בתוך בליל הלהג האינסופי שאופף אותנו ושלל תוכניות הריאליטי שמציפות אותנו בדרמות מזויפות, קשה לפעמים לראות את הדרמה האמיתית והגדולה שמתחוללת סביבנו: תרגיל ימי משותף לישראל עם בחריין והאמירויות, תרגיל אווירי בישראל בו דווח גם על השתתפות ירדן וביקור פומבי של מפקד חיל האוויר הישראלי, במדים, באיחוד האמירויות. פעם היינו אולי מכנים את זה "חזון אחרית הימים", אבל גם אם נהיה צנועים, זה לא פחות מהתממשות "מזרח תיכון חדש". התמונות האלו חזקות יותר מכל איום קולני על איראן. האיראנים צופים בעיניים כלות בנחיתה של מפקד חיל האוויר הישראלי באמירויות, ומבינים שבפעם הבאה ינחתו שם מטוסי קרב. אם במערכה הראשונה מופיעות ספינות קרב של מדינות המפרץ בים האדום - במערכה הבאה אלה יהיו ספינות ישראליות שיתאמנו במפרץ הפרסי. זה כבר מדיר שינה מעיני האיראנים.

ישראל לא מסתפקת בתרגילים המשותפים ומנסה להקרין עוצמה בכל דרך אפשרית כדי לפצות על הקרנת החולשה האמריקאית באזור. צה"ל החצין בשבועיים האחרונים את תרגילי האוגדה שקיים בצפון, וניצל את הימים שלפני הופעת ענני הגשם לשורת תקיפות צפופה בסוריה, על פי פרסומים זרים. בשבועות הקרובים נשמע גם יותר ויותר על האצת ההכנות של חיל האוויר לתקיפה עתידית באיראן.

לאזור כולו ברור שממשל ביידן הוא משענת רצוצה מול איראן, וגם שני השליחים שביקרו כאן השבוע - השליח לנושא איראן רוב מאלי והשגרירה באו"ם לינדה תומאס־גרינפילד - לא הביאו איתם בשורה מעודדת. נאמנים לקו האמריקאי הרופס הם היו מוכנים לכל היותר לומר שיש עוד אופציות, אבל עדיין הדיפלומטיה היא האופציה המועדפת עליהם. בעוד עשרה ימים תתייצב איראן למו"מ המתחדש על הסכם הגרעין, ומולה יעמדו נציגים אמריקאים שרק להוטים לסגור עסקה וללכת הביתה.

איראן תמסמס את המו"מ הזה ותנסה להשהות אותו ככל יכולתה, כאשר בינתיים היא צוברת עוד ועוד יכולות גרעיניות. ברקע תנופף ישראל באופציה הצבאית (והמוגבלת) שלה ותנסה לבצר את הבריתות האזוריות, כאשר הסעודים עשויים מתישהו להפתיע ולהצטרף בגלוי למערך האזורי.

אבל בעוד האיראנים רווים נחת מהחולשה האמריקאית, הם פוגשים באזור אופוזיציה שהולכת ומתעצמת כנגדם. שנתיים אחרי החיסול המבורך של קאסם סולימאני, הציר האיראני נמצא בנסיגה: מהאופוזיציה השיעית האמיצה שקמה לו בעיראק, דרך הנשיא הסורי אסד שדוחק בהדרגה את רגליהם מארצו, ועד ללבנון שחווה עכשיו את המשבר החמור ביותר שלה מאז פרוץ מלחמת האזרחים לפני 45 שנה.

בטיסה מעל גבול הצפון בשעות הלילה קל מאוד להבחין איפה עובר קו הגבול: מדרום ישראל המוארת ומצפון לבנון השקועה בעלטה כבדה. בעבר עוד היו מנצנצים האורות במוצבי חיזבאללה שמונעים בגנרטור - היום גם בחיזבאללה כבר מכבים את האור מוקדם כדי לחסוך בסולר יקר המציאות. במזרח התיכון החדש אפילו עזה מצליחה לספק יותר חשמל לאזרחיה מאשר לבנון.

מפקד חיל האוויר נורקין בביקור ראשון באיחוד האמירויות (צילום: דובר צה''ל)
מפקד חיל האוויר נורקין בביקור ראשון באיחוד האמירויות (צילום: דובר צה''ל)

לאורך הגדר קשה יותר להבחין בסיורים הממונעים של חיזבאללה, שהצטמצמו מאוד בגלל המחסור בדלק. בכפר השיעי כילא הנושק למטולה אפשר היום לראות תופעה שלא ראינו מזמן: בתים שהחליפו את דגל חיזבאללה בדגל המפלגה השיעית המתחרה אמל. לבנון כולה שוקעת לייאוש עמוק, חוצה עדות ושכבות חברתיות, עם ההבנה ששום מדינה כבר לא תחלץ אותם מהקריסה שהם חווים. במציאות הזאת חיזבאללה הולך ומאבד את הבסיס הכלכלי, החברתי וגם האידיאולוגי למעמדו כמגן לבנון. יותר ויותר לבנונים, גם אלו שהצביעו לחיזבאללה בבחירות, שואלים את עצמם מה התכלית של הארגון שמתיימר לשמור על מדינתם, אבל מוביל אותה להתפרקות.

איש בצה"ל לא יחזור בקול רם על האמירה ש"הרקטות יחלידו", אבל בשקט יש מי שאומרים שאנחנו בתהליך שמזכיר את המלחמה הקרה בין ארה"ב וברית המועצות. העוצמה הכלכלית האמריקאית אל מול הכלכלה הסובייטית שקרסה, הביאה לניצחון אמריקאי במלחמה מבלי שנורתה ירייה אחת. גם כאן, מצד אחד כלכלה ישראלית שמתפרצת בחודשים האחרונים לשגשוג מבורך, וממול מדינה עם כלכלה קורסת, שתשמוט גם את הקרקע שעליה עומד חיזבאללה.

כצעד ראשון בהתמודדות מול הכאוס בלבנון, ישראל חייבת להתחיל לבצר את גבול הצפון. כיום מפרידה בין ישראל ובין אלפי הטרוריסטים ומיליוני המיואשים שבלבנון רק גדר תיל נמוכה, שחלקה נבנה עוד בשנות ה־70 של המאה הקודמת. 22 יישובים ישראליים שוכנים ממש צמוד לגדר המחלידה. בשבועות הקרובים יחלו העבודות גם בשאר הגזרה.השאיפה היא להשלים את ביצור הגבול כולו בגדר חזקה ומשוכללת בתוך שלוש שנים.

לבנון עשויה למצוא את עצמה כבר מחר במלחמת אזרחים מחודשת, שיש לה תמיד פוטנציאל להקרין גם על ישראל. לכן את שעת הכושר הזאת צריך לנצל להמשך הפגיעה בציר האיראני, לביצור הבריתות האזוריות וגם לדיאלוג עקיף מול אסד, שנראה כמי שמאס בנוכחות האיראנית ובמחיר שהוא משלם עליה. שעת הכושר לא ארוכה: ברגע שייחתם הסכם גרעין והכלכלה האיראנית תזנק - יתחיל שוב כסף איראני לזרום לסוריה, ללבנון, לעיראק ולעזה, והמגמה תתהפך.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13

[email protected]