זה זמן שהדיקטטור מאנקרה מנסה להפשיר טיפה את היחסים מולנו, אלו שהוא הרעיל אישית במשך שנים. אם מסיבות כלכליות ואם כדי שנעזור לו מול האמריקאים, הוא רצה שנחזור ללטף לו את הגב, אבל נתקל בכתף קרה. ארדואן אפילו עשה "ג'סטה מדהימה" ושוחח עם הנשיא הרצוג במשך שעה שלמה, רק שאנחנו לא התמוססנו. ולכן גם בימים האחרונים היו מי שדחקו להיענות לחיזוריו הקטלניים של הסולטן.
למשל, לתת לו יותר מעמד וכוח בירושלים והר הבית, לסייע לו מול הממשל האמריקאי ולספק פרנסה לטורקים נוספים, כדי לתמוך בכלכלה המרוששת שלו.אלו הם בדיוק המהלכים שמהם חייבים להימנע, בניגוד להתקפלויות מביכות שלנו מהעבר. במיוחד ומעל הכל יש לחתוך את הפעילות הטורקית החתרנית בירושלים ובהר הבית.
בעיתוי מעניין, רק אתמול הודיע הקאדי העליון של הרשות הפלסטינית - מחמוד אל־הבש, שמבקר בטורקיה - כי הוא הגיע להסכם עם אנקרה לחידוש ביקורי עולי הרגל הטורקים בירושלים. בד בבד פרסם העיתון המקורב לארדואן, "ייני שאפאק", מדריך לאותם "עולי רגל". במיוחד הוסבר כיצד לחזק את העמידה הפלסטינית נגד "הכיבוש" הישראלי, איך לתרום לשהידים ולסייע לאחיזה המוסלמית באל־קודס הקדושה.
הוא רוצה חותמת חוקית להשתלטות ערבים על קרקע מדינה, לביטול צווי בתי משפט, לקביעה בחוק שכל אזרח ערבי ביישובים הערביים יכול לעשות מה שבא לו.
מעבר לחוסר הצדק ואי־התבונה שטמונים בעצם הדרישה השקופה שלה, מדובר בהפרת הסטטוס־קוו שעליו הוחלט בהסכם הקואליציוני. הבסיס לכינון הקואליציה הוא הקביעה שכל שינוי במדיניות ששררה לפני קום הממשלה דורש הסכמה של כל גורמי הקואליציה. ולכן, אם מיכאלי ומי משותפיה יתעקשו לדחוק להפר את הסטטוס־קוו בכיוון הזה, צריך לפרק את החבילה.