מילה על החרדים: אני מניח שעכשיו לא רק ישראל אייכלר מבין כמה פתאים הם היו, איך שמו את כספם (תרתי משמע) על קרן הצבי, שלא רואה אותם ממטר. שכרם, על הנאמנות הכלבית (ע"ע ליצמן) לנתניהו, הוא נדידה אכזרית במדבר הפוליטי, רחוק מאוד מאזור הנוחות שלהם.

עכשיו הם מתקרבנים. איך כולם קמים עליהם לכלותם, איך ליברמן הצורר לועג להם וגוזל את פתם של תינוקות של בית רבן. הם בוחרים, כרגיל, בפתרון הקל, אבל זה יעבור להם ואז גם הם יצטרכו לקבל החלטה: להמשיך להלחים את עצמם לפולחן האישיות החלול של נתניהו, או להבין את הכללים החדשים ולחזור למשחק.

הסיפור של החרדים מתומצת כולו, בקליפת אגוז, בסיפור הרפורמה על כלים חד־פעמיים. גם כאן, הגעוואלד עולה השמיימה. התנפלות על חנויות בטרם עליית המס, הצטיידות במלאי לעת צרה, קינות קולניות, שוד ושבר, העיירה בוערת. איך, איך מעיזים לפגוע ב"אורח החיים שלנו"? הם שואלים.


התשובה פשוטה: זה אורח החיים שלכם ב־20 השנים האחרונות. לפני כן, לא היו כלים חד־פעמיים. איך הסתדרתם? איך שרדתם? הרי גם אז היו לכם הרבה ילדים, שיהיו בריאים. אז מה עשיתם? אכלתם מתוך עלי בננה? לא. התשובה פשוטה: הדחתם כלים. או קניתם כלים רב־פעמיים מפלסטיק ושטפתם אותם אחר כך.

זה פשוט, זה הגיוני וזה אפילו יותר זול. כל כלכלן יודע שרכישת כלים חד־פעמיים (גם במחירים הזולים) יקרה יותר מרכישת מדיח או פשוט הדחת כלים. אבל החרדים אוטמים את אוזניהם, מסוככים על עיניהם וממשיכים להגן על "אורח חייהם".

השבוע העלינו לשידור ברדיו 103 חרדית מביתר עילית, אם לשישה ילדים, שהייתה אמורה לקונן על מר גורלה בתחום הרה הגורל הזה. הצבתי בפניה את העובדות האלה: מה עשיתם לפני המצאת הכלים החד־פעמיים? האם את יודעת שיותר חסכוני להדיח כלים? להפתעתי, האישה הישרה והראויה הזו אמרה את האמת: דווקא בנושא הכלים החד־פעמיים, זו רפורמה טובה, היא הודתה, אני מקווה שהיא תישאר. אנחנו קצת מגזימים, הודתה (אני מביא את זה בשפתי, לא בשפתה).

אריה דרעי, בנימין נתניהו (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)אריה דרעי, בנימין נתניהו (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)


זו האמת: השד אינו נורא כל כך, אורח החיים לא יינזק, הכלים החד־פעמיים הורסים את הסביבה, גורמים נזק עצום לטבע, לבעלי החיים, לניקיון, לחופים, לפארקים, לים, למה לא. אין מה להשוות את זה לנזק (הלא קיים) הנגרם לחרדים, שייאלצו להיגמל מהכלים החביבים עליהם. זה יעבור בקלות. אבל זה רק המשל.

הנמשל הוא אותו "אורח חיים" חרדי שמטריל את כל המדינה כבר עשרות שנים. העיקרון דומה לעקרון הכלים החד־פעמיים: משהו שלא נוח במיוחד לחרדים, אף שהוא גורם נזק כבד, עצום, בלתי הפיך, לשאר העולם: לחברה, למדינה, לכלכלה.
למשל, השתתפותם בשוק העבודה. כדי לשמור על הפטור מגיוס לצבא, הם מגדילים עוד ועוד את "חברת הלומדים", וכדי שלא יצטרכו להתגייס, הם גם לא יוצאים לעבוד, לא רוכשים מקצוע, לא לומדים ליב"ה. העיקר ש"אורח החיים" שלהם נשמר (והמדינה הולכת פייפן). גם כאן, הפתרון צריך להיות זהה: החרדים חייבים להבין שאורח החיים שלהם חשוב, אבל לא יותר מעתידה של המדינה, רווחתה, מצבה הכלכלי ויציבות המשק.

הם צריכים להפנים שגם הם צריכים לוותר פה ושם. הם חייבים להבין שאף אחד לא רוצה להמיר את דתם או לשנות את אורח חייהם. כל מה שאנחנו מבקשים זה שיתחשבו במצב וייכנסו, ככל האפשר, אל מתחת לאלונקה. כי האלטרנטיבה היא שבסופו של דבר כולנו נשכב עליה.