אתמול התקיים ויכוח נוסף בין בן כספית לינון מגל על עיתונות לעומת שופרות. מגל אמר שכל עיתונאי צריך לעשות גילוי נאות על הפוזיציה הפוליטית שלו לפני שהוא מדבר, וכספית אמר שאין באמת צורך כי כולם ממילא יודעים שערוץ 20 רשום בטאבו על שם נתניהו. הוויכוח היה יצרי, כרגיל, אבל לא סיפק פתרון אמיתי לבעיה שיש לעיתונות המודרנית, אלא רק המשיך והעמיק אותה.
חלק מהפלונטר הפוליטי שנקלענו אליו קשור גם באופייה של התקשורת, שהשתנה כל כך. הטענות שעלו בתחילת העשור הקודם מהכיוון הימני של המפה היו צודקות לגמרי: מרבית התקשורת נטתה לשמאל, בעוד מרבית העם נטה ימינה, והיה בכך משהו לא מייצג וגם לא הגון. התהליך שהצמיח יותר עיתונאים ימנים היה דרוש כדי לייצר איזון, אבל חלק גדול מהם לא באמת רצו איזון. הם רצו להחזיר למי שהשתיק אותם, הם רצו לכעוס, והם רצו קונטרה.
מגל בעצמו אמר שהוא וחבריו ״משמשים כמראה״ לעיתונאים שמונעים מפוזיציה ורק טוענים שהם אובייקטיביים, אבל איזו מראה ואיזה נעליים. השלב שבו מישהו משמש כמראה למישהו אחר נגמר מזמן. המציאות היא שמפת התקשורת של היום מציעה לאזרח המבולבל שתי אפשרויות עיקריות, ושתיהן לא מהימנות מספיק.
מגל טען שמבחינה עיתונאית עדיפה פוזיציה בוטה וברורה על פני פוזיציה שמתחזה לאובייקטיביות. אבל אף אפשרות מבין השתיים אינה עדיפה. פשיטת הרגל של העיתונות בעשור האחרון נובעת מכך שבמקום לקבל קונטרה עיתונאית ראויה ואובייקטיביות שנשחקה, קיבלנו מעט עיתונות ימין ראויה והרבה פוזיציה בוטה, שמאתגרת כל הזמן את גבול התעמולה. למה בדיוק זה עדיף? הטרגדיה היא שמי שרוצה היום עיתונות אמיתית, צריך לחפש אותה בנרות.
תפקיד התקשורת הוא לבקר את השלטון ולא לשכנע שהוא נוראי או נפלא - לפי הפוזיציה של האדם עם המיקרופון - גם אם נדמה לו שהוא משמש כמראה לאחרים. מרוב מראות, האמת המסכנה הסתנוורה למוות.
ערוץ 20, לצורך העניין, היה יכול לעשות עבודה טובה הרבה יותר אם היה מקפיד על עיתונות אמיתית, שיש מאחוריה מעט הטיה ימינה. גם אם נניח שהוא אכן בחר ״לשים מראה״ בפני העיתונות הקיימת, כדברי מגל, זה לא אפקטיבי. הגיע הזמן לדבר אל המיינסטרים בעובדות ובטיעונים הוגנים, במקום לשלהב שוב ושוב את המשולהבים ממילא.
מגל ניסה להוכיח שלא מדובר בערוץ ביביסטי כי כשהוא התחיל לשדר שם, הוא היה מדבר בזכות ראש הממשלה נפתלי בנט. אבל עצם העובדה שהוא כבר לא עושה זאת, רק משום שבנט הפסיק לתמוך בנתניהו ובחר לייצג את עמדותיו הימניות בממשלה מעורבת, מוכיחה את ההפך. אלה לא העמדות הימניות שמעניינות את מרבית אנשי הערוץ, וחבל.
כשכריס וואלס מרשת פוקס קיבל החודש את פרס פאנטה על מחויבותו לאחריות עיתונאית, היה מוזר בעיניו לקבל שבחים על כך שהוא הוגן. ״כשהתחלתי לפני 52 שנה, אף אחד לא היה מקבל פרס כי הוא נהג ביושרה במקום לדחוף אג׳נדה, הוא פשוט ידע שאחרת הוא יפוטר״, הוא אמר.
באותו אופן, גם בישראל יש הרבה מקום ולגיטימיות לעמדות ימניות בדיון אמיתי שבנוי על היגיון כלשהו ולא רק על אמוציות שבטיות. אומנם הביביזם עבד במשך תקופה מסוימת, אבל בסוף הפסיד את השלטון כי לא ידע מתי להפסיק ״להחזיר״ עוולה נגד עוולה ומתי להתחיל לתקן ופשוט לספק לאזרח שירות טוב. גם העיתונות הביביסטית תעשה נזק לימין אם לא תדע מתי להפסיק את התעמולה ולהתחיל להדגים איך עיתונות טובה צריכה להיראות.