בעיתוי סמלי תיפתח ביום ראשון הקרוב ועידת הקניונים באילת. הביקוש היה יוצא דופן, ונרשם אובר בוקינג של 200 איש. הוועידה מוגדרת כ"מדורת השבט של בכירי הענף". הם צפויים להתגודד סביב המדורה הווירטואלית במלון "רויאל ביץ'", ולדון בין השאר בטמטום הנוגע להחלטת ראש הממשלה ושר הבריאות להפעלת מתווה תו ירוק בקניונים.
ההחלטה, שהתקבלה בהמלצות הדרגים המקצועיים, עוררה סערה עוד לפני יישומה. שלשום, כמעט ברגע האחרון הוחלט כי לא יחולקו צמידים למבקרים מחוסנים בקניונים. עם זאת, כניסת הלא מחוסנים תוגבל לעסקים חיוניים בלבד, כמו בתי מרקחת, סופרמרקטים או מרפאות. החנויות מחוץ לקניונים, שיהיו פתוחות ללא הגבלה, עלולות להפוך למדגרות קורונה. וכמו בכל צעד חסר היגיון, יכולת האכיפה של המהלך כולו היא אפסית. הבדרן אלי יצפאן, שמתוסכל מההגבלות, סיפר שלא מזמן חזר מלונדון, ואף שהוא ומשפחתו כבר קיבלו חיסון שלישי, הם היו בין הבודדים שהסתובבו עם מסיכה. לדבריו, הבריטים מתנהגים נורמלי, ואילו ישראל הפכה את בריטניה למדינה אדומה.
גם ליברמן, שההחלטה התקבלה מעל לראשו, אינו שבע רצון ממנה, אבל אינו תוקף אותה פומבית. שר האוצר שוחח ביומיים האחרונים באינטנסיביות עם בנט וניסה לשכנע אותו "למשוך זמן", כי במצב הנוכחי, עם פחות מ־100 חולים במצב קשה ופחות מ־50 מונשמים, אין מקום להחלטות חפוזות.
באופן לא מקרי פורום הקניונים ומרכזי המסחר התנגד נחרצות ליוזמה, והוא בדרך לבג"ץ. עו"ד חיים רביה, מומחה בדיני הגנת הפרטיות, העריך שההמלצה לסמן בצמידים בני אדם השוהים בקניונים שבו מסופקים גם שירותים חיוניים לא תעמוד במבחן משפטי.
מדובר בצעד ראשון במדרון חלקלק של נסיגה ממדיניות שר האוצר להמשך פעילות המשק על אף הקורונה. טעויות מסוג זה כבר נעשו בממשלת נתניהו. סגירת העסקים חייבה הפעלת מתווה פיצויים ומענקים שהיקפם נאמד ב־150 מיליארד שקל. בעקבות זאת מאות אלפי עובדים הוצאו לחל"ת, האבטלה זינקה, המשק נקלע לגירעונות, ודירוג האשראי עמד בסכנה.
דומה היה ששר האוצר של ממשלת השינוי הצליח לגמול אותנו מכל זה. בזכות זה שיעור האבטלה ירד, הגירעונות כמעט חוסלו, ההכנסות ממסים גדלו, והשקל הישראלי הפך לאחד המטבעות החזקים בעולם. והנה מנחיתים מחדש את המגבלות בקניונים, המסכנות את כל ההישגים הכלכליים. אם היום מחליטים על תו ירוק לקניונים, מחר יחסלו את ענף המסעדות, ומחרתיים ימנעו קיום אירועי תרבות.
הפעלת התו הירוק בקניונים היא כרטיס צהוב למגזר העסקי, ואחריו יישלף הכרטיס האדום. נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר כבר הזדרז לתפוס טרמפ והציע להחיל בחקיקה תו ירוק גם בכניסה למקומות העבודה. לדבריו, המעסיק יוכל להחליט כיצד לנהוג במקרה של עובד שאינו מציג תו ירוק, ולקבוע אם להעבירו למקום שאינו כולל מגע עם עובדים אחרים.
שר האוצר ליברמן ידוע בלשונו המחוספסת. הוא שולף פומבית וללא היסוס את מה שכולם אומרים בחדרי חדרים. דבריו בתחילת השבוע בנוגע לעתיד עובדי ענף התיירות על רקע המשבר היו בוטים במיוחד, ועל כך התנצל בהמשך בחצי פה.
"הבעיה בענף היא של המלונות הקטנים, שהתבססו על תיירות נכנסת, ושם צריך לבדוק את המאזנים. לגבי סוכני הנסיעות ומורי הדרך, צריך להמליץ - תתחילו לשנות מקצוע. מ־4.5 מיליון תיירים ירדנו ל־370 אלף אשרות תייר. גם בשנה הבאה לא יהיו 4.5 מיליון תיירים", אמר ליברמן. לאחר מכן עודכן שחלק ממורי הדרך כבר חישבו מסלול מחדש ועברו למקצוע חדש.
כצפוי, דבריו עוררו ביקורת בקרב גורמי ענף התיירות, שתקפו אותו בשצף קצף. אפשר לתקוף את שר האוצר, אבל זה לא במקום. ליברמן נחוש לבטל את תוכניות המענקים למיניהן ולהפעיל בכל הכוח את ההשקעות בתעסוקה. הוא מבקר ברחבי הארץ ושומע בכל פעם מחדש על המחסור החריף בכוח האדם. כך היה כשביקר במפעלי רב־בריח באשקלון, וכך בכל מפעל אחר. בתעשייה המסורתית חסרים רתכים, חשמלאים, מפעילי מלגזות, מפעילי ציוד מכני ועוד. חברות האוטובוסים יוצאות לאחרונה בקמפיין לגיוס נהגים בתנאי העסקה משופרים. במקומות שהמחסור בהם הוא קריטי וחריף במיוחד מייבאים עובדים זרים, כמו בחקלאות (ביטול ההיטל על העסקת עובדים זרים), בבנייה ובמלונאות.
בתוכניות העבודה של הבנקים ל־2022, הנערכות ממש בימים אלה, מתברר שהמחסור הגדול ביותר הוא בעובדים (למרות שפע תוכנית הפרישה). אבל אפילו הבנקים, שפעם נחשבו למקום עבודה מצוין, כבר לא מעניינים.
על רקע כל אלה קשה לקבל את תעשיית הקיטורים של מורי דרך, מדריכי תיירות או גורמים בענף על כך שאין עבודה. זה כבר מזכיר מחאה של מפונקים, כי במאמץ באמת לא גדול ניתן לאתר עבודה חלופית. לו שר האוצר היה נכנע, המדינה הייתה משלמת עד היום תשלומים למובטלי חל"ת ולא מפסיקה אותם באוגוסט.
שוק התעסוקה עבר בעקבות הקורונה מספר שינויים דרמטיים. יותר מ־100 אלף עובדים שיצאו לחופשה ללא תשלום עדיין לא חזרו מסיבות שונות ומשונות. חלקם חישבו מסלול מחדש והגיעו למסקנה שהם נמצאים במקצוע הלא נכון ועדיין יושבים על הגדר. הדרמה האמיתית מתרחשת בהייטק, ששואב את מיטב הכוחות, והתחרות על כל עובד היא עצומה. הענף צומח, ובניגוד לעבר כבר לא עושים "אקזיטים" ומכניסים משקיעים מיד אחרי השלב הראשון (המכונה "שלב הסיד") או השני, אלא מעדיפים לגייס מימון בנקאי. מובילאיי, שנמכרה לאינטל תמורת 15.3 מיליארד דולר וכעת מונפקת לפי שווי של 50 מיליארד דולר, היא רק דוגמה.
חברות הייטק רבות מעדיפות להתאפק עם האקזיט, ובניגוד לעבר הן מעדיפות לצמוח יחד עם העובדים. כמו הקיוסקים לצדי הדרכים בהרי קליפורניה בתקופת הבהלה לזהב, כך גם בישראל מתפתחת תעשייה נלווית לענף. מדובר בנדל"ן (השכרת משרדים), מסעדות, שירותי קייטרינג, חדרי כושר ועוד. על רקע כל אלה עומדת בסתירה מוחלטת מצוקת ענף התיירות. אי אפשר להישאר תקועים לנצח, צריך לזוז. הצעירים שם חייבים להחליף דיסקט, כי הקורונה לא תיעלם בשנה־שנתיים הקרובות.
אחרי הדלתא הגיע אומיקרון, אחריו יופיעו כל הנגיפים האחרים באלף־בית היווני. למורי הדרך מומלץ להפוך למורי נהיגה. לסוכן הנסיעות מומלץ להפוך לסוכן ביטוח. לנהג האוטובוסים של תיירים מומלץ להצטרף לאחת מחברות ההסעה.
מדד המחירים לצרכן לנובמבר, שפורסם שלשום, ירד, בניגוד לציפיות, ב־0.1%.מתחילת 2021 הסתכמה האינפלציה ב־2.5%, וב־12 החודשים האחרונים ב־2.4%.
בהשוואה לעולם, ובמיוחד לארה"ב, עליית האינפלציה בישראל מתונה יחסית. משבר הסחורות וההובלה הקפיץ את המחירים באירופה ובארה"ב בעשרות אחוזים. ואילו בישראל המדדים הנמוכים מוסברים גם בעובדה שהתחזקות השקל מפחיתה את עלויות הקנייה במונחים דולריים. דוגמה בולטת נוגעת לירידת מחירי הבנזין (נוסחת עדכון המחיר נקובה בדולרים). בנוסף, הדולר והיורו הנמוכים מורידים בחדות את עלות מחירי הנופש לחו"ל, ולכך ניתן להוסיף את הצניחה במחירי הטיסות - לעתים כרטיס טיסה זול יותר ממחיר נסיעה באוטובוס מתל אביב לחיפה.
וחוץ מזה, אסור לשכוח שכוחם של הצרכנים בישראל עדיין גבוה. כל אימת שיצרן או רשת קמעונאית מעיזים לעדכן מחירים, הם זוכים למתקפות מוצדקות בתקשורת וממהרים להתקפל. יצרן המעז בעיתוי הנוכחי להעלות מחירים נתפס כאיש עסקים לא לגיטימי. ובכל זאת, התחושה המעיקה מנשוא שאינה מרפה היא שיוקר המחיה בישראל בלתי נסבל להחריד. לפי סקר בלומברג שפורסם בסוף נובמבר, הוכתרה תל אביב בתואר המפוקפק של העיר היקרה ביותר בעולם. וישנם הנתונים האובייקטיביים של ארגון ה־OECD, שלפיו יוקר המחיה בישראל גבוה בכ־20% בהשוואה למצב במדינות אירופה. יש לכך מספר סיבות, ובראשן המע"מ על מוצרי צריכה, הגבוה בישראל פי שניים בהשוואה למע"מ בחלק ממדינות אירופה.
פערי המחירים בין ישראל לאירופה ניכרים בכל תחום, החל ממשחות שיניים, מוצרי ביגוד והלבשה וגם הנעלה. אלא שכל זה נכון בעירבון מוגבל. בשנה האחרונה, וביתר שאת בעקבות הקורונה, פערי המחירים לא רק שאינם מתרחבים אלא שבתחומים מסוימים הם מצטמצמים (כמו ההלבשה, שם התחרות חריפה במיוחד).
בעיית יוקר המחיה העיקרית מתמקדת במחירי הדיור והשכירות. משם מגיעה התחושה שהכל יקר. לפי המדד האחרון, מחירי הדיור זינקו בשנה האחרונה ב־10.3%. מדיניות הריבית האפסית של הנגיד פרופ' אמיר ירון מתדלקת את הביקוש, כי אין אפיקי השקעה חלופיים. המגמה תשתנה כשהריבית תועלה, אך הנגיד לא יעשה את זה בקרוב. אבל אם הציבור יתחיל להאמין שהממשלה רצינית במאבק ביוקר הדיור, ושהיא באמת תבצע את הצעדים הנדרשים לבלימת ההתייקרות, אז אולי נראה שינוי.
בתחילת השבוע קיבלתי מכתב נוגע ללב ממיכל ליפמן, אשתו של דני ליפמן, המנכ"ל והבעלים של רשת מלונות אטלס. ליפמן ושותפו לסלי אדלר הקימו את רשת המלונות וזכו בפרס מפעל חיים על שהתחילו את טרנד מלונות הבוטיק בישראל.
"הנני פונה אליך, מכיוון שאיני יכולה עוד להתבונן מהצד. מה לא נאמר על תחום המלונאות והתיירות בתקופה האחרונה. אלא שהפער בין האמירות הללו למציאות הוא למרבה הצער תהומי, תהום שאנו חוששים ליפול לתוכה מדי יום מחדש", כותבת לי ליפמן ומפרטת את תלאות הענף.
התרעות פיקוד העורף