השבוע התקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירת מספר עמותות שמאל קיצוני ומתנגדי מיזם הרכבל בירושלים. ראוי לעמוד על הסיבות לעתירות, כי הן מייצגות עמדות פוליטיות ומדיניות מירכתי השמאל, המתחפשות לטיעונים "ירוקים", ארכיאולוגיים, נופיים, או כאלו המתיימרים לשמור על צנעת הפרט. וכל אלו מגויסים, בטובתם או שלא בטובתם, למאבק על חלוקתה של ירושלים.

לפני כעשור נדונה בעיר תוכנית להקמת רכבל מאזור תחנת הרכבת הראשונה אל הר ציון ומשם לכותל המערבי. ב־2013 כבר הבטיח ניר ברקת שהרכבל יפעל בתוך שנתיים. ב־2017 אישרה הממשלה את המיזם, ותקצבה אותו ב־220 מיליון שקל. ולפני כשנה פורסם המכרז. הרכבל אמור להסיע מיליוני תיירים ומבקרים בשנה תוך עקיפת הסמטאות הצרות והפקוקות בעיר העתיקה ולמשוך מאות אלפי תיירים שלא ירצו להחמיץ את מעוף הציפור מעל העיר הקדושה. עמותות השמאל חשו לבג"ץ כדי לעצור את פיתוח ירושלים כמוקד תיירות עולמי, שמא ייווכחו בעולם כי יש ירושלים מאוחדת ומשגשגת.

מרב מיכאלי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)מרב מיכאלי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

השבוע גם שמענו כי שרת התחבורה מרב מיכאלי מתנגדת – כמה צפוי – לרכבל, ואילו ראש הממשלה בנט, שנדרש להשיב לעתירה לבג"ץ, קבע שלשרת התחבורה אין מעמד משפטי כמשיבה לבג"ץ בעניין זה, וענה לבג"ץ כי הפרויקט נמשך כמתוכנן. התנגדותה של מיכאלי הייתה צפויה לחלוטין, כמעט קלישאתית, כי היא מייצגת שמאל פוסט־ציוני. לו הייתה שרת החקלאות, הייתה טוענת בוודאי שהרכבל עלול להצל בשעות מסוימות על שני עצי תאנה ולהמעיט את פריים. אבל היא שרת התחבורה, שהייתה אמורה לדחוף בכל כוחה את המיזם. פורמלית היא יושבת על כיסאו של דוד בן־גוריון (מפלגת העבודה היא בתה החוקית של מפא"י ההיסטורית), אידיאולוגית היא קרובה יותר בעמדותיה ל"משותפת" מאשר לתנועת הפועלים הסוציאליסטית שהקימה את המדינה.

ראשי מפא"י הנהיגו את המדינה כששוחררה העיר במלחמת ששת הימים ופתחו, יחד עם ראש העיר המפא"יניקי טדי קולק, במפעל אדיר לחיבור שני חלקי העיר, בניית שכונות יהודיות וביסוס העיר כבירת ישראל והעם היהודי. יו"ר מפלגת העבודה בימינו רחוקה מאוד מהפטריוטיות הציונית המעשית הזאת.

עמותות השמאל האנטי־ציוניות, תומכות הערבים, שעתרו נגד מיזם הרכבל, גייסו ארכיאולוגים, אדריכלים ואנשי רוח לתמוך בהתנגדותם. רובם מן השמאל הרדיקלי, מיעוטם תמימים שהפכו עצמם לאידיוטים שימושיים בשירות אויבי העיר המאוחדת. העמותות המתנגדות ערמו גל הבלים סביבתיים, נופיים, אדריכליים ופתפותי ביצים על "פגיעה בפרטיות" של הערבים שמעל בתיהם יעברו קרוניות הרכבל. הצבועים השמאלנים אשר היו אמורים לתמוך במעקף תחבורתי, חשמלי ולא מזהם – המציאו סיבות להתנגד לו. טענו כי דווקא רכבל חשמלי וחרישי – יזהם. מאות האוטובוסים החונים במנועי דיזל פועלים לאורך חומת העיר העתיקה וממתינים לאלפי התיירים שישובו מהכותל – מזהמים בשעה יותר ממה שיזהם הרכבל בשנה. אבל את המתנגדים השמאלנים אי אפשר לבלבל עם עובדות.

ועוד טענו כי הרכבל "יפצע את הנוף". זה כמובן מסוג הטיעונים שאי אפשר להתווכח איתם. לטעמי גשר המיתרים בכניסה לעיר מכוער ומיותר. לטעמם של אחרים הוא יפה להפליא ומשתלב היטב בנוף חבלי הכביסה של השכונה הסמוכה. עניין של טעם. יש אדריכלי נוף הסבורים שמיזם הרכבל נפלא ויתרום לנוף העיר, יוסיף אלמנט קינטי־דינמי של חיבור בין עבר, הווה ועתיד (או בבל"ת אחר מסוג זה) ויש המשוכנעים שהוא מכוער. כך התווכחו גם על מגדל אייפל בפריז, אשר תואר לקראת הקמתו, ומיד אחריה, כמפלצת אדריכלית שתהרוס באורח בלתי הפיך את קו הרקיע של העיר. מאות המיליונים שביקרו מאז בפריז חשבו אחרת מ"קובעי הטעם" הנפוחים, ואלו היו ללעג. בעוד עשר שנים זה יהיה גורלם של המתנגדים לרכבל היום, ובעוד 20 שנה איש לא יזכור את הצבועים שרתמו טיעונים אסתטיים וירוקים לעגלה פוליטית רעועה.

"הפגיעה בפרטיות" של הערבים המתגוררים סביב מסלול הרכבל היא מסוג התירוצים שלא עלו בדעתם של מתכנני העיר בברצלונה, בריו דה ז'ניירו, בסינגפור, באי רוזוולט בניו יורק, באתונה או בטאורמינה בסיציליה (ובמאה אתרי תיירות נפלאים בעולם). כל מגדל חדש בתל אביב המתנשא מעל שכונת מגורים "פוגע בפרטיות" פי אלף יותר מקרונית רכבל החולפת לאורך חומות העיר העתיקה. אבל שם לא שמעתי את הנימוק האווילי הזה, השמור רק ליחסי יהודים־ערבים בירושלים, כשאין טיעונים טובים יותר.

חרדים (צילום: פלאש 90)חרדים (צילום: פלאש 90)


הסיבות האמיתיות להתנגדותם הן בדיוק היתרונות שמציע הרכבל, והם לצנינים בעיניהם. הרשות הפלסטינית, ירדן, טורקיה ואיראן מתנגדות לכל פיתוח שמבצעת ישראל בירושלים. גם מקצת החרדים הקיצונים אינם רוצים תיירים ב"כותל שלהם", ואל עגלת הקואליציה הטמאה הזו קופצת מיכאלי, שאינה רוצה בשום מיזם שמבסס את שליטת ישראל בכל חלקי ירושלים. בחיבור העיר המערבית לעיר העתיקה. השמאל רוצה להתנתק ממזרח העיר כדי לשמר אותו עבור "בירת המדינה הפלסטינית". אין הם רוצים בעוד מיליוני תיירים בשנה שיגיעו בקלות ובנוחות לכותל, וחס וחלילה גם לעיר דוד, וחלילה וחס עוד עלולים לעלות גם להר הבית, לקבע בגופם את הזיקה היהודית למקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

הקושי התחבורתי להגיע למקומות הללו מתאים מאוד לשוללי המיזם. אולי מסוכן בסמטאות, אולי בלתי נסבל להשתרך בפקק אינסופי בכביש היחיד המוליך משער יפו אל הכותל. למה לעזור לעוד מיליוני יהודים ותיירים להגיע לשם? הרכבל אינו אמור לחלוף מעל הר הבית אלא להגיע עד לאזור שער האשפות ועיר דוד. אך דומה שקרבת הרכבל להר הבית היא עוד תירוץ להתנגדות. מיד אצים רצים לאיים עלינו במהומות שיחוללו הערבים אם נעז להקים רכבל לעיר העתיקה.

אולי דווקא משום כך חובה עלינו להתעקש. כי לרוב עם ישראל נמאס ממש מהפחדנות ומהכניעה לערבים. נמאסה האלימות הרצחנית שלהם בכל רחבי הארץ. נמאס מהשתוללות בדואים בדרום. לרוב עם ישראל נמאס גם מממשלות ישראל שאינן מוכנות להגן על המקומות החשובים לנו ביותר מחשש שמא ערבים ישתוללו. והר הבית הוא המפתח.

ירי של בדואים בנגב (צילום: צילום מסך)ירי של בדואים בנגב (צילום: צילום מסך)

השבוע למדנו כי המחבל שרצח את אלי קיי הי"ד, "מורה הדת" המוסלמי פאדי אבו שחידם, סיים רק לפני שלושה חודשים להעביר קורס שטנה על הר הבית ל־68 צעירות מוסלמיות אדוקות. הקורס הקשור לחמאס נוהל מטעם הווקף הירדני של הר הבית. סגן מנהל הווקף, נג'אח בכיראת, נעצר בהקשר זה (תחקיר אלחנן גרונר, הקול היהודי). בסיום הקורס הצטלם המחבל הרוצח לצד ראש הווקף עזאם אל־חטיב.

הווקף וחמאס מתנגדים כמובן גם לרכבל. לביקורי יהודים בהר, לחפירות הארכיאולוגיות בעיר דוד ובמנהרות הכותל. הרי לשיטתם גם הכותל המערבי שייך להם. עמותת השמאל הקיצוני עמק שווה שותפה למאבק חמאס והווקף נגד החפירות בירושלים. הם גם מובילי המאבק ברכבל, מתוך חשש אמיתי שמא יבואו עוד מאות אלפים לעיר דוד. השנאה העצמית החולנית שלהם דוחפת אותם להתנגד לחשיפת העבר היהודי המפואר של ירושלים, שמא יבסס את שלטון ישראל בהווה, וריבונות מלאה גם בהר הבית בעתיד. התנגדותם מוכרת. הם שונאי ישראל מובהקים ומוכרים היטב. נותר רק לקוות שבג"ץ לא ירתום עצמו לעגלתם