חיל האוויר מנצל בחודש האחרון את מזג האוויר הבהיר והלא אופייני לימי סוף נובמבר כדי להפליא את מכותיו באיראנים בסוריה. כך על פי פרסומים זרים. אבל בסוף נובמבר הזה נדמה שנפתחה מול ישראל עוד הזדמנות: הנשיא הסורי בשאר אל־אסד מפגין אי־נוחות הולכת וגוברת כלפי הנוכחות של האיראנים בארצו. את ההזדמנות הזאת שווה לברר, ויש רק דרך אחת לעשות את זה: לדבר עם אסד, במישרין או בעקיפין.

במאי האחרון, 11 שנים אחרי פרוץ מלחמת האזרחים, התקיים בסוריה הליך המכונה "בחירות לנשיאות". באופן בלתי מפתיע בעליל, זכה אסד לתמיכה של יותר מ־95% מהקולות. ההליך הגרוטסקי הזה עורר, באופן טבעי, לעג בישראל – אבל צריך להבין שבעיני אסד מדובר במשהו אחר לגמרי: הוא נולד מחדש בבחירות האלה ומאמין באמת ובתמים שקיבל לגיטימציה מבני עמו (או ממה שנותר מהם) להיות המנהיג הסורי.

מיד לאחר הבחירות הוא שינס מותניים והחל לבסס את שלטונו באזורים שחשובים לו. אסד הבין שהוא כבר לא יחזיר לידיו את החבל הכורדי החצי־עצמאי, גם לא את רצועת הביטחון שכבשו ממנו הטורקים, ואף על פי שהרוסים ממשיכים להכות באידליב – הוא מבין שגם לשם הוא כבר לא יחזור. הוא מתמקד בשימור מערב המדינה: רצועת החוף העלווית וכל מה שנמצא לאורך ציר דרעא־דמשק־חומס־חמה־חלב.

כשגמרנו ללגלג על אסד המתבשם ב"ניצחונו" בבחירות, ראינו זה פלא: אחרי עשור של חרמות החלו נציגי העולם הערבי־סוני להתייחס בעצמם לאסד כאל מנהיג לגיטימי ולחלות את פניו בדמשק. מוחמד בן־זאיד, יורש העצר של האמירויות ואחד המנהיגים הבולטים היום באזור נתן את האות: הוא שלח את אחיו, שר החוץ, לביקור בדמשק. זה נמשך בשיחת טלפון ראשונה זה 11 שנה בין אסד למלך ירדן עבדאללה. וזה יימשך עם עוד מדינות.

בשאר אסד ועלי ח'מינאי (צילום: רויטרס)בשאר אסד ועלי ח'מינאי (צילום: רויטרס)


במקביל, החל אסד בהצרת צעדי האיראנים בארצו. הוא מפגין חוסר סבלנות הולך וגובר ל"שיעיזציה" שמובילים משמרות המהפכה בסוריה, בהקמת מוסדות לימוד שיעיים ברחבי המדינה וביישוב זרים שיעים על אדמה סורית. השיא הגיע בתחילת החודש בהדחתו של ג'ואד ע'אפרי, מפקד כוחות קודס האיראניים במדינה. התקשורת הסורית ידעה לספר שע'פארי נחשד בניהול אסור של שוק שחור של סחורות, אבל אסד נפטר בהזדמנות הזאת משותפו לשעבר בטבח בחלב ואחד המפקדים הכריזמטיים של כוח קודס.

הרצף הבלתי פוסק של התקיפות האוויריות בסוריה, שמיוחס לישראל, גובה ממנו מחיר שהולך ומאמיר: כמעט בכל תקיפה הוא מאבד רכיב יקר של סוללת הגנה אווירית ושוחק את הדימוי של מי שמתיימר להיות ריבון בארצו. התקיפות ברמת הגולן גם פוגעות באנשי הצבא שלו, ובמקומות אחרים הפגיעה הזאת נגרמת מירי חסר הבחנה של כוחות ההגנה האווירית שלו.

300 מיליארד סיבות

הקבלה מחדש של הרוצח העלווי לחיק העולם הסוני גורמת ליותר ויותר גורמים בממסד הביטחוני בישראל לזהות את ההזדמנות. סוריה זקוקה נואשות לשיקום של תשתיות שעלותו אסטרונומית: כ־300 מיליארד דולר. לאף אחד בעולם אין היום כסף כזה פנוי, ולמי שיש כסף, בעיקר למדינות המפרץ, אין חשק לתת אותו לבן הברית של איראן. אסד מבין את זה, ויש הטוענים שהוא בשל היום לעשות עסקים.

איש לא מדבר על עסקאות גדולות או חלילה וחס על שלום, אלא על עסקאות קטנות: בכל אזור שממנו יורחקו האיראנים, ישראל תפעל לעודד השקעות מטעם ידידותיה החדשות במפרץ. עקב בצד אגודל. בהיעדרו של ממשל אמריקאי אפקטיבי באזור – התיווך יישען על הרוסים או על מדינות המפרץ. הנשיא ולדימיר פוטין בוודאי ישמח שהקבלנים מטעמו יזכו בחוזי שיקום עם כסף מפרצי ויעבירו לו את העמלה, כמקובל במחוזותיו.

אסד עם תושבים סורים (צילום: SANA/Handout via REUTERS)אסד עם תושבים סורים (צילום: SANA/Handout via REUTERS)


יש המון סיבות טובות והרבה קולות שטוענים כנגד: ישראל לא צריכה לעשות עסקאות עם מי שטבח בבני עמו בנשק כימי וקונבנציונלי, וגם לא עם מי שדואג לחמש את חיזבאללה במיטב התוצרת הצבאית שלו ושל איראן. אל מול הטיעונים כבדי המשקל הללו מונח פרס כבד משקל לא פחות: הוצאה של סוריה מהציר השיעי אל חיק העולם הסוני תשבור את הרצף הגיאוגרפי של הציר ותקטע את שרשרת האספקה של חיזבאללה.

אין ויכוח שמדובר באחד הנבלים הגדולים שידעה המאה ה־21, ובכל זאת, את התשוקה של אסד לחזור למשפחת העמים ולהיחשב למנהיג לגיטימי אפשר היום להוון למהלך שובר שוויון ברמה האסטרטגית. לא בטוח שכרגע ניתן לבנות לו לגיטימציה במערב, אבל אם נעזור לו לחזור לאומה הערבית, שחלקים חשובים ממנה הם כבר בני ברית שלנו – נפרק את הציר השיעי, ניתן לשכנים מלבנון הצגה משכנעת על הכדאיות שבהוצאת האיראנים, ואולי אפילו נניח את היסודות ליישוב עתידי של הסכסוך עם סוריה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13