ישראל וירדן חתמו השבוע בדובאי על מזכר הבנות לחילופי אנרגיה. הרעיון, שכונה "חשמל תמורת מים", פשוט אבל יצירתי. במסגרת ההסכם תייצא ירדן לישראל חשמל שהופק באנרגיות מתחדשות. בתמורה, תבחן ישראל אפשרות להשיב לירדנים מים מותפלים. כדי לייצר את החשמל, על הירדנים להקים מתקן "ירוק", ובצדו גם מפעל אגירה. על ישראל להקים מתקן התפלה נוסף באחד מחופיה. מזכר ההבנות הושג בסיועה של איחוד האמירויות ונחתם בחסות ארה"ב. הוא יניב לירדנים מים יקרים שאין להם, אבל לא כולם ברבת עמון מצליחים ליהנות מהרעיון הזה.

בבוקר החתימה על ההסכם התראיין לתחנת רדיו מקומית שר ההסברה פייסַל שְבּוּל, המכהן גם כדובר הממשלה. שבול הכחיש כל חתימה צפויה על ההסכם. שעות מעטות אחר כך נודע מדובאי כי ההסכם נחתם, למרות הכחשותיו. אז ביצעה ירדן פניית פרסה. סוכנות הידיעות הרשמית שלה, "פטרה", הכפופה לאותו דובר, בישרה בכותרת נאה על ההסכם שהושג.

הזיגזוג הפך את ממשלת ירדן, ובמיוחד את שר ההסברה שלה, לבדיחה בחוגיהם של מביני דבר ברבת עמון. צעיר ירדני בשם עומר ג'לאל צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "בבוקר שר ההסברה מכחיש, ועכשיו שר המים חותם. תזכירו לי כמה ממשלות יש לנו?". צייצן אחר בשם מוחמד חטיב כתב: "בשעה 10 אמרו שאין מאומה, ובשעה 11 חתמו. אם דובר הממשלה לא יודע כי משהו קרה באותו יום, מי יידע?".

דובר הממשלה לא פעל מתוך גחמה. מי שעוקב בשנים הללו אחר השיח הפומבי בירדן, בקושי ימצא בו פרטים על המגעים עם ישראל. אף שיש בהחלט מה לספר לציבור, במיוחד לאחרונה. ביקור של ראש הממשלה בנט בארמון המלכותי, ביקור שר הביטחון גנץ ושר החוץ לפיד, הרחבה של ההסכם להעסקת פועלים באילת, וכמובן הרחבה של הסכם המים. על כולם למד הציבור הירדני במשורה, בשוליים, או לא למד כלל.

עבדאללה מלך ירדן (צילום: AFP)
עבדאללה מלך ירדן (צילום: AFP)


לרוב, נחשפים הירדנים ליחסיהם עם ישראל מפרסומים זרים או הודות להדלפות מירושלים. כך גם הסכם "חשמל תמורת מים". מזכר ההבנות נחתם בלי שההנהגה הירדנית תספר עליו לציבור שלה. הירדנים אף ביקשו מישראל ומן האמריקאים, במהלך הדיונים, לשמור על חשאיות. אבל הפרטים דלפו לתקשורת הישראלית, ובתוך זמן קצר הגיעו לרשתות החברתיות ולאתרי חדשות בירדן.

התנהלותו של דובר ממשלת ירדן מזכירה בדיחה ישנה על מלך, שקרא לשלישו הנאמן לסור למעונו כדי לדון בבעיה כלשהי. השניים יצאו לטיול קצר בבוסתן. בעודם משוחחים, נפנה המלך לקטוף מפרי העץ ולאכלו. אז חש צביטה קלה בעכוזו. הוא הסתובב לאחור וגילה להפתעתו כי השליש אחראי למעשה. זו ידך שנשלחה אל ישבני! הגיב בזעם. אני מתנצל, השיב השליש בתחינה, לתומי דמיינתי כי ישבנה של המלכה הוא. על כך אמר מי שאמר: התיקון גרוע מן החטא. ובתרגום לירדנית: מילא החתימה על ההסכם, אבל ההכחשה הכוזבת, אותה קשה לשאת.

את היעדרה המסנוור של השקיפות מכירים הירדנים כבר עשרות שנים. הם למדו לחיות איתה. עם תפקודם הלקוי של הפקידים בצמרת הם גם השלימו, אף שהוא מדיר שינה מעיני רבים מהם. אבל מה שהתגלה במקרה הזה במלוא עוצמתו הוא חולשתו של הממשל הירדני בעניין הישראלי. נכון, הבשורה התקבלה בזעם אצל חוגים מסוימים. עשרות חברי פרלמנט תבעו דיון דחוף בנחיצות ההסכם.

פעילים פוליטיים ומתנגדי הארמון האשימו כי ירדן הפקידה את ענף האנרגיה שלה בידי הכיבוש הישראלי. "סכנת קיום לעתיד הממלכה", קבע עאמר אלשובַּאכִּי, פרשן ירדני לענייני אנרגיה. "הציונים ישתלטו על האזור כולו באמצעות מיזמי תשתית אחרים", הרעים בקולו הישאם אל־בוסתאני, מתאם הקמפיין הציבורי נגד הסכם הגז עם ישראל.

למרות המחאה הדמגוגית, ההסכם הזה הוא הישג לממלכה ומהלך מועיל למען האוכלוסייה. יש בו הבטחה לתוספת 200 מיליון מ"ק מים, ובצדו חיבוק אמירותי ואמריקאי. אבל אף שהוא ראוי לשבח, מתקשה הארמון לספר לציבור על הישגו, כי הרי במרכזו ניצבת ישראל. משום כך, במקום שיתגאה, נאלץ דובר ממשלת ירדן לחפות על המעשה כגנב המתבייש במעשהו. הוא כמובן לא פעל מיוזמתו, אלא ביטא את האווירה שהכתיבו לו שולחיו.

כיצד תנהג ממלכת ירדן אם לחץ הרחוב וגורמי האופוזיציה עליה יחריף? הארמון הירדני יציב אומנם, והוא ערני מאוד לכל התפתחות חשובה העלולה לסכן אותו. פעמים רבות הוא ידע להמציא לה פתרון. המערב שומר על הארמון הזה מכל משמר, ומשתדל להעניק לו תמיכה כספית, דיפלומטית וביטחונית כפי יכולתו.

אבל התהליך הזה, שבו דעת הקהל דוחקת את ההנהגה אל הקיר, מאיים ואין לדעת היכן ייעצר. ככל שחולפות השנים, הלחצים הללו כבדים יותר. לא תמיד הם נוגעים לישראל או למצב בשטחים הפלסטיניים. די, למשל, בתוספת פליטים סורים, או עיראקים, או לבנונים, כדי לטלטל את השוק הירדני המעורער ממילא ולעורר את ההמון העיוור.

השלום אינו מובן מאליו

רובנו, הישראלים, רואים בשלום עם ירדן את המובן מאליו. כאילו הסכם ואדי ערבה הוא בעיקר רווח שלהם. אנחנו מניחים כי לעולם הם יהיו תלויים בנו, כי הרי צבאנו חזק מאוד, והם במצב כלכלי קשה וסובלים ממצוקת מים. וגם אם הם תומכים בפלסטינים ומשתוללים מזעם כלפינו כשאנו תוקפים בעזה, מה כבר ביכולתם לעשות בתגובה, לפתוח במלחמה?

וכאשר הישראלי באמת יתעצבן, הוא יזכיר את ההדלפות ההן, לפני שנים רבות, כי מידע של המוסד הציל את המלך הירדני מניסיון התנקשות (ועל כן עליו להיות אסיר תודה ולקוח נאמן שלנו עד סוף ימיו). וכמובן הטיעון השגור, ולפיו הארמון הירדני פועל במגעיו איתנו מתוך האינטרס שלו, כלומר, זה לטובתו בלבד לשמור איתנו על יחסים טובים.

גבול ירדן-ישראל (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)
גבול ירדן-ישראל (צילום: REUTERS/Ronen Zvulun)


ירדן אכן פועלת על פי האינטרס שלה. כך נוהגות כל מדינות העולם. ועדיין, יש מחוות שהיא איננה חייבת לעשותן. למשל, לשמור באדיקות רבה כל כך על הגבול מפני הסתננות של חוליות רצח. היא יכולה גם להרפות, מרצון או מאונס. מה תעשה ישראל בתגובה, תבטל את הסכם השלום?

שליטה על שערי גבול היא נשק. ברצותך תעשה בו שימוש, ברצותך תנצור. ארדואן הפך את שערי הגבול שלו למנוף דיפלומטי. כאשר דרש את רעתו של אסד הוא אפשר למתנדבים מכל העולם להיכנס לסוריה ולהצטרף לדאע"ש. כשהופעל עליו לחץ בינלאומי, חסם בפניהם את הגבולות. לימים, כשאירופה סירבה לקבלו לשורות האיחוד, הוא הציף אותה בפליטים שחצו את טורקיה בדרכם ליבשת השבעה.

ירדן איננה פותחת את הגבול הישראלי בפני מסתננים או שאר עבריינים המבקשים לחצותו. אבל היא יכולה לעשות זאת בקלות, לו רק תסיג את כוחות הצבא שלה הפרוסים לכל אורכו. הכוחות הללו נמצאים שם בפקודה, וכתוצאה מרצון טוב. רק אם ייעלמו, או ידוללו, נבין את חשיבותם.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל