יולי 1994. ניצן חן, אז כתב הערוץ הראשון, מתלווה במשך שבוע לקייטנה של נערים מתנועת כך, ומפרסם בתוכנית "יומן" כתבה מטלטלת בת 11 דקות. חן תיעד את הילדים כשהם שרים שירי הלל לברוך גולדשטיין, כשהם לומדים להילחם, כשהם עוברים הכשרה בפעילות לאומנית אלימה, וכשהם לומדים לירות בנשק חם. היעד של הפעולה, כך לכאורה, היה כפול: גם הכנה לקראת מפגש אלים עם ערביי הסביבה; וגם הצגה לתקשורת, כדי להוכיח באמצעותה שלמרות מעצרם המינהלי של כל בכירי התנועה - הכל נמשך כרגיל.

גם אם בחלקה הייתה הקייטנה הזו בבחינת הצגה למצלמה, סיכם בשידור המגיש המנוח ישראל סגל: "ההצגה הזו הייתה מפחידה". הכתבה הכתה גלים וחוללה מהומה גדולה במדינה. היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר הורה בעקבותיה על פתיחה בחקירה פלילית, וזו הסתיימה בסופו של דבר בלא כלום.

אבל הסיפור המרתק באמת קשור בשני האנשים המרכזיים שעמדו מאחורי הדרכת הנערים בקייטנה הזו. שניהם, צעירים בשנות ה־20 לחייהם, נשלחו למשימה, כך מסתבר, מטעמה של מדינת ישראל. האחד, סוכן של שירות הביטחון הכללי. השני, סוכן של משטרת ישראל. הראשון, שמו אבישי רביב, ואותו כולנו מכירים. השני, שנקרא לו כאן "ברק", הוא האיש שסיפורו יסופר כאן (אף ששמו של האיש פורסם בעבר, בחרתי שלא לחזור עליו כאן, מתוך כוונה שלא לפגוע פגיעה מיותרת בו ובמשפחתו, שנים רבות אחרי האירועים). שני הסוכנים הללו הם שאימנו את הילדים. הם שהכשירו אותם. הם שתרגלו אותם בירי בנשק חם על ערבים. טלו את שני הסוכנים הללו מהקייטנה הזו, וספק גדול אם היא הייתה מתקיימת כלל.

זהו סיפור מטורף ומרתק המסייע להבין את אווירת התקופה של טרום רצח רבין. סיפור ששופך אור על אחד האירועים המתוקשרים של הימים ההם, ושיש בכוחו להמחיש מה קורה במקום שבו המדינה מתירה לעצמה להפעיל סוכנים בלי הגבלה, בכל מקום, ובכל מצב, ואיך נראים הדברים כשההפעלה הזו הופכת להיות מטרה בפני עצמה.

קייטנת ברוך הגבר

אל הסיפור הזה חזרתי ביוזמתו של אלחנן גרונר, מאתר החדשות "הקול היהודי", שאיתר לאחרונה פרוטוקול מעניין מהליך משפטי שהתנהל בשנת 2017. "ברק", שהתגלה בהליך הזה, שנים רבות אחרי, כמי שמשרת כקצין במטה הארצי של משטרת ישראל, עמד על דוכן העדים ונדרש להשיב לשאלות בסוגיה כלשהי, חסרת חשיבות לענייננו כאן.

בפתיחת עדותו, אחרי שסיפר לבקשת אחד מעורכי הדין שהוא עוסק כיום בתחומים הקשורים בשמירת חומרי הארכיון של המשטרה, גילה עוד מיוזמתו: "ב־1991 גויסתי למשטרה כסוכן סמוי", ואף הוסיף וסיפר כי בהמשך נשלח על ידי המשטרה לחו"ל. זו הייתה, כך נראה, הפעם הראשונה שבה האיש – שהיה שתול במשך כמה שנים בארגון כך – סיפר על עצמו כי שימש כסוכן. כמה מהגורמים שהיו קשורים בהפעלתו ושאיתם שוחחתי השבוע, הופתעו מאוד מהחשיפה העצמית הזו שלו.

"אני עם צמרמורת", אומר גם ניצן חן, כשאני מעדכן אותו ש"ברק" לא היה פעיל של כך, אלא פעיל של משטרת ישראל. "הוא לא היה סתם משתתף בקייטנה הזו. הוא היה המנוע של הקייטנה. לא סתם דג רקק. צילמנו את הקייטנה הזו במשך כמה ימים. הוא היה המדריך הצבאי הראשי, המקצועי, המנטור. הוא נתן לילדים ציונים, והחליט מי עובר ומי לא. הוא היה אחראי להכשרות. לכל סוגי האימונים. הוא בדק אותם אחד אחד. גם בכושר גופני, גם בכל ההפעלות המקצועיות, וגם בהכשרות לקראת היציאה לקרב. אני כולי רועד כשאתה מספר לי את זה. קשה להאמין".

כבר בתחילת הכתבה נראה "ברק", חמוש במשקפי שמש, כובע מצחייה לראשו, כשהוא מנהל את העניינים. "לך תשכב שם", הוא שולח את אחד הילדים, "איפה שארבעת הסלעים, כביכול, שם מסתתר איזשהו ערבי או אחד שבא לו להזיק". חלק מהמשתתפים באירוע הזה, כחלק מהתרגיל, רעולי פנים. אחדים משליכים אבנים. אחרים מדלגים ממחסה למחסה. לצדו של "ברק", כמבוגר האחראי השני, מככב בתמונות של הקייטנה הזו גם אבישי רביב.

"ברק" ורביב משתפים פעולה. איש מהם לא יודע שגם עמיתו להדרכה הושתל לתוך האירוע הזה כסוכן של המערכת ולא נמצא שם כחבר אמיתי בתנועת כך. "אתה מגיע למטרה, שני כדורים בראש, מוציא את הסכין ודוקר את המטרה", מלמד "ברק" את אחד החניכים. בשלב מסוים עובר ניצן חן להראות דירה חשאית בקריית ארבע, שבה ממוקם בהיחבא המשרד החדש של תנועת כך, אחרי שהמשטרה החרימה את מה שהיה במשרד שבירושלים.

גם כאן "ברק" הוא הכוכב. "אנחנו נדריך אותם על נשקים, לוחמה בשטח בנוי, לוחמה בשטח הררי, חילוץ פצוע, קצת כושר גופני, קצת מיהו ברוך גולדשטיין", הוא מספר על מה שהולך לקרות בקייטנה. "להכשיר אותם לקראת מה?", שואל חן. "להכשיר אותם לקראת הבאות, לקראת הפקרת ארץ ישראל, שיוכלו להגן על המדינה הזו", מסביר סוכן המשטרה.

עכשיו עוברת המצלמה להראות את "ברק" כשהוא מעביר לנערים שיעור בירי בתת־מקלע עוזי. הוא נשכב על הרצפה, נכנס למצב ירי, ומציג לנערים איך עושים את זה נכון ואיך יורים בין כוונות. אבישי רביב, כמו ממונה על האירוע, עומד לצדו, משקיף מהצד על הילדים המתחנכים. התמונה הזו מדהימה, שכן אין כמוה ללמד עד כמה הכל כאן פייק. עד כמה מדינת ישראל אחראית לניהול הקייטנה הזו, שהתכנסו בה חבורה של ילדים המומים, מודרכים בידי נציג השב"כ ונציג המשטרה, בלי לדעת שהם כאלה.

"בודקים איפה הצרה, ומאיפה אין לנו צרה", מתגלגל "ברק" על הקרקע, ומלמד את בני הנוער איך עושים את זה נכון. "אנחנו משתמשים בנשק רק להגנה עצמית. גם אם אנחנו כל כך רוצים להרוג ערבים, זה לא המקום, פה לא לומדים את הדברים האלה", הוא מסייג ומיד מוסיף: "איש־איש הישר בעיניו יעשה – אחרי הקייטנה".

"ברק" נותן לילדים את הנשק, ומראה להם כיצד להשתמש בו נכון. בהמשך, בסצינה אחרת, הוא עומד איתם בחושך ומסכם: "אנחנו, הקייטנה הזו של ברוך הגבר, לא תיתן בשום פנים ואופן שירושלים תוגש על מגש של כסף. לא לחוסיין ולא לערפאת. אנחנו, בכוח הדל, עם המקלות, עם האלות, עם האבנים, ועם מה שיש לנו, אנחנו מבטיחים פה שאת ירושלים לא ניתן, ולא ניתן לאף אחד לקחת אותה על מגש של כסף".

אבישי רביב (צילום: אריאל בשור)אבישי רביב (צילום: אריאל בשור)

שחרור מוקדם

עוד רגע נגיע אל האנשים שהפעילו את "ברק", אבל קודם לכן חשוב להזכיר כאן כתבה מעניינת שפרסם חיים לוינסון ב"הארץ" לפני כעשר שנים. לוינסון סקר את סיפורם של כמה סוכנים שהופעלו בתקופה ההיא ביהודה ושומרון, ועסק גם בעניינו של "ברק", שהסתובב אז לצדו של אבישי רביב. "הוא היה מבוגר במעט מרוב הפעילים", כתב, "ועל עצמו סיפר שהא נשוי ומתגורר במעלה אדומים, שהינו יוצא סיירת גולני המתפרנס ממשרת נהג של 'ניסים שליחויות' בגבעה הצרפתית בירושלים".

בסביבת פעילי כך חשדו ב"ברק", שהופעל אצלם בארגון במשך כמה שנים, שהוא סוכן. החשד הזה התגבר בעקבות פעולה שהיה מעורב בה, כאשר נסע ברכבו יחד עם כמה פעילים נוספים ובאזור ה"אוריינט האוס" התעופפה לעברם אבן. "ברק" והחברים פרקו מהרכב, ניקבו צמיגים ושברו חלונות של מכוניות של ערבים. כש"ברק" נעצר ושוחרר במהירות, סיפר נעם פדרמן ללוינסון - "זה העלה אצלנו חשד שהוא סוכן".
כך או כך, אחרי רצח רבין נעלם "ברק" מהשטח, כשהוא מנתק קשר עם כל הפעילים שאיתם היה עד אז. לוינסון מצא שהוא יצא מהארץ כדי לשמש בתפקיד סגן הקב"ט בשגרירות ישראל באירלנד. לא מסוג התפקידים שנמצאים בדרך כלל על מסלול הקידום הטבעי של פעילי נוער כך.

"ברק", כך עולה משיחות עם גורמים שונים הקשורים בהפעלתו, נחשב בימים ההם כסוכן משמעותי של משטרת ירושלים. "פעם", סיפר אחד מהם, "שלחנו אותו עם אשתו לחופשה באילת, והוא נתקל שם במקרה באחד מהאנשים שלצדם הופעל בכך. אני לא בטוח במאה אחוז, אבל נדמה לי שזה היה אבישי רביב בעצמו. מאז החלטנו שהוא לא ייצא שוב לחופשות משפחתיות בארץ. אני זוכר שבפעם הבאה שלחנו אותו לספרד".

ניצב בדימוס אורי בר־לב, שהתמנה ב־1994 למפקד היחידה המרכזית של מחוז ירושלים, ירש מקודמו את "ברק" כסוכן פעיל, כמה שנים אחרי שהחלה הפעלתו, וקיים איתו מספר פגישות. הראשונה, עם כניסתו לתפקיד. האחרונה, אחרי רצח רבין. "כל ההפעלה שלו הייתה בפיקוח מלא של הפרקליטות", אומר בר־לב. "אני זוכר הרבה מאוד מאמץ להפעיל אותו, ולמיטב זיכרוני היה עליו פיקוח צמוד עד רמת פרקליט המחוז".

פניתי, בהמשך לדברים הללו, אל משה לדור, ששימש בימים ההם כפרקליט מחוז ירושלים. לדור, כך לדבריו, לא זוכר את האיש. "בדרך כלל המשטרה לא שיתפה אותנו, אלא אם היה משהו מאוד קונקרטי", אמר. "דבר אחד בטוח: אין סיכוי שאני נתתי אור ירוק לפעילות שבה אנחנו יוזמים את הקייטנה הזו, ומעודדים את המשתתפים בה לפעילות שיכולה להיות מסוכנת. אין סיכוי שדבר כזה היה בפניי, ואני אישרתי אותו. כשבאו להתייעץ איתי, אמרתי תמיד שהסוכן לא יכול לקדם את הפעילות, אלא רק ללוות אותה, ודאי לא פעילות אלימה באופן שהוא הופך להיות אחד ממוביליה, ושתביא אולי בהמשך לפגיעה במישהו".

כאן ראוי להוסיף תהייה קטנה. בהינתן העובדה שסוכן המשטרה לא ידע על זהותו האמיתית של סוכן השב"כ, ולהפך, ובהינתן העובדה שבמשטרה ובפרקליטות המחוז לא ידעו שרביב הוא סוכן שב"כ, עולה השאלה האם יכול להיות שמישהו חשב שניתן לאפשר את פעילותו של "ברק", מתוך הנחה שהוא לא מוביל לבדו את האירועים, שהרי ישנו שם גם פעיל הימין הקיצוני אבישי רביב? במילים אחרות, האם יכול להיות שההצגה הקפקאית הזו לא הונתה רק את הצופים בבית, אלא גם את המחזאים שכתבו אותה?

אורי בר לב (צילום: ללא)אורי בר לב (צילום: ללא)

שנים מטורפות בירושלים

"הסוכן הזה לא יזם את הקייטנה", מתעקש ניצב בדימוס אריה עמית, אז מפקד מחוז ירושלים, ומי שהיה הממונה הבכיר על הפעלתו של "ברק". עמית, חשוב לו להדגיש, לוקח אחריות על כל מה שהתרחש סביב פעילותו של "ברק". "אני אחראי על כל מה שהיה במחוז בשנים האלה, כולל על ההפעלה שלו. ההפעלה שלו התחילה יחד עם השב"כ, ובאיזשהו שלב השב"כ לקח רוורס ואנחנו נשארנו איתו לבד". "האיש הזה לא הסתפק בדיווח על הקייטנה", אני מזכיר לעמית, "הוא היה איש מאוד דומיננטי בה. הוא לימד את הילדים שם לירות בנשק, כשברור על מי יורים. יורים על ערבים. איפה האחריות שלכם לאירוע הזה, וכמה רחוק אפשר ללכת עם הפעלה כזו?".

"סוכן פועל לפי הנחיות ברורות", משיב עמית, "הוא יודע איפה הגבולות שלו. הוא יודע מה מותר ומה אסור. להיות סוכן במקומות מסובכים זה מסובך. אין צורך להתייפייף, ואין צורך להגיד 'אוי ואבוי, מה הסוכן הזה עושה'. סוכן עושה הרבה דברים כדי להישאר סוכן שמביא מודיעין כמו שצריך. ובזכות הפעלת סוכן, אתה יודע מה שאתה צריך לדעת, ולא היית יכול לדעת בשום מצב אחר ובשום הפעלה של שום כלי מודיעיני אחר. והיות שהימין הקיצוני בתקופה שלי היה מאוד בעייתי בירושלים, עשיתי כל מה שצריך בצורה סופר־מקצועית וידעתי מה קורה. אני מזכיר לך שאלה היו שנים מטורפות בירושלים, כשבמקומות אחרים בארץ די התכופפו בפני כל מיני התנהגויות של ימין קיצוני - ובמחוז ירושלים לא".

חזי כאלו, אז ראש האגף הלא ערבי בשב"כ, טען השבוע בתגובה לפנייתי, כי הוא איננו זוכר את "ברק" וכי גם ניסיון שלו לברר על אודותיו בעזרתם של מי ששירתו לצדו לא העלה דבר. לפני כמה ימים יצא לאור ספרו החדש של כאלו, "דמו הותר – רצח רבין: עדות מבפנים". הספר הזה הוא מסמך שראוי שיקרא כל מי שמתעניין במה שהתרחש בשירות הביטחון הכללי סביב רצח רבין. גם, ואולי דווקא, משום שהוא מסופר מזווית ראייה של מי שהיה מעורב באירועים, ושחלק מחיצי הביקורת הופנו אליו.

כאלו היה אחראי על הפעלתו של הסוכן אבישי רביב, הפעלה שזכתה לביקורת רבה. רביב, לטובת מי שזיכרונו נחלש, לא עסק רק בדיווח לגבי המתרחש, אלא יזם בעצמו פעולות. הוא עבר על החוק וגרם לאחרים בסביבתו לחצות קווים אדומים. מעשים אלימים רבים שלו, לצד התבטאויות אלימות רבות שלו, הביאו להבאשה ולהכפשה של ציבור גדול, ימני ומתנחלי, שכן הוא נתפס כמי שבא מתוך המחנה הזה.

כאלו, גם היום, משוכנע שנכון היה להפעיל את רביב כפי שהופעל, חרף כל המחירים. לרונן ברגמן מ"ידיעות אחרונות" הוא סיפר על החשש שהיה לו אחרי האירוע הפיקטיבי שיזם רביב, אותה "השבעה" מפורסמת של ארגון אי"ל בהר הרצל. "הנחתי", סיפר כאלו, ש"אם יידעו שרביב זה סוכן שלנו, יאשימו אותנו בפרובוקציות, בהכתמה של ציבורים שלמים, בדיוק מה שחששתי ממנו, שהוא תמצית כל הרגישות של הפעילות מול יהודים".

כאלו טוען: "איך מישהו יכול לשפוט אותי על כך שהמשכתי להפעיל אותו, כשחודשיים אחרי הטקס של ארגון אי"ל נקבע תאריך פינוי חברון? היה לי ברור שזה קו אדום, שזה יהיה דז'ה־וו לטבח גולדשטיין. אין מצב שזה יעבור בשלום. משהו פה יקרה, הייתי בטוח... אתה לא יכול לאבד מקור במצב כזה, במיוחד כשהוא מכסה את השוליים הסהרוריים". כאלו סיכם באומרו: "אין לי שום חרטות על עצם ההחלטה להפעיל אותו ולהמשיך להפעיל אותו".

פרובוקציה בהר הבית

כאן צריך לחזור, לצד סיפורו של אבישי רביב, גם לסיפורו של "ברק". אין ספק שאם שירות הביטחון הכללי היה משתיל סוכן בכל משפחה בישראל, ואני לוקח את זה בכוונה לקיצוניות, הוא היה יודע הכל על כל מה שמישהו כאן מתכנן. למה הוא לא עושה את זה? משום שלכל הפעלה כזו יש מחיר. משום שחברה צריכה לשאול את עצמה כמה גדול המחיר שהיא מוכנה לשלם תמורת מידע.

ולענייננו, כמה ארגון יכול לספר לעצמו שהתמורה ראויה, גם כאשר הסוכן שלו הופך להיות האיש הדומיננטי באירועים שעליהם הוא אמור רק לדווח, וגם כאשר הוא מייצר הכפשה נגד ציבור גדול של אנשים שאין להם מושג מה מתרחש סביבם. הנה לכם סיפור קטן, בהחלט לא מהמשמעותיים שהיו כאן, אבל כזה שראיתי בעיניי. כשהייתי בן 16 הצטרפתי לתנועת התחיה ולסניף שפעל ברחוב רוטשילד בתל אביב. פה ושם יצאנו להפגנות ולמחאות בסוגיות שונות. בשאר הזמן ישבנו בסניף ודיברנו על המצב.

גם אבישי רביב נהג לבלות בסניף שלנו. לפעמים, בעיקר כשישבנו במשרד הנעים, היה איתנו. לפעמים, בעיקר כשהפעילות נדדה אל השטח, היה עם החבר'ה של כך. באחת ההזדמנויות, נדמה לי שהיה זה בשנת 88' או 89', הזמין אותי, יחד עם עוד שני חברים, לעלות איתו אל הר הבית. הרעיון קסם לי, המקום ריתק אותי, לא ביקרתי בו מעולם קודם לכן, ולפיכך השבתי מיד בחיוב.

אני זוכר, כמו היה זה היום, את הרגע שבו עברנו את שער המוגרבים ונכנסו אל רחבת ההר. "אנחנו מתקדמים קדימה", הסביר לנו רביב. כולנו צעירים ממנו בכמה שנים. "מאחורינו הולך נציג של הווקף, אל תסתכלו אחורה ואל תקשיבו לו. אתם רואים את הרחבה קדימה?", שאל והמשיך בלי לחכות לתשובה, "אסור ליהודים להיכנס לרחבה הזו, ולמרות זאת, אנחנו ניכנס. ברגע שנעשה את זה, האיש מאחורינו יתחיל לצעוק, ורגע אחר כך יצטרפו אליו אחרים ותהיה כאן מהומה גדולה. אנחנו מתעלמים מהכל", הורה, "וממשיכים ללכת קדימה. זה ברור לכולם?".

זה היה הרגע המדויק שבו ניתקתי מגע מרביב ומהחברים, וחזרתי לאחור. לא הייתה לי שום כוונה להדליק בכוח מדורה על ההר. נדמה לי שלרביב הייתה גם הייתה כוונה כזו. זו לא הייתה הפרובוקציה הכי גדולה שארגן רביב, ועדיין, הידיעה שהאיש פעל כך ביומיום, כשהוא מקבל את שכרו משירות הביטחון הכללי, הציקה לי שנים רבות אחרי, ומציקה לי עד היום.

ולפני הסוף - חזרה אל קייטנת הנשק של כך. מי שרוצה את כל הסיפור בתמונה אחת, צריך ללכת אל סצינת הסיום של הקייטנה הזו, כפי שהיא באה לביטוי בכתבה ההיא של ניצן חן. נערי הקייטנה, ילדים רכים, נראים בה כשהם צועדים בטור, שרים את הלהיט שליווה את הקייטנה: "ברוך אתה, דוקטור גולדשטיין, קידשת שם במכפלה". את הטור מוביל סוכן המשטרה "ברק". אחריו צועד סוכן השב"כ אבישי רביב. אחרי שניהם צועדים החניכים כולם. תמונה אחת. כל הסיפור.

[email protected]