היו אלה הטלטולים והתלאות של השנתיים האחרונות שאפשרו להציג ריטואל טקסי בנאלי דוגמת העברת תקציב כקו פרשת מים פוליטי, שאותו צלחה הקואליציה בתופים ובמחולות. היו פרשנים ששחררו אפילו הכרזה חגיגית כי בהצבעה זו יאיר לפיד הוכתר כראש הממשלה הבא של ישראל.
לפיד צריך לקוות שהכתרה זו לא תאופסן בבנק הזיכרון הלאומי, לצד הכרזתו הבלתי נשכחת של ישראל פלג אחרי פרסום המדגם של חנוך סמית ב־1981: "אני מתכבד להזמין את שמעון פרס, ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, לשאת את דבריו".
עם זאת, בניגוד לאי־אמון קונסטרוקטיבי, שבו התקרה של האופוזיציה היא 53 ח"כים, הקדמת הבחירות תאפשר שת"פ עם הרשימה המשותפת, וכאן הסף קופץ ל־59. אלא שהדרך הלכאורה קצרה הזאת היא ארוכה מאוד. האפשרות שאליה ראוי לשאוף בכנסת שבה יש לימין 72 מנדטים ולמרכז 25, היא אי־אמון קונסטרוקטיבי והרכבת ממשלה שתשקף את רצון הבוחר.
למחרת, בחגיגת המימונה בקריית אתא, כבר הסתערו חברי הליכוד על שריר ועטפו אותו באהבה אין קץ ובשמחה שנראתה לגמרי אותנטית. איש לא בא איתו חשבון על כך שלולא הפרת המשמעת של שני חברי אגודת ישראל, אליעזר מזרחי ואברהם ורדיגר, הוא היה ממליך את פרס. אלמלא הקריאה המפייסת של שמיר והתגובה האינסטינקטיבית המדהימה של הציבור, התרגיל המסריח היה יכול להתאושש, פרס היה עולה לשלטון, ובניגוד לשמיר ואפילו רבין ששמו לעצמם סייגים, היה מוביל אותנו ללא מעצורים לסכנות קיומיות מכיוון יהודה ושומרון.
מעבר לשיקולים פוליטיים לכאן ולכאן, איווט ליברמן, נפתלי בנט, איילת שקד, גדעון סער וזאב אלקין נושאים מטענים אישיים ורגשיים לא מבוטלים שתרמו למהלכים הפוליטיים שהניעו את הדינמיקה שהובילו לפיצול הממאיר במחנה הלאומי. ייתכן אומנם שהישיבה באופוזיציה תאפשר לגוש הליכוד־חרדים־הציונות הדתית להשיג רוב בבוא העת, על חשבון מחצית המנדטים שיש היום לשלוש מפלגות הימין בקואליציה. אבל בארבע השנים העקרות שצפויות לנו תאבד הזדמנות היסטורית לחיזוק משמעותי של קיר הברזל של ז'בוטינסקי.
התרעות פיקוד העורף