כהנא, ונאם בלהט לקול תרועות ההמון. ישראל של סתיו 2021 קרובה מתמיד לרצח הפוליטי הבא.

 
4. לא רק צה"ל שכח לבושתו ולבושתנו לשלוח נציג בדרגת אלוף לטקס האזכרה לחללי מערכת קדש ופגע במשפחות השכולות. גם הממשלה מתרשלת.

לפני מספר ימים נערך במעמד הנשיא טקס האזכרה במלאת 69 שנים למותו של נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן ז"ל. כשהגיע שלב הנחת הזרים, התברר כי אף שר בממשלה לא הגיע לטקס ואת ״זר ממשלת ישראל״ נאלץ להניח ראש מחלקת הטקסים ומנהל מרכז ההסברה מושיק אביב.

מה שאני רוצה לומר לראש הממשלה ולרמטכ״ל הוא שעליהם להבטיח את הממלכתיות ואת הכבוד והיקר למייסדים ולוותיקים. ולשרי הממשלה ולאלופים שלא להוטים להשתתף בטקסים הללו והולכים בתורנות כמי שכפאם שד אומר: לא תכבדו אתם - לא יכבדו אתכם.


5. יש לי חבר ילדות שעובד עשרות שנים בתחום המזון, חבר שאני אוהב מאוד ומאחל לו עד 120 שנה בבריאות, באושר ובנחת. אבל החבר הזה, ששערו כבר האפיר בחלקו, איבד להערכתי ולצערי מספר שנות חיים, או לפחות עצבים רבים ועבר התקף לב אחד, בגלל המאבק לאורך השנים עם משגיחי הכשרות הארציים, האזוריים והמקומיים, החרדים והרגילים, הספרדים והאשכנזים.

אני עד לשנים של המאבקים הבלתי פוסקים הללו, לחוסר ההיגיון, לחוסר ההוגנות, לאינטרסים המסחריים שמנחים חלק מהאנשים, שיותר משהם משגיחים על הכשרות, הם משגיחים על האינטרסים הכלכליים של שולחיהם ושל חברות וספקים שמועדפים עליהם או על שולחיהם.

שנים חשבתי שאפשר לשנות את זה, שלא חייבים להתנהל ב"קומבינה", שלא זו תורת ישראל שדרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום. לא אחת התלוויתי אליו בייאושו לרבנים ראשיים או אחרים - שום דבר לא עזר. לכן הרפורמה בתחום הכשרות שמוביל טייס הקרב ואיש סיירת מטכ"ל, השר מתן כהנא, בתמיכת הממשלה, היא קרן אור באפלה לתחום הכשרות ואולי המבואה לתורת ישראל שכולנו רוצים לראותה בתפארתה, בטובה ובאהבתה.

תעודת כשרות (צילום: מארק ישראל סלם)תעודת כשרות (צילום: מארק ישראל סלם)


 
6. מעולם לא ביקרתי בספרד. תמר, בתי ה"מרכזית" (כך אני קורא לאמצעית) הייתה כבר שלוש פעמים והיא דוברת ספרדית רהוטה שלמדה מצפייה כילדה בטלנובלות. ביום שישי שעבר, בעודי מנמנם על הספה, תמר שאלה "אבוש, למה שלא ניסע יחד לסופ"ש במדריד?". ואני מלמלתי "למה לא?", ובתוך דקה על המקלדת היו כרטיסים לטיסה ומלון ואנחנו בעזרת השם בדרך. שבת שלום.