כל אחד מפר הבטחות בחירות מסיבות פוליטיות, וזה בסדר. אבל מסת ההפרות, ויותר מכך מושאי ההפרות, הגיעו לרמה בלתי נסבלת. הפרת התחייבויות בחירות לוותה תמיד בהתנצלות ובהסברים פתלתלים על האילוצים והנסיבות. אבל קשה לסלוח על העובדה שלפיד, שרוממות השמירה על שומרי הסף בגרונו, נותן בפועל את ידו להפרת סדרי ממשל תקינים. זה כולל את מינויה הבעייתי של קרובת משפחתו לדירקטוריון קק"ל (אף על פי שהתפקיד אינו בשכר); את המלצת שרת האנרגיה (בידיעתו) למינוי של מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור ליו"ר דירקטוריון חברת החשמל, וקיטוריה על כך שהמינוי לא אושר. פלמור אינה נמנית עם נבחרת הדירקטורים שלפיד עצמו הקים ב־2013. היא חסרת ניסיון ניהולי־עסקי, ולכן ועדת המינויים פסלה אותה. וזה נמשך בהמלצה של שר הביטחון בני גנץ למנות את עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית, לאחר שנפסל בוועדת גילאור למינויים בשירות הציבורי.
לדודי אמסלם ולמירי רגב קמו אם כן יורשים ראויים, העולים עליהם. ממשלת השינוי התחייבה לניקיון כפיים בשירות הציבורי, לאי־ביצוע מינויים פוליטיים ולשמירה על שומרי הסף, אך ייתכן שהדיבורים האלה, לפחות מצדו של לפיד, היו יפים לשעתם. מדובר בסך הכל בהצגה של איש אופוזיציה שתמיד ידע להגיד את הדברים הנכונים, עד שעבר פוזיציה והפך לחלק מהשלטון. האמת היא שקשה שלא ליפול בפח ולא להאמין כשלפיד אומר טיעונים בצורה מדויקת כל כך.
שיא חדש נשבר כאמור כשבני גנץ פיצה את פרץ על הנאמנות שגילה כשניצב לצדו בממשלת נתניהו. אנשי הליכוד זיהו את המבוכה שבהמלצת הוועדה שלא למנות את פרץ וטענו בציניות שיש לאשר את המינוי, בנימוק שלא נעלמה ממנו הנימה העדתית. ח"כ שלמה קרעי קרא לגנץ: "עקוף את הוועדה שפסלה את עמיר פרץ מלכהן כיו"ר התעשייה האווירית ומנה אותו בכל דרך חוקית אחרת. אני מתנגד לחלק גדול מתפיסותיו, אך ניחוח הגזענות והזלזול במקצוענות של פוליטיקאים ותיקים עובר כל גבול. פרץ הוא בלון ניסוי: הקוקפיט מנסה להכשיר את השטח לחלוקת ג'ובים". לאחר שהממשלה אישרה את המינוי, קרעי שינה גישה: "הממשלה הזאת יוצרת תקדימים בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה שבבוא העת ישמשו אותנו היטב". כששאלתי אותו לפשר הסתירה בין העמדות, הבהיר קרעי שהוא אומנם תומך במינוי פרץ, אבל מתנגד לסמכויות לאישור מינויים שניתנו ליועצים על חשבון הפוליטיקאים.
בישיבת הממשלה שאישרה מחדש את המינוי דווקא אביגדור ליברמן יצא הילד הרע, ועשה את העבודה השחורה שגנץ אמור היה לעשות במקור. מדובר בדוגמה נוספת להידוק היחסים בין השניים בזמן האחרון. שר האוצר מפייס את גנץ במיטב כישוריו (ויש לו רבים כאלה), והדבר ניכר בשיתוף הפעולה בתקציב הביטחון, בסוגיית שכר חיילי החובה ובנושאים נוספים. ליברמן אמר: "אם הוועדה חושבת ששיקול הדעת של שר הביטחון ושר האוצר פגום, והם אנשים לא אחראים, אז כדאי לכבות את האור כבר עכשיו. אני מצפה שבתום הדיון חברי הוועדה יסיקו מסקנות ויקבלו החלטה נכונה. אם לא, אז אני מתכוון להבהיר את ציפיותיי לא רק בעל פה אלא גם בכתב".
נכון לשעת כתיבת הטור ליברמן עדיין לא פנה במישרין או בעקיפין לאנשי ועדת גילאור, לא בעל פה ולא בכתב. שוחחתי עם אחד מחברי הוועדה, שהסביר שעם כל הכבוד לשר האוצר, אין בכוונתם להתפטר והם ממשיכים לעשות את עבודתם נאמנה.
ואכן, הקבינט שהוצע כלל צוות מקצועי לעילא ולעילא, ומרבית חבריו גויסו בהמלצת מנכ"ל האוצר רם בלינקוב. בראשו התעתד לעמוד נגיד בנק ישראל לשעבר פרופ' יעקב פרנקל, וחברים נוספים הינם לשעברים למיניהם: דוד בועז, לשעבר הממונה על התקציבים, אודי ברזילי, לשעבר היועץ המשפטי למס הכנסה, אלי יונס, לשעבר מנכ"ל בנק מזרחי טפחות, פרופ' אפרים צדקה, לשעבר יו"ר שיכון ובינוי, וענת לוין, לשעבר מנהלת בכירה בענף הביטוח. כולם מוכנים היו לעשות את העבודה בהתנדבות. הם לא זקוקים לכסף, כי כמו שנהוג לומר הם כבר "עשו לביתם". ובכל זאת, היועצים המשפטיים באוצר ובמשרד המשפטים מטרפדים את פעילות הצוות כבר ארבעה חודשים, בדרישה שהחברים יחתמו על מסמך ניגודי עניינים.
למשל פרופ' אפרים צדקה, המשמש כיו"ר הוועד המנהל של המרכז למורשת יהדות בבל באור יהודה, נדרש להבהיר אילו ניגודי אינטרסים יכולים להיות לו. ברזילי נדרש על ידי הייעוץ המשפטי באוצר לפרט במסגרת ניגוד העניינים את רשימת הלקוחות שלו. במצב זה הוא מתלבט אם להצטרף לקבינט המומחים או להשאיר את התענוג למישהו אחר. אלי יונס התבקש לפרט את פוטנציאל ניגוד העניינים לאור פעילותו המרכזית בקבוצת הביטוח הפניקס.
אבל מה לעשות, המשק לא ממתין בסבלנות לאישור קבינט המומחים על ידי היועצים המשפטיים. הכלכלה הישראלית בניהול ליברמן לא לקחה פסק זמן, אלא ממשיכה לנוע: תקציב המדינה ל־2021־2022 כבר אושר. ליברמן יזם את הפסקת תשלומי החל"ת. על המשק לא הוטל סגר למרות העלייה בתחלואה.
בתשובה לפנייתי, נמסר לי מטעם האוצר שמשרד המשפטים נמצא בשלבים האחרונים של בדיקת ניגודי האינטרסים של חברי הקבינט, ולאחר מכן הוא צפוי לצאת לדרך.
דוחות בזק מתפרסמים בעיצומה של סערה תקשורתית. מנכ"ל סלקום אבי גבאי פרש לטובת הובלה אפשרית של המתחרה פרטנר. אגב, אחת הנפגעות מהמהלך שעד כה התעלמו ממנה היא מיה יניב, יו"ר ועד העובדים בסלקום. יניב למדה לפתח מערכת קשרים ייחודית עם המנכ"ל. הוא ידע לתגמל את העובדים בתוכנית אופציות, ולראשונה אף אישר מינוי אחד מנציגי העובדים בדירקטוריון. יניב תיאלץ להיגמל מגבאי ולהתאמץ כדי לפתח מערכת קשרים דומה עם המנכ"ל הבא.
גבאי הפורש יהיה חלק מקבוצת משקיעים בפרטנר, הכוללת בין השאר את יו"ר בזק לשעבר שלמה רודב. בעקבות המהלך, סימני השאלה הניהוליים בפרטנר כבדים מנשוא. המנכ"ל אבי צבי, שרק לפני מספר חודשים נכנס לתפקיד כמחליפו של איציק בנבנישתי, ייאלץ כנראה לסיים את תפקידו, ובעקבותיו גם השדרה הניהולית שגייס. בתווך ניצבת חברת בזק שבניהול דודו מזרחי, שהיה עד לאחרונה חלק מהניידות הניהולית יוצאת הדופן בענף התקשורת. בתקופת אלוביץ' כבעל הבית היה חלק מהמערך הניהולי בבזק. לאחר שפרש על רקע חילוקי דעות מקצועיים, עבר לפרטנר. עם העברת השליטה בבזק ומינויו של שלמה רודב ליו"ר דירקטוריון, הוחזר לבזק כמנכ"ל. מזרחי הוא מנהל איכותי, אבל יודע להתנייד. מומלץ בחום לבעלי בזק לדעת לשמור עליו. לא אופתע אם בשלב כלשהו יוצע לו על ידי רודב (שרכש את פרטנר) לחזור אליה ולנהל אותה.
כששאלתי את מזרחי לדעתו על הניידות הניהולית בענף, על רקע העובדה שהוא עצמו היה אחד "המתניידים הפעילים", הוא העדיף לנסח תשובה מעורפלת: "אני לא רוצה להתייחס. שכל מנהל יעשה מה שטוב לו. לי אישית זה לא מפריע. נכון שהייתי בבזק, עזבתי לפרטנר בנסיבות מסוימות וחזרתי אליה".
משמעות הדברים היא שחברות התקשורת בכלל, ובזק בפרט, אינן בונות על עליית תעריפי הסלולר גם לאחר שהשליטה בפרטנר תעבור למשקיעים החדשים, וגם כשלסלקום יגיע מנכ"ל חדש. השוק מספיק תחרותי ורווי יצרים. תראו איזה לינץ' עברו יצרני המזון והרשתות הקמעונאיות שרק העזו לדבר על העלאת תעריפים. חברות התקשורת בונות על שירותים נוספים עתירי הכנסות כמו דור 5 ושירותי אינטרנט מתקדמים. ללא שום קשר, תעריפי תקשורת הסלולר בישראל, וגם התעריפים הקוויים, הם מהנמוכים בעולם.
אבל ללוי יש סיבה לתסכול. לפני שבועיים, בישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, פרק את זעמו על הפופוליזם של חברי כנסת, הורחק מישיבת הוועדה, ונחת היישר לחדר החקירות של רשות התחרות. יש לו מה לומר על המתרחש ועל מה שנחשב מבחינתו כצביעות, אבל תחילה הוא מעדיף לדבר על התוצאות: "האסטרטגיה שלנו להיטיב עם הצרכן מוכיחה את עצמה. אנחנו גאים בכך שהחברה תורמת להורדת יוקר המחיה בישראל. בזכות המבצעים העברנו חלק מהרווח לטובת הלקוח. ההליכה לקראת הלקוח תורמת לחיזוק והגדלת בסיס הלקוחות וחוזק המותג".
ובכל זאת, קשה להתעלם מהחקירה של רשות התחרות נגדכם ונגד רשתות קמעונאיות ויצרנים נוספים בחשד לקרטל מחירים. "אני לא יכול לדבר על פרטי החקירה, אבל כן יכול להגיד שחקירת הענף מתנהלת כמו ברוסיה. לדעתי, סתם עשו הצגה גדולה על רקע הטענות ליוקר המחיה. נראה לך שאנחנו עושים שטויות כאלה כמו תיאום מחירים? זה חלק מהטקטיקה בחקירה, אבל כל זה עוד יתברר בהמשך. מי שאשמה בעליית המחירים היא המדינה, שמנסה להסיט את הביקורת לכיוון הרשתות הקמעונאיות.
"אתן לך דוגמה: שכיר שמרוויח 15 אלף שקל ברוטו לחודש נשאר בכיס עם 11.5 אלף שקל נטו. אבל זה לא בדיוק. על הנטו הוא משלם עוד 60% מסים שונים ומשונים כמו ארנונה, מע"מ גבוה על מוצרי מזון, מים, בנזין וחשמל. אז כמה נשאר לו בדיוק בכיס? לא הרבה. זה בדיוק יוקר המחיה. מי שאחראית לכך היא הממשלה ולא הקמעונאים".
התרעות פיקוד העורף