כמו בטרגדיה יוונית, פצחה השבוע המקהלה שלנו ברצף איומים ואזהרות מול איראן: ראש הממשלה, ראש המוסד, הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר – כולם נתנו קולם למקהלה המתוזמרת (למעט שר הביטחון, גיבור טרגי בעיני עצמו). בטרגדיה הקלאסית התפקיד השמור למקהלה הוא לתאר את ההתרחשויות שמחוץ לבמה, וכך גם אצלנו: הבמה היא בווינה – המקהלה מרננת על מה שיקרה אם ייכשלו השיחות.
זה עשוי להישמע כמו פטפטת מיותרת או איומים חלולים, אבל זה בדיוק התפקיד שישראל צריכה למלא כרגע: לכשכש בזנב הלא־כה־מפואר של האופציה הצבאית שלה. ההצגה היחידה בעיר היא השיחות בווינה, וישראל חייבת להמשיך להציג את האלטרנטיבה במקרה שלא יהיה הסכם.
האלטרנטיבה הזאת היא לא רק הצהרות ריקות, אלא גם מעשים: חיל האוויר שוקד בימים האלה ברצינות על שיפור היכולות מול איראן. האמירה של הרמטכ"ל שהורה "לפתוח מבערים בהכנות לפעולה באיראן" תורגמה מיד בחיל האוויר לתוכנית עבודה. לכן הרעש של ההצהרות ילווה גם בהרבה רעש של מטוסים בשמיים שיתאמנו ברצינות על תרחישי תקיפה באיראן.
ב־2012, כשרק החל המו"מ עם איראן, דרש ממשל אובמה מנתניהו להפסיק את האימונים על אופציה צבאית, ונתניהו ציית לאמריקאים. דרישה כזאת עדיין לא נשמעה כרגע – וצריך לתת מחשבה על התשובה, אם תופיע, עוד לפני חתימת הסכם.
משהייה של יומיים בבסיסי חיל האוויר התרשמתי שהם מתכוננים לאפשרות הזאת ברצינות וגם בצניעות – חיל האוויר מודע למגבלותיו. אפשר להניח שהוא יידע להשמיד את כלל המתקנים שמעל הקרקע ואת אלה שקרובים אל פני הקרקע. יהיה לו קשה יותר לפגוע במתקנים החצובים עמוק בסלע.
תקיפה כזאת לא תעצור את תוכנית הגרעין של איראן וגם לא תעקור את השאיפות הגרעיניות של המשטר האיראני, אבל היא תזעזע אותן. שוו בנפשכם מה היה מתחולל בישראל אילו חיל אוויר זר היה מוחק את הכור בדימונה ואת הקריה למחקר גרעיני בשורק. זה לא היה לוקח מישראל את הידע הגרעיני שצברה, אבל היה מטלטל את פרויקט הגרעין שלנו וגוזר עליו תקופת שיקום ממושכת.
פגיעה בפרויקט הגרעין האיראני תישען ברובה על יכולות חיל האוויר, אבל צריך להניח שלא רק עליהן. ישראל צריכה להכין מהלומה שהיא לא רק אווירית, אלא גם כוללת אלמנטים יבשתיים וחשאיים, ולא רק מהלומה אחת. זה לא דומה לתקיפה של הכור שבנו הצרפתים בעיראק ב־1981 וגם לא של הכור שבנו הצפון־קוריאנים בסוריה ב־2007. בשני המקרים פגע חיל האוויר במתקן אחד, שהיה הליבה של תוכנית גרעין. השמדת המתקן השמידה את תוכנית הגרעין כולה.
באיראן מדובר על תוכנית גרעין מבוזרת, בהמון מתקנים, והכי חשוב: שמבוססת על ידע מקומי ולא כזה שנרכש ממדינה אחרת. פגיעה במתקני הגרעין של איראן יכולה לקחת מהם נכסים פיזיים – אבל לא את הידע שצברו. היא תעכב – לא תסכל.
בעולם החשאי נדמה, על פי הפרסומים, שישראל מיצתה הרבה מהיכולות שצברה ושהמוסד רוקן כמעט את כל המחסנית המבצעית שלו. שם יצטרכו להקים מחדש יכולות לפגיעה וסיכול חשאי.
ספק אם ראש המוסד החדש, דדי ברנע, הבין את משמעות הדברים שהשמיע בטקס המצטיינים של הארגון. אמירתו כי "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני" תלווה אותו מעכשיו, ואפשר רק לקוות שלא תתבדה.
בליץ הביקורים
בינתיים ישראל ממשיכה להכות באיראנים, על פי פרסומים זרים, בסוריה וגם בסייבר. התקיפה של מכולות בנמל לטקיה השבוע, של מה שתואר בפרסומים כמשלוח של טילי שיוט, מסמנת שאיראן החזירה לחיים את קווי האספקה הימיים לחיזבאללה. אחרי שנתיים של חיכוך גובר בין ישראל ואיראן בזירה הימית, על פי פרסומים זרים, נדמה שישראל צמצמה את הפעילות בזירה הזאת, והאיראנים מיהרו לנצל את זה.
האמריקאים מבינים היטב את טקטיקת ההשהיה של איראן בשיחות הגרעין, אבל לא מוכנים עדיין לתרגם את ההבנה לצעדים כוחניים. בליץ הביקורים של ראש המוסד ברנע ושר הביטחון גנץ בוושינגטון הניב עד כה הרבה הנהוני הסכמה, אבל לא נכונות להחמיר את הסנקציות על איראן. ממשל ביידן משתוקק להסכם, מאוד.
אבל בעוד הביקורים בוושינגטון מתקבלים בהקשבה מנומסת – בצבא האמריקאי מקבלים בשמחה את הביקורים המתוקשרים של הקצינים הישראלים. השבוע היו אלה ראש אגף המבצעים וראש האגף האסטרטגי שהתקבלו ברוב טקס במטה פיקוד המרכז האמריקאי בטמפה פלורידה. עוד הוכחה לתקפות הקלישאה שככל שהיחסים בערוצים המדיניים מתקררים – כך הם מתחממים בערוצים הביטחוניים. ההחלטה להעביר את ישראל מאחריות פיקוד אירופה של צבא ארה"ב לאחריות פיקוד המרכז מסתמנת כמתנה יקרת הערך האחרונה שהרעיף עלינו ממשל טראמפ.
אחרי המו"מ שניהל ממשל אובמה עם איראן ושהוביל להסכם הגרעין, נטען כי בחדרי השיחות, בווינה ובז'נווה, נמצאו מכשירי האזנה שאפשרו לישראל לשמוע כל מילה שנאמרה שם. בהנחה שישראל ממשיכה להאזין ברוב קשב למו"מ הנוכחי – היא אמורה להבין שהמו"מ יתמשך, יושהה, יעבור משברים, אבל יסתיים בהסכם. פשוט כי לאיראן אין אלטרנטיבה טובה יותר.
לכן, בצד ההכנה החשובה של אלטרנטיבה לכישלון השיחות – ישראל צריכה לשאול את עצמה מה תעשה כשהשיחות יצלחו. מה תעשה ישראל כשייחתם עוד הסכם גרעין גרוע עם איראן? האם תפסיק את בניין האופציה הצבאית? האם תחדל מהפעולות החשאיות נגד תוכנית הגרעין? התשובה צריכה להיות: לא ולא, אבל את הדיון צריך לקיים כבר עכשיו, כי בעוד כמה חודשים נעמוד מול איראן שקיבלה הסכם גרעין נוח יותר.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13