ביום רביעי, בשעה שש וחצי בערב, נשמעה אזעקה במשכן הכנסת. התרגיל של פיקוד העורף הגיע גם לבית המחוקקים ותפס אותם בשיא תרגיל גדול משלהם – חזרה על ההצבעות. לא בדיחה, אמת לאמיתה. השיח הכמעט יחיד באותו היום, משעות הבוקר ועד ל־5:40 בבוקר למחרת, כאשר התקציב עבר בקריאה השלישית ברוב הדרוש של 61 - נסב סביב השאלה הגורלית הבאה: איך ברגע האמת לא להתבלבל בין הכפתור "בעד" לכפתור "נגד". בהתחשב בעובדה כי במהלך ליל התקציב עמדו בפני שוכני המליאה כמה מאות הצבעות, כל אחת מהן היוותה פוטנציאל לשיבוש כל המהלך.

אולי לאוזן זרה הסוגיה נשמעת כמו בדיחה ממערכון סאטירי, אך במלאכת העברת התקציב על חודו של קול, כל פרט קובע. נרדמת בהצבעה מספר 432? מזל טוב, הסעיף נפל, הכל נעצר, עוברים לוועדה. כדי למנוע מתסריט האימה הזה להתממש, גייסו בקואליציה את מיטב מוחותיה. השר המגשר והמתחזק של הקואליציה זאב אלקין, נצפה נכנס למשכן כבר בשעות הבוקר, הרבה לפני כולם.

"צריך לטפל בהכל כולל הכל, כל פרט חשוב. בוודאי תהיינה שגיאות, העיקר שהכנו פתרונות להרבה תקלות פוטנציאליות. לא לכל תקלה יש תרופה, אבל את שלנו עשינו", זרק אלקין תוך כדי הליכה, האיץ את צעדיו ונכנס לפגישה הראשונה שלו ביום הארוך הזה.

יושבת ראש הקואליציה עידית סילמן, "כלת השמחה", התארגנה להצבעות ברמת מבצע צבאי בדרגה גבוהה. הממתקים באריזות ובקופסאות הוכנסו לאולם המליאה בכמויות מחרידות. כל חברי צוותה גויסו למשימת ההכנה של שלטים מיוחדים - "בעד" ו"נגד". "לא סומכים על ערנות הח"כים, בטח לא יהיו במיטב ריכוזם אחרי שעות של הצבעות. נניף את השלטים, לא לוקחים סיכונים" – הבהירו מבצעי המלאכה.

סילמן עצמה, לבושת שמלה חגיגית, קורנת אור ואמפתיה, התמקמה במרכז של המרכז, בקומת הממשלה, מול לשכת ראש הממשלה ובקרבת כל מצלמות הטלוויזיה. היא חייכה, לחצה ידיים וקידמה את פני הח"כים בברכת "יום תקציב שמח!".

המבוכה של גנץ

כשאזעקת פיקוד העורף ניסרה את חלל האוויר, אנשי משמר הכנסת, מצוידים ברמקולים ניידים, הסתובבו בקהל והפצירו בשרים, בח"כים ובעיתונאים להישמע להוראות, להפסיק לעשות קוקטייל מהתרגיל ולהיכנס תכף ומיד למרחבים המוגנים. הקהל ציית והצטופף בפינות המוגנות, קרי הכי צרות וצפופות במשכן.

כך מצאו את עצמם שני שרים בכירים, שני שותפים בקואליציה הידועים במערכת היחסים המורכבת ביניהם, יאיר לפיד ובני גנץ, דחוסים בפינה משותפת במרחק של כמה סנטימטרים איש מרעהו, ועוד בחברה מפוקפקת של כמה כתבים פוליטיים. לשמחת השניים, חובת עטיית המסיכות נאכפת בקפדנות בכנסת, כך שלפחות הצליחו להחביא את הבעות פניהם. לפיד נראה שלו. גנץ, לעומתו, שידר אי־נוחות ואף לחץ מסוים, גם בהיותו מוסתר למחצה.

תרגיל פיקוד העורף בכנסת (צילום: אנה ברסקי)
תרגיל פיקוד העורף בכנסת (צילום: אנה ברסקי)


"באיזו ממשלה אתה נהנה יותר, של ביבי או בנוכחית?" – הקשו עיתונאים, שמהר מאוד איתרו את ההזדמנות הנדירה לשאול את גנץ ולפיד הלכודים בפינה את כל השאלות הלא נוחות. גנץ השתתק לכמה חלקי שנייה, כחכח בגרונו וענה ממעמקי המסיכה: "בנוכחית".
"בטח שהממשלה הזאת טובה יותר, הרי אנחנו מעבירים את התקציב!", מיד זרם לפיד, וחיוכו הרחב נראה במפורש גם מבעד למסיכתו הכירורגית.

העיתונאים לא הרפו: "שר הביטחון, דאגת לביטחונו של שר החוץ? תאפשר לו להגיע לרוטציה?".

המבוכה הורגשה באוויר המרחב המוגן. שר החוץ צחק, שר הביטחון הסתובב מהמצלמות שבסמארטפונים של הכתבים, חיכה בדריכות לרגע האושר שבו יינתן האות להשתחרר, ועזב את הזירה במהירות שיא.

אומנם למתבונן מהצד כל הסצינה הייתה עשויה להיראות כאנקדוטה מאחורי הקלעים, אך בפועל זוהי ההמחשה המדויקת ביותר של אישור התקציב במדינה והשלכותיו הפוליטיות. לא אלקין, לא סילמן, אפילו לא בנט, הם חתני השמחה האמיתיים, אלא בראש ובראשונה שר החוץ וראש ממשלת ישראל החליפי יאיר לפיד.

הביטחונות של לפיד

ברביעי בערב, אחרי שניצל מציפורני העיתונאים באותו תרגיל של פיקוד העורף, נכנס לפיד לאולם המליאה כמי שטרם יודע מה מצפה לו בעתיד הקרוב מאוד. בחמישי בבוקר הוא כבר ידע כי ב־27 באוגוסט 2023 הוא ייכנס ללשכת ראש הממשלה. ואם לא במועד קיום הרוטציה המעוגן בהסכם הקואליציוני, אז עוד קודם לכן. הרי צדקו הכתבים בשאלותיהם לשר הביטחון, אם הוא מעניק ביטחון לשר החוץ, ואם הרוטציה תצא לפועל.

בעידן טרום התקציב יכול היה גנץ להשתעשע באפשרות ההיפותטית של דיל עם נתניהו, להצביע בעד אי־אמון קונסטרוקטיבי לממשלה המכהנת, להפילה ולהקים שידור חוזר של ממשלת חילופין עם נתניהו. רק שהחל מרגע העברת התקציב, האופציות שברשותו השתנו פלאים.

אם יום אחד יקום שר הביטחון וירגיש כי נמאס לו, ירים טלפון לנתניהו וינסה להביא להפלת הממשלה באמצעות אי־אמון, אזי ההליכה לבחירות מוקדמות תוביל אוטומטית למינויו של לפיד לראש ממשלת המעבר (הרי לא נותר אדם אחד בכנסת שעוד מאמין כי במקרה זה ייתן נתניהו לגנץ בכורה, קרי ראשות ממשלה בלי ניסיון להוביל לפיזור הכנסת ולהליכה לבחירות). כי חוק הוא חוק, והסכם הוא הסכם, ובשונה מהממשלה הקודמת, בכירי הממשלה המכהנת לא מאמינים במוטו "מה שווה הסכם אם אנחנו לא מפירים אותו?".

ובכן, אישור התקציב מותיר את גנץ ללא אופציית איום ממשי על הקואליציה, מעניק ללפיד ביטחונות חזקים להגיע בזמנו ובעתו לראשות הממשלה, וגם פותח דף חדש בחיי הליכוד באופוזיציה.

האתגר של נתניהו

אם עד אישור התקציב הייתה מלאכת תחזוקת האופוזיציה ושל מעמדו כמנהיגה הבלתי מעורער די קלה עבור בנימין נתניהו, כעת נעשה האתגר קשה בהרבה. עד היום הססמה "הממשלה אינה לגיטימית, עוד מעט חוזרים" נמכרה על ידי נתניהו ללא מאמץ מיוחד.

הקמפיין שבנה התבסס במידה רבה גם על קידום השמועות בדבר "מהלכים סודיים שיובילו להפלת התקציב". יום אחד רמזו על אביר קארה ולמחרת על יום טוב כלפון מימינה. כשלא הלך, פיזרו רמזים כלליים שדיברו על "עריק שעוד מעט מבשיל". אישור התקציב מעביר לחברי גוש הליכוד מסר ברור ומדכא: "נשארים באופוזיציה. לא לשבועות, אלא לשנה עד שלוש שנים לפחות". הערפל התפזר, העריק לא הבשיל, והתקציב דווקא הבשיל להם לא רע.

נתניהו במליאת הכנסת (צילום: נועם מוסקוביץ')
נתניהו במליאת הכנסת (צילום: נועם מוסקוביץ')


מעמדו הפנים־מפלגתי של נתניהו אומנם לא קרס בן רגע ונותר רם וחזק, אך יסודותיו התחילו לרעוד. נתניהו יודע היטב כי כל עוד הוא ממשיך להביא בסקרים הישגים מרשימים של 30 מנדטים ומעלה, איש מהטוענים לכתר לא מאיים עליו באמת. עם זאת, נאומים יפים על בימת הכנסת וסרטונים ויראליים בכיכובו (גם כאלה שבהם כמה עוברי אורח ליד המספרה בשכונת תלפיות הופכים ל"המוני תומכים") אינם מהווים חלופה הולמת לשלטון, לתפקידים, לכספים ולכוח בעיניהם של אנשי הליכוד.

עוד חודש באופוזיציה ועוד אחד ועוד כמה – וכל אלה שאתמול נשבעו אמונים למנהיג והבטיחו להתמודד על ראשות הליכוד "אך ורק אחרי עידן נתניהו" עלולים לחשב את מסלולם מחדש. עידן התקציב בא והביא איתו מציאות חדשה - יציבה יותר עבור רה"מ המכהן, מבטיחה יותר עבור רה"מ החליפי ומאתגרת הרבה יותר עבור מי שעדיין מאמין שעוד יחזיר לעצמו את התואר.