השבוע החולף היה אמור להיות שגרתי על גבול המשעמם, מבחינת הממשלה, ושבוע בהחלט מאתגר, מבחינת הפרשנים הפוליטיים, שהתקשו למצוא בו אירועים משמעותיים. שבועיים אחרי אישור התקציב, הממשלה דומה למטוס שסיים בהצלחה את הליכי ההמראה, טיפס לגובה הנדרש והגיע לשלב השיוט.

כעת על שרי הממשלה לצבור נקודות, כל אחד בתחומו ובמשרדו, כדי שברגע האמת, לקראת מערכת הבחירות הבאה, תהפוכנה הנקודות לקבלות פוליטיות שאפשר להציגן לקהל הבוחרים. שגרה שגרתית להפליא. גם המריבות בתוך הקואליציה הופכות שגרתיות. אף קואליציה שבעולם איננה חסינה מפני עימותים פנימיים. כל שכן הקואליציה הזאת, כאשר בעלי אידאולוגיות קוטביות סוחבים עגלה אחת משותפת.

פרשת בני הזוג אוקנין נחתה על סוחבי העגלה בדיוק כשהתכוננו לשגרת השיוט הזאת, לרגע של שקט יחסי. נחתה - ומיד התגלתה כמבחן בגרות עבור נפתלי בנט ויאיר לפיד גם יחד. מבחן 5 יחידות בשיתוף פעולה, בכשירות לא רק כפוליטיקאים, אלא כמדינאים, ביכולת לפעול בדיסקרטיות, והמבחן האחרון - הבגרות בלקיחת הקרדיט וביכולת הפרגון ההדדי.

לפיד ובנט בשיחה עם בני הזוג אוקנין (צילום: חיים צח, לע''מ)לפיד ובנט בשיחה עם בני הזוג אוקנין (צילום: חיים צח, לע''מ)


כבר בתחילת השבוע, שניים־שלושה ימים אחרי שמורדי ונטלי אוקנין, התיירים ממודיעין, נעצרו בטורקיה, היה ברור כי הם לא ישוחררו בקלות, וכי אנחנו באירוע. במשרד החוץ היו מוכנים לפעול, ובמקביל נערכו מנטלית לכל תרחיש אחר. הרי עשור בצל בנימין נתניהו הריכוזי הותיר במשרד החוץ תחושת אי־נוחות מתמדת, כאשר בכל רגע נתון הדרג המדיני מסוגל להזיז את הדרג המקצועי הצדה, בטענה כי "ראש הממשלה יודע טוב יותר איך לנהל את העניינים, היצמדו להנחיות שלו ואל תהיו עצמאים מדי".

כאמור, אנשי משרד החוץ כבר ראו הכל, והיו מוכנים לכמעט הכל, אך הדרג המדיני הפתיע לטובה. הישיבות במשרד נמשכו שעות על גבי שעות, משרד החוץ ומשרד רה"מ פעלו בקו משותף, ההחלטות התקבלו בשיתוף פעולה נרחב, ולדיפלומטים ניתנו הקרדיט וטווח הפעולה. הקשיבו להם וקידמו את רעיונותיהם, כמו בימי הזהב, שמעטים בקרב ותיקי המשרד עדיין זוכרים.

בני הזוג אוקנין לאחר חזרתם לישראל (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)בני הזוג אוקנין לאחר חזרתם לישראל (צילום: יוסי אלוני, פלאש 90)


מי שפגש את שר החוץ לפיד בימים אלה, מעיד כי "האיש היה עמוק באירוע הטורקי, ממש שקוע בו". אחד המקורבים ציין כי "בנט ולפיד לא ישנו בערך שבוע. נראה כי רוב העניינים איכשהו התגמדו או זזו הצדה, וכולם התמסרו לחיפוש הפתרון לשאלה - איך מחזירים את בני הזוג אוקנין הביתה?".

בהמשך עלתה השאלה האם לפיד טס לבודפשט כמתוכנן. הרי יש שם פגישה עם מקבילו ההונגרי, סדר יום גדוש תואם מזמן, וגם הנושא האיראני צפוי לעלות. אחרי התלבטויות הוחלט להתנצל ולדחות. כל הערוצים מול התקשורת נסגרו הרמטית, וחל איסור גורף על הדלפות. גם דבר דחיית נסיעתו של לפיד למועד אחר נודע רק אחרי שמשרד החוץ הפיץ את התמונה של מורדי ונטלי אוקנין במטוס בדרכם לישראל. מצב הכי לא נורמלי עד בלתי אפשרי בעידן ממשלות נתניהו, כאשר כמעט כל דבר הפך אוטומטית לחומר יחצני.

בשלב מוקדם יחסית של הערכות המצב, עלתה השאלה האם כדאי לפנות למתווכים ולערב מדינות שלישיות. בייחוד בהתחשב בעובדה כי לא בנט ולא לפיד יכלו לפנות ישירות למקביליהם, משום שהערוצים האלה מנותקים מזמן. בין המדינות שאליהן נשקל לפנות בבקשת סיוע היו ארה"ב, גרמניה, בריטניה, האמירויות ואף אזרבייג'ן. אחרי כמה דיונים בנושא, הוחלט לרדת מכל אפשרות של תיווך ולפעול לשחרור בני הזוג בכוחות ישראליים גרידא.

גורם בכיר יודע לעדכן כי "החלטנו לפעול פרונטלית, אנחנו מול הטורקים. הממונה הרשמית על שגרירות ישראל באנקרה אירית ליליאן פעלה בשטח. היא יצרה קשר עם יועצו הבכיר של הנשיא ארדואן איברהים קאלין. הערוץ הזה פעל כציר מרכזי".

במקביל, הנשיא הרצוג, הידוע בכישוריו לייצר, לפתח ולשמר קשרים מדיניים למופת, גם עם גורמים במדינות לא הכי ידידותיות לישראל, הצטרף ונרתם למשימה. הרצוג עשה כמה טלפונים חשובים – אומנם לא ישירות לארדואן, אך לגורמים מספיק בכירים ומשפיעים בטורקיה, כדי לגרום לעסק המסובך הזה להתחיל לזוז לכיוון הרצוי.

בלי מסיבת עיתונאים

העלילה הגיעה לשיאה ביום שלישי, כאשר אחרי ההתבטאות של שר הפנים הטורקי, שרמז על העמדה לדין, המסר שהועבר מירושלים לאנקרה היה: "הדברים מתחילים להסתבך, צריך לפעול מהר ולחתוך לפני שהסיפור ייכנס לסחרור ויתפח עד משבר מדיני על מלא". הטורקים מיהרו להשיב במסר פייסני: "הנשיא סבור שמדובר בטעות של תיירים תמימים ולא בפרשת ריגול. תנו זמן להסדיר את העניין". ההסדרה לא לקחה הרבה זמן, כאשר בני משפחת אוקנין קיבלו מסר משמח כבר ביום רביעי, בתוספת אזהרה על שמירת סודיות מוחלטת.

האירוע הגיע לסיומו המשמח בבוקרו של יום חמישי. העם היושב בציון קם למבזקי החדשות שבישרו על דבר שחרורם של בני הזוג. הם לא הגיעו ארצה כגיבורי האומה במטוס מיוחד של ראש הממשלה. לא בנט ולא לפיד טסו לטורקיה להצטלם על רקע מורדי ונטלי לטובת כרזות הבחירות העתידיות. נראה כי המטרה המרכזית בלייחצן את השבתם של בני הזוג הייתה - לא לייחצן אותה. כמה שפחות להידמות לנתניהו ולסגנונו.

 הזוג אוקנין במטוס לפני ההמראה עם אנשי משרד החוץ (צילום: משרד החוץ) הזוג אוקנין במטוס לפני ההמראה עם אנשי משרד החוץ (צילום: משרד החוץ)

נראה כי הם השיגו את המטרה. סרטון באורך של ארבע דקות ו־39 שניות, שהופץ לתקשורת - סיכם מבחינתם של בנט ולפיד את האירוע. ללא קול תרועות ושופרות, וגם בלי מסיבת עיתונאים. הם הסתפקו בשיחת טלפון משותפת, שבסיומה איחל שר החוץ לתיירים המשוחררים "שתי שעות שינה רגועה".

"ממש לא להאמין שבישראל עדיין אפשר לנהל מבצע מורכב כזה בדיסקרטיות מלאה", התרגש דיפלומט ותיק בדימוס, שעשה בזמנו הרבה שעות נתניהו כשהלה כיהן כראש הממשלה וכשר החוץ בפועל. "זה נראה כמו הצלחה דיפלומטית מסחררת. שחרור ללא הליכים נוספים וללא הצהרות מפוצצות משום צד. המגעים בדרגים המקצועיים והמדיניים נוהלו ביעילות ובדיסקרטיות שכמעט נשכחו במחוזותינו. עבודה נקייה ומהירה למופת".

רבים מיהרו באותו בוקר יום חמישי להיזכר בפרשה שנחרטה בזיכרון הלאומי, פרשת נעמה יששכר. ההשוואה אומנם נראית מתבקשת, אך כמעט אינה רלוונטית בהסתכלות על הנסיבות. עם זאת, המסקנות שאליהן הגיעו המשווים נותרו על כנן. "ביבי היה הופך את זה לאירוע טרום בחירות ענקי. אין מצב שהוא לא היה מנצל הזדמנות נדירה שכזאת", סיכם את האירוע הטורקי איש ליכוד ותיק, שיחד עם כל אנשי מפלגתו התבונן הפעם במתרחש מהצד.

התגובות מהליכוד הגיעו בהתאם. חברי הכנסת התחרו ביניהם בניסוחים מי פחות הזכיר את בנט ואת לפיד. בהודעות לתקשורת אנשי הליכוד הודו "לבורא עולם", "לנשיא המדינה", ואף "לעם ישראל הנפלא". מבחינתם, אם לא ניתן להצטלם על רקע חתני האירוע, אז שלא יהיה אירוע בכלל. ואם אי אפשר לבטל אותו, אז לפחות להקטין את המתחרים. במלחמה כמו במלחמה, באופוזיציה כמו באופוזיציה.