מערכה ראשונה. מילת הקוד "תן" נזרקה לחלל. שני עיצורים, הברה אחת. מרשים עד כמה בני האדם יעילים כשהם עומדים מול אויב - מדומיין או לא. א', המתווך הנמרץ, הציע לפזר רעל ונתמך בנימוק כלכלי: "אם ייוודע ללקוחות שיש תנים באזור, זה יוריד את ערך הנדל"ן. צריך להשמיד אותם. הרי ידוע שתנים מפיצים מחלות. לא סתם מחלות. כלבת!". ג', המטפלת הרוחנית, הציעה טרנספר. "נמצא מישהו שילכוד אותו ויעביר אותו באישון לילה", אמרה. עוד אחד הציע לפנות למוקד העירוני, "שהם כבר יטפלו בהם".

מערכה שנייה. החיים בקומה השלישית הם קצת בין שמיים לארץ. שוכני צמרות העצים הם חלק בלתי נפרד מהבית. ביום שהדררה הראשונה התיישבה על האזדרכת שמול חלוננו, בירכנו אותה לשלום. לא ידענו עד כמה ישתנו החיים. המקום החדש מצא חן בעיניה, והיא כמובן בישרה לחבריה התוכים שיש לה בית חדש וכולם מוזמנים. והם באו. מה זה באו, בלהקת ענק. עם השקיעה יש התכנסות. הם מזנקים מענף לענף, גולשים מהצמרות, חיים הווי שלם. עם כל הכבוד לחז"ל שדיברו על "עכבריא רשעיא", והסבירו שעכברים הם רשעים כי הם תמיד מזמינים את החבר'ה למקומות שבהם אינם רצויים, לנו יש תוכים ירוקים עם מערכת סראונד של קיסריה, בלי הערב טוב.

מערכה שלישית. משהו רץ על הכביש. המשהו, בסדר גודל של חתול, קולט אותי בזווית עינו ואז מתנפח. הוא פורש קוצים ענקיים ורץ פנימה לתוך גינת הבניין. קצת כמונו, בני אדם. רבים מאיתנו, כשאנחנו מרגישים מאוימים, מתנפחים. אבו–עלי, קוראים לזה. "אמא, מה זה?", שואל ילד קטן, ואמא שלו אומרת לו: "זה דורבן. הוא מסוכן. אל תתקרב".

וכשחשבתי שיצא לי הפעם טור נוסטלגי על הטבע שהולך וגווע ועל הבנייה הרוויה שהעלימה הרבה מאוד בעלי חיים מהנוף שלנו, פתאום הבנתי שהטור הזה הוא בכלל על טבע האדם ועל ההשפעות של מעשי ידינו. הנמייה שפגשתי מחוץ לחנות הבשר באזור התעשייה, לא באמת רוצה לחיות שם. כלומר, יש לה מטבח זמין צמוד, אבל היא רוצה לחיות ביער הסמוך, שנשרף כמעט עד היסוד כתוצאה מהצתה מכוונת, כך על פי ממצאי הביניים של החקירה שנערכה. מעשה ידי אדם.

בדיוק כמו חזירי הבר שהגיעו לירושלים לאחרונה, אחרי שהפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף בצפון. מבחינתם מדובר בלא יותר מתאונה מצערת שהפכה אותם לעקורים. כך קרה גם לתנים. אחרי שבעמק שבו חיו צמחו בניינים, לא נותרה להם ברירה אלא לנדוד. מהר מאוד הם הבינו שבני אדם מייצרים בנדיבות מזון שמחכה להם פעמים רבות בפחי אשפה פעורים לרווחה. הדבר כמובן מקנה להם תנאי תחרות על פני מינים אחרים. עובדה: אין מקום בלי תנים.

מתחת לבית שלכם, מהצפון ועד הדרום, במרכזי ערים, חי ברגע זה תן שנראה כמו האח המבואס של הכלב של השכנים. והתן הזה אוכל טוב, ומתרבה בכיף. והדררות הקולניות? הן תוצאה של יבוא מכוון של כמה אנשים שחשקה נפשם בציפור מחמד שתתאים לסרוויס הירוק, והחדירו לנו לארץ מינים שעם חלקם נצטרך לחיות. סביר להניח שהם ישרדו הרבה אחרינו ואחרי חיות הבר הטבעיות כאן.

השבוע נתקלתי בתן. הוא שיחק איתי מחבואים. הסתתר בין המכוניות ובכל פעם שהפניתי את ראשי אליו הוא השתדל שלא להצליב מבט. הרמתי טלפון אל וטרינר מומחה ליונקים. אמרתי לו שיש לנו תן ברחוב. שהוא נראה לי מאוד בודד. בטח הוא מחפש את הלהקה שלו. דיברנו עליו כמו על ילד אבוד.

"תנים הם הרבה פעמים יצורים בודדים שלא חיים בלהקות", הרגיע, ואני חייכתי לעצמי. בזמן שאני גיליתי בורות מרשימה באשר לנטיות החברתיות של תנים, הוא דיבר עליו בחמלה נוגעת ללב. הרי יש גם בני אדם כאלה. הוא הזכיר לי דבר חשוב: כמו בכל דבר, לקיחת אחריות אישית קודמת לחוקים, לכללים או לאמנות, מה שמוביל אותי למסקנה שעם ועידות אקלים ובלעדיהן, הסידור אמור להיות פשוט: אם נהיה טובים אל הטבע, הטבע יהיה טוב אלינו.

המלצתרבות

מדעטק, המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל יצא לדרך עם תחרות נושאת פרסים בשם "סטורי של מהנדסת". קהל היעד: תלמידות ותלמידי כיתות ג'–ו'. המטרה: יצירת סרטון קצר, קומיקס או סיפור בן 600–1,400 מילים בערבית או בעברית, עם עלילה מקורית וחיובית, ובו גיבורה נשית המתגברת על אתגרים בעצמה באמצעות מדע או הנדסה.

סטורי של מהנדסת (צילום: אייל אמיר)סטורי של מהנדסת (צילום: אייל אמיר)


כל פתרון או המצאה, שמבוססים על רעיונות ועובדות מציאותיים, ללא שימוש בקסמים, מתקבלים. באתר התחרות מחכים רעיונות להשראה, למשל איך חפצים יכולים לצוף, איך מעבירים מסר לא נראה לעין (ממבט ראשון לפחות), דרכים להניע דברים כבדים ועוד.
לפרטים ולהגשה: story.madatech.org.il

סטורי של מהנדסת מדעטק חיפה (צילום: מושון תמיר)סטורי של מהנדסת מדעטק חיפה (צילום: מושון תמיר)

קריאה ראשונה

"וונג'ק", ספרו של ג'וזף בוידן, אינו מיועד לילדים כי אם לבנות ובני נוער שמוכנים לקבל גם אמיתות היסטוריות קשות. זהו כתב אישום חמור המבוסס על סיפור אמיתי: רצח התרבות האינדיאנית בקנדה על ידי הממשלה והכנסיות, דרך עולמו של צ'אני וונג'ק בן ה–9. וונג'ק היה ילד אינדיאני שנעקר ב–1964 בכוח מביתו שבצפון אונטריו ונשלח במסגרת חוק "חינוך מחדש" לבית הספר לילדים אינדיאנים, כ–600 קילומטרים מביתו.

אחרי מסכת עינויים הוא נמלט וכעבור שנתיים הוחזר לביתו בארון קבורה. לאחר פרסום דבר מותו בעיתונות הקנדית, הקימה הממשלה ועדת חקירה שקבעה כי חוק החינוך מחדש והוצאתו לפועל הם רצח עם. זהו שיעור חובה על דה–הומניזציה, נטישה, אתגרים בלתי אפשריים, גבורה, געגוע, התפכחות, המשמעות של היעדר נאמנות או חברות, ועל המחיר שגובה תחושת עליונות של אחד על האחר.
"וונג'ק" מאת ג'וזף בוידן, הוצאת האם הגדולה. תרגום: רוית ליכטנברג יקותיאל. 80 שקלים.

וונג'ק (צילום: עיצוב: דנה ניצני)וונג'ק (צילום: עיצוב: דנה ניצני)