השבוע כינס גדעון סער כמה מאות חברי תקווה חדשה לגיבוש שורות והתארגנות מפלגתית. המצב בסקרים בעייתי, והפרסונה הציבורית שלו אנמית משהו. היתרון הוא השילוב עם זאב אלקין, צמד קטלני כשמדובר בפוליטיקה של מחילות הימין. הבעיה של סער ומפלגתו היא סוגיית הלגיטימציה מימין, ובשבוע האחרון מסתמנת הפשרה מסוימת. "ישראל היום" כיסה באורח הוגן את אותו כנס, ו"מקור ראשון" הזמין את סער כדובר לכנס כלשהו משלהם.
אפרופו מחילות הימין, המדינה הזו לא תזוז לכיוון הנכון אם לא תתחולל באותן מחילות ובליכוד התנגשות בין שני לוחות טקטוניים ותפריד בין הימניים ל"ביביסטים". המסוכנים מבין מובילי העדר הם החלילנים מהמלין שמהפנטים את צאן מרעיתם אל התהום. אלה ימשיכו לבהות במנהיגם בעיניים מזוגגות גם אם נהפוך עליהם דלי מים קרים של מציאות.
לא תמיד מדובר במצעד איוולת. כשדוד בן־גוריון לקח את העם איתו, הוא הקים את המדינה. כשצ'רצ'יל לקח את הבריטים נגד הנאצים, הוא גרם להם לחיות במתחם ההקרבה האישית כדי לא להיכנע למפלצת. במאה ה־19 התנערו הקהילות היהודיות מהשבתאות, שקסמה להמונים באמצעות "לכידת הניצוצות השבויים בקליפות" (אהלן אבישי בן חיים) ושאר תעתועי קבלה לעם. בדיוק כמו שיכרון החושים שמערפל את התנועה הביביסטית ומסביר את תעלומת 30 המנדטים ברזל שיש לנתניהו בקופה.
מה שמאותת שלא לעולם חוסן הוא בחירות 2006 לכנסת ה־17, כשנתניהו (הליכוד) התמודד מול אהוד אולמרט (קדימה) והתרסק ל־12 מנדטים. האב המייסד היה אריק שרון, שהתפלג מהליכוד וביצע את ההתנתקות, והמותג "שרון" הביס בתחרות עבודת האלילים את המותג "הליכוד" בראשות ביבי. מבחינת הצורך הביביסטי בדמות אב, נפתלי בנט לא מסוגל אפילו להיות בעל. כך גם שאר המתמודדים. אולי ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, אם יסגל לעצמו גינונים של כהן וודו.
נטישת הליכוד לטובת תקווה חדשה, כולל תותחים פנימיים כמו סער ואלקין, לא כרסמה בלכידות הפנים־מפלגתית. התהייה היא אם הליכוד הביביסטית בשלה היום להתפלגות נוספת עקב מאבקי הכוח הפנימיים על רקע דעיכת נתניהו. עדיין לא קרבות שייקספיריים ברמה של סוס תמורת ממלכה, יותר בכיוון של קטטות יצריות של ועד בית שלא מעז לבצע - בגלל יו"ר ועד אימתני - צעד מונע סיכון בתחזוקת המעלית.
האשכנזיות כחיסרון
תקווה חדשה 2 היא קרע בימין בגלל הקרבות הבינעדתיים בתוך הליכוד. שורש כל רע כרגיל הוא המשסע והמשסה הגדול נתניהו. תחילה סילק את נסיכי הליכוד דן מרידור, בני בגין, מיקי איתן ושות' ובנה מהלך נגדי עם צחי הנגבי, יובל שטייניץ, אבי דיכטר, יולי אדלשטיין, ישראל כ"ץ וחיים כץ ושות'. ומירי רגב כקישוט מזרחי. במקביל בנה נתניהו את דוד ביטן, מיקי זוהר ואמיר אוחנה ולאחר מכן גם את דודי אמסלם, גלית דיסטל אטבריאן, מאי גולן ושלמה קרעי כמייצגים האותנטיים של הביביזם הטהור לעד. ויריב לוין כקישוט אשכנזי. על הדרך נדחקו החוצה סער ואלקין, והליכוד נערכת כיום לקרב גלוי בין האשכנזים שאינם מודעים להגמוניותם ובין המזרחים שמודעים להגמוניותם ושואפים לממש אותה. הם הרי הרוב. "לליכוד נכנסו מזרחים שמחוברים יותר למסורת", מבהיר קרעי, "האמירה אצלנו היא ברורה יותר בכל הקשור ליהדות וללאומיות". ח"כ יואב קיש מאשר: "האשכנזיות היא חיסרון בליכוד. כאשכנזי אני צריך להיאבק יותר".
בערפל הקרב הליכודי שוררת תחושה שרובו של החלק המנהיגותי החילוני עשוי ללכת לפשרות שהן כורח המציאות, בעוד האגף המזרחי והמסורתי בונה על כך שהזמן ואלוהים, איכשהו, יסדרו את העניינים בכלכלה, בחברה ובשטחים, ואם זה לא ילך חלק, אז את המחיר הם יגבו מהשמאל.
בינתיים מול הקרעים המסתמנים מימין, את השמאל הדווקני מאחדת היסטריה צדקנית. כאילו איבדו את המפתחות לדרכם למצפונם ולמכוניתם מול כל קשקוש אקראי של הימין, בעוד התגובה על מופעי הקרקס החולני הזה היא צחוק בריא או גיחוך מבטל. אמסלם מאיים לחסל את הדמוקרטיה? באמת? גם אחרי סופת מינויי מחסלי הדמוקרטיה של ממשלת נתניהו הבסיס שהקים דור מייסדי המדינה עדיין מתפקד. תראו איפה ביבי עכשיו, ואמסלם בכלל מכוון לפריימריז בליכוד. במקום לצאת נגד אמסלם בשצף קצף כמחריב הדמוקרטיה, השמאל אמור להבין שהגותו היא בסך הכל מערכון של "ארץ נהדרת" שהושתל במהדורות החדשות.
בכלל, ברגע שבו תופסים את ה"מצב" כביקור בקרקס יש המון ממה ליהנות. כמו בקרקס ההנאה מתובלת בחששות שמא ימעד הלוליין ויתרסק יחד איתנו, בינתיים זו הנאה צרופה. כשמאי גולן מאיימת עלינו בגרעין איראני, זאת לא סיבה למסיבה? כשמיקי זוהר מסביר לקהילת חב"ד בדימונה שלידתו "היא נס של הרבי מלובביץ', וכי הוא נמצא בשליחותו בכנסת", לא נצחק? כשאוחנה מסביר כי "הומואים שנמצאים בימין אוהבים את עצמם יותר מאשר הומואים בשמאל", לא כיף?
מי שהבינו את הרציונל מאחורי המופע המזרחי של אמסלם ושות' הם האשכנזים הדחויים בליכוד. הסגנון של אמסלם, אמר אדלשטיין, הוא לא הסגנון שלי - ומיד חזר בו בבהלה כשהבין את גודל הטעות שעשה כשהקים נגדו את כותל המזרח בליכוד. הנכון הוא שרסס (אנ)טיפתי רעיל כמו זה של אמסלם ושות' הוא פוטנציאל לנזקים בצמתים שבהם ממשלה מקבלת החלטות. וזה בדיוק הזמן לברך על כך ש"הם" לא בצומתי קבלת החלטות, ליהנות מכל יציאה פרועה של ליכודניק דג רקק, ולהכניס למעגל הגיחוך המצמית את הכריש הגדול. לרגע חשבנו שזה קורה: האלפים שהתנפלו עליו לחבקו בצאתו מהמספרה בירושלים היו אמורים להוציא את האוויר מהבלון. אלא שהאיש הבריש את הבדיחה הזאת באמצעות בדיחה גדולה יותר כשהפיק מופע הצדעה בשוק מחנה יהודה כאילו... אין גבול?! גם את הפליק פלאק הזה בלעו הביביסטים?
התקווה היא שהצחוק של השמאל ידבק לשאריות הימין השפוי, ושמופעי הסלפסטיק של נתניהו יהיו חלק מהמופע הקרקסי של האופוזיציה. אולי זה יקרה במהלך המשפט. בכל זאת, שוחד, מרמה והפרת אמונים, וככל שנערמות העדויות יש סיכוי לא רע שהאיש בדרך לכלא. כן כן, זה עשוי להשתנות. בינתיים אכול וצהול כי מחר (אולי) ניפול.