שלשום הגיעה לילי בן עמי לבית המשפט המחוזי בירושלים כדי לקחת חלק בשלב הטיעונים לעונש במשפטו של אלירן מלול, שהורשע ברצח בנסיבות מחמירות של אחותה מיכל סלה ז"ל. לאחר השמעת הטיעונים גזרו השופטים על מלול מאסר עולם. "אי אפשר להגיד שכעת אני נושמת לרווחה, אבל אני נושמת", מתארת כעת בן עמי שנכחה באולם גם בעת הקראת גזר הדין. "זה קצת כמו סוף של מסע מפרך בן שנתיים. זה היה מסע עם המון טלטלות, המון אי־ידיעה, המון רגעים קשים מנשוא של גילוי מידע כואב שלא ידעתי, סיטואציות קשות כמו למשל כשאמא שלי הייתה צריכה להעיד בבית המשפט, וכשהילדים שאלו כל מיני שאלות. עם מתן גזר הדין פרק אחד עברנו, הפרק של המשפט, של העונש שלו.
יש לנו עוד הרבה לפנינו, הרוצח אולי יערער. רוצחים לרוב מערערים על מנת להמתיק את עונשם. מה יש לו להפסיד? יש גם את כל מה שקשור בילדה. זה לא סוף הסרט, אבל כן הסתיים פרק מאוד משמעותי, בהיבט הזה אנחנו כן יכולים להמשיך בחיים שלנו".
על פי כתב האישום נגד מלול, בעלה ואב בתה של סלה, ב־3 באוקטובר 2019, בעת ששהו בביתם שברמת מוצא, הוא הכה אותה, גרר אותה מחדר בתם התינוקת בעודה מדממת ודקר אותה 11 פעמים בסכין. מלול שהה בזירת הרצח יחד עם סלה ובתם במשך 17 שעות לאחר הרצח. באוקטובר האחרון הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים את מלול ברצח של סלה בנסיבות מחמירות. בנוסף למאסר עולם, נגזר עליו לשלם פיצוי מקסימלי של 258 אלף שקלים לבתו.
לאחר הירצחה של אחותה, ייסדה בן עמי את עמותת "פורום מיכל סלה" הפועלת להצלת חיים ולמניעת אלימות כלפי נשים באמצעות חדשנות וטכנולוגיה. כיום היא משמשת כמנכ"לית הפורום. "אני חייבת להגיד תודה לכל מי שליוו אותנו בתקופה הזאת ותמכו בנו, בהם הפרקליטות, תוכנית סנ"ה (המעניקה מטעם משרד המשפטים סיוע לנפגעי המתה - א"ש), עו"ד רותי אלדר וגם הצוות של פורום מיכל סלה, העובדות המתנדבות", אומרת בן עמי. "אי אפשר לעבור דבר כזה לבד, והתמיכה האינסופית שקיבלנו מכל המעגלים מאוד עזרה לנו לקום מהאפר ולצעוד ולעמוד בראש זקוף, וגם לאזור כוחות בשביל להילחם למען עוד נשים, עוד משפחות".
בין שני קצוות
בשלב הטיעונים לעונש התבקשה בן עמי, בין היתר, לתאר את הטלטלה שעברה משפחתה מאז הרצח. "התבקשתי לתאר במילים את הכאב, ההרס, כל מה שחווינו בשנתיים האלה בעקבות מה שהוא עשה", היא מספרת. "התבקשתי להביא את קול המשפחה, את הקול של התינוקת. עמדתי שם והקראתי להם מתוך דף, בחרתי להביא את מה שעברנו בשנתיים האלה באמצעות אפיזודות, כמה סיפורים קטנים מתוך החיים שלנו ושל הבת של מיכל. למשל שגם יותר משנה אחרי הרצח הילדה לפעמים מתעוררת באמצע הלילה וקוראת 'אמא, אמא, אמא'. ליאת, אחותי, שמגדלת אותה והיא אמא שלה היום, ניגשת אליה למיטה שלה, מרימה אותה, מחבקת אותה, והילדה פוערת את עיניה, מסתכלת לצדדים וממשיכה לקרוא 'אמא, אמא, אמא'. היא קוראת לליאת 'אמא', לירדן 'אבא', אבל ברגע שהיא מתעוררת באמצע הלילה וליאת מרימה אותה, היא ממשיכה לקרוא 'אמא, אמא'".
בן עמי ניצלה את ההזדמנות הנדירה שלשום כדי להטיח במלול דברים שלא יכלה להגיד לו עד כה. בין היתר אמרה לו: "איזה הרס אתה, כולך הרס. הנשמה שלך שרופה, אתה צריך לשרוף אחרות? אתה חלשלוש. זה מי שאתה. לעולם לא יסלחו לך". "אולם בית המשפט המחוזי בירושלים הוא קטן", היא מספרת כעת. "הוא עמד לידי במרחק שני מטרים, יכולתי לגעת בו, ואין אפילו זכוכית. ביום של מתן גזר הדין, בפעם הראשונה הייתי בסיטואציה שבה יכולתי לדבר איתו. השופטים יצאו החוצה, ונשארנו בחדר הקטן הזה אני, הוא, השוטרים ששומרים עליו, הסנגורים, הפרקליטות. בהתחלה שתקתי, אחר כך פניתי אליו, דיברתי אליו והוא לא ענה לי, הסנגורים שלו אמרו לו לא לענות לי. אמרתי לו מה שהיה לי על הלב לאורך השנתיים האלה, על הרשע שלו, על כל מה שהוא הרס, על כך שרק כלפי חוץ הוא היה נראה בן אדם מקסים".
על ההתמודדות שלה מאז הרצח היא מספרת: "יש כאב כל כך עצום. אני עד היום קמה לפעמים בבוקר ואומרת שלא יכול להיות שמיכל מתה, שהיא נרצחה, שזה קרה לנו, שזה קרה ככה, לא יכול להיות. מה הקשר אלינו? זו תקופה עם כל מיני דיסוננסים מטורפים. אחרי שזיהיתי את הגופה של מיכל בבית הקברות, נכנסתי לתוך הרכב של זק"א, והאיש החרדי ניגש אליי ואמר לי: 'קחי, זה של מיכל', ונתן לי טבעת זהב, טבעת הנישואים שלה. הסתכלתי על הטבעת ביד שלו וכל מה שרציתי זה לרמוס אותה, לזרוק אותה, הרי הרוצח נתן את הטבעת הזאת למיכל. מצד שני, היא טבעת עדינה ודקה, בדיוק בעובי האצבע שלה, ומיכל ענדה אותה ורציתי אותה קרוב אליי.
מצד אחד, כשאני חושבת על מיכל וכמה היא הייתה אדם טוב ומה הייתה אומרת לנו היום, זה מרחיב את הלב. ולפעמים יש את החלק של הרעל, שזה הרעל שלו, מה שהוא עשה. יש שני קצוות בלתי נתפסים של עוצמה ורשע. אנחנו צריכים להיות חזקים ובריאים ולא לתת לארס ולהרס של הנחש הזה שנכנס אלינו הביתה להיכנס אלינו ללב, לבית ולחיים. אנחנו משפחה מאוד מגובשת, אנחנו תומכים זה בזה, תומכים בליאת ובירדן שלקחו על עצמם את המשימה הכי קשה פה. הילדה של מיכל הפכה להיות בת רביעית שלהם. יש משפחות שיכולות להתפרק מכזו טרגדיה.
הספינה הזאת - המשפחה הגדולה - יכולה לטבוע מדבר כזה. זה כל כך מטלטל. לכן אנחנו צריכים להיות חזקים, ואנחנו כולנו במודעות עד כמה משפחה היא דבר שברירי ועד כמה צריך להשקיע ולהיות שם אחד בשביל השני. מיכל לא הייתה רוצה שנבכה על הקבר שלה. היא הייתה רוצה שנשמח, שנצחק, שיהיה לנו טוב. בפורום מיכל סלה אנחנו כל הזמן אומרות: 'מיכל איתנו עכשיו, מיכל מחזקת אותנו'. כשמשהו טוב קורה, אנחנו אומרים: 'מיכל סידרה את זה'".
ציור וצעצוע
בשבוע שעבר ביקרה בתה של סלה, שבקרוב ימלאו לה 3, בקבר אמה. "הילדים הקטנים של המשפחה שאלו אותנו שאלות ששורפות את הלב, איך בדיוק מיכל מתה", מספרת בן עמי. "איך עונים לילדים קטנים כל כך על שאלה כזאת? ישבנו איתם, דיברנו, תיווכנו להם מה שאפשר לתווך להם, ואז הגענו למסקנה שניקח את הילדים לקבר של מיכל בפעם הראשונה. הלכנו לקבר, גם הבת של מיכל הלכה. הילדים ידעו שהולכים לקבר של מיכל, אספו בדרך דברים להניח על הקבר, כמו למשל אבן שהם אהבו או ענף. כשהגענו לקבר, כל אחד הניח עליו מה שאסף. רק הבת של מיכל הניחה שם ציור שציירה לה ושמה צעצוע שלה שהיא בחרה".
בן עמי מוצאת כוח בעשייה של פורום מיכל סלה. "אבא שלי תמיד אומר: 'מה זה משנה, שום דבר לא יחזיר את מיכל', אבל הוא גם אומר שהדבר היחיד, האור היחיד, הוא הפעילות לזכרה, העובדה שאנחנו מצילות חיים. זה מחזק את שני ההורים שלי", אומרת בן עמי. "הוזמנתי ביום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים לדבר באו"ם בז'נבה, וגם בבלגרד. זו הייתה הפעם הראשונה שאמא שלי רצתה להצטרף, היא אף פעם לא מבקשת להצטרף לפעילות ציבורית. היא הצטרפה אליי על חשבונה.
באו"ם התעניינו מאוד בחוק האפוטרופסות (החוק לשלילת אפוטרופסות מהורה שהואשם באלימות ובעבירות מין כלפי בני משפחה שחוקק בישראל לפני שנה - א"ש) וגם בפעילות פורום מיכל סלה. ואילו בבלגרד היה אירוע עם חברות הייטק, והדגש היה הפרויקטים הטכנולוגיים של פורום מיכל סלה. כשחזרנו ארצה, אמא שלי אמרה לי: 'לילי, זו הפעם הראשונה שאני מאושרת מאז הרצח של מיכל'. הפעילות הציבורית הזאת יוצקת משמעות לתוך המוות הכל כך מיותר. זה מחזק, זה מרפא. יש לי מאות הודעות מנשים שמתקשרות, כותבות, אומרות שהצלנו את החיים שלהן. אני כל פעם שולחת את ההודעות בוואטסאפ המשפחתי כדי שיראו, וזה מחזק אותנו כמשפחה".
לו יכולת, מה היית אומרת למיכל ברגעים אלה?
"קודם כל אני מדברת עם מיכל, היא איתי. אני ומיכל מדברות. אם היא הייתה פה, הייתי מחבקת אותה ואומרת לה שתדע שאנחנו בטוב ושאנחנו דואגים לבת שלה ושתנוח על משכבה בשלום ושלא תדאג לנו. שאנחנו שומרים על התינוקת המקסימה שלה, שגדלה להיות פעוטה חזקה וחכמה, שהיא אהובה ושייכת, ושיש לה ילדות מאושרת כמו שלמיכל הייתה. אם הייתה לי דקה איתה, שתינו היינו מתחבקות, והייתי אומרת לה שכולנו חזקים ואוהבים אותה, ויודעים שהיא לא ידעה שדבר כזה עלול לקרות".