אליעזר ברלנד איננו היהודי הראשון, שמתחזה לחרדי וחסיד ככיסוי למעשי נבלות, חיפוי להתנהלות פושעת והסוואה להתנהגות של חוטא ומחטיא את הרבים. יצר הרע לא נולד אתמול. בקרב חסידים רווחה בעבר אימרת הלעג על יצר הרע כ"מלך זקן וכסיל".
תמיד, בכל דור, גם בזמנים ובמקומות הנחשבים כהוכחה להשפעה וסמכות בלתי מעורערות של רבנים וגדולי תורה, תמיד היו יהודים שמעדו, חטאו ונטשו את סביבתם החרדית. אבל פעם בעבר היתה בושה. יהודים כאלו הוקעו בפומבי מצד רבנים ואישי דת. הם נודו מהקהילה. רובם עזבו את מקומות מגוריהם והיגרו למדינות זרות.
היום אין בושה, אלעזר ברלנד מככב באמצעי התקשורת. מבית הכלא הוא יצא לפני המועד שבו היה אמור להשתחרר. מאות הפגינו את הערצתם לאיש, שחילל, ביזה ורמס את מצוות הדת וערכי היהדות ברמה, בשפל של עוכר ישראל. על חילול שם ה' קבעו חכמי התלמוד, גם יום הכיפורים איננו מכפר.
להתנהלותו המחפירה של ברלנד, כולל חשדות מבוססות של מתן השראה למעשה רצח של נער לפני 30 שנה, יש במערכת המונחים של תורת הקבלה הגדרה ידועה – סטרא אחרא. הצד האחר, הרע, החוטא ומחטיא, השטן. זאת הגדרה השמורה ליצורים כמו אלעזר ברלנד. זהו מונח, שרבנים וגדולי תורה בדורות קודמים לא היססו ולא פיקפקו לרגע להשתמש בו ולהצמידו למי שנחשף ונתגלה כחוטא וכמכשיל את הרבים שמתחזה כחרדי וחסיד.
היום, לא זאת בלבד שאין בושה. לא זאת בלבד שטיפוסים כמו אלעזר ברלנד מקבלים ונהנים מחשיפה תקשורתית נדיבה, עיתונאים, פרשנים ומגיבים חוששים, מהססים ולא בטוחים אם להשתמש במונח הדתי ולהוקיע את ברלנד כסטרא אחרא. החששות האלו הם גילוי של בורות, חוסר בידע והבנה של משמעות מונחים דתיים.
לעיתונאים ולפרשנים באמצעי התקשורת אין שום בעיה והיסוס להשתלח באשתו של ראש הממשלה על נסיעה לחופשה, או לתקוף שר על התבטאות אומללה. אבל לגנות, להוקיע ולחשוף קלון כפי שמייצג טיפוס כאלעזר ברלנד במונח דתי – זה לא.
חמורה יותר התופעה של רבנים ששומרים על שתיקה ואינם מוצאים לנכון ולהכרח לגנות בפומבי חוטא ומחטיא את הרבים כאלעזר ברלנד. לא נשמעה בפרהסיה אף מילה, אף מחאה, אף גינוי מצד רבנים להתנהלות פושעת, רומסת דת ומשפילה ערכי יהדות כפי שמייצג מתחזה לחרדי וחסיד כאלעזר ברלנד. סטרא אחרא חוגג.