הרב הראשי דוד לאו, בתגובה לאירוע מזעזע בעבר, יצר וטבע בזמנו הגדרה מילולית מקורית שמבטאת באופן קולע את מה שהוא גרם למעמד ולתואר של רב ראשי. באוקטובר 2018 אירע טבח בבית הכנסת הקונסרבטיבי בפיטסבורג  "קהילת עץ חיים אור לשמחה". בירי שבוצע על ידי אנטישמי נרצחו בדם  קר 11 יהודים.  

הרב הראשי דוד לאו פירסם בזמנו הודעת ניחומים. כרב אורטודוקסי היה לו קשה לכתוב את המלים "בית כנסת קונסרבטיבי", שבעיניו שווה לכנסייה נוצרית.  עלה בדעתו של הרב לאו  מינוח מקורי: הרצח אירע ב"מקום שיש בו ניחוח דתי", כתב.  אתמול נחשף הרב לאו כמי שהעניק  לתואר ולתפקיד שלו כ'רב ראשי' ניחוח דתי – גם זה בדוחק רב.

הכוונה היא לביקור הניחומים המתוקשר והמצולם שקיים לאו אצל בני משפחת המתאבד-הנפטר חיים ולדר. בלי להתייחס לפולמוס סביב החשדות על התעללות בנשים ואונס שפורסמו נגד ולדר – אין עוררין שהוא היה וייזכר כדמות שנוייה במחלוקת. מטעם לשכתו של הרב לאו פורסם "שאין לעבור לסדר היום על כל פגיעה. חובה להתלונן". כלומר, גם הרב מודה ומאשר, שהמתאבד-הנפטר היה יעד נכון ומוצדק לתלונות.

השאלה היא, מה ביקש ומה רצה הרב לאו להוכיח, להפגין,ל הבהיר בביקור הניחומים שלו אצל משפחת ולדר? הרי בעצם קיום הביקור ועוד תוך מאמץ לתעד אותו בצילום, הרב לאו הגביר, העצים והזין את תדמיתו של חיים ולדר לפי הגדרת מעריציו כ"סופר ומחנך חרדי דגול".  כלומר, הרב רק הקצין והחריף את הפולמוס והמחלוקת סביב דמותו.

ואולי, עולה חשד לא לגמרי בלתי סביר, שהרב לאו ביקש להבהיר שבעיית ההתעללות בנשים, היא לא בראש סולם העדיפויות שלו כרב. רחוק מזה. מי שלא התרשם מביקור הניחומים של הרב הראשי אצל משפחת ולדר או התעלם ממנו, היה רב מכהן, מוסמך- כלומר מבחינת הסדר הטוב, רב הכפוף לרב הראשי.

חיים ולדר (צילום: ויקימדיה)
חיים ולדר (צילום: ויקימדיה)


הרב ראובן נקאר, הנמנה עם צוות הרבנים שטיפל בתלונות של נשים נגד חיים ולדר, הסביר והצהיר באופן ברור וחד-משמעי בשידור חי, ש”ולדר ניצל קטינות שבאו לבקש עזרתו". בביקור הניחומים המתוקשר שלו אצל משפחת ולדר, הרב דוד לאו לא רק הכתים, ערער והגחיך את מעמדו כרב ראשי.

הוא גם פגע במסורת המפוארת של משפחתו, משפחת רבנים מפורסמת. אביו הרב ישראל מאיר לאו, שבכהונתו כרב ראשי של תל אביב ושל ישראל, האדיר והעצים את מעמד הרבנות, את נוכחותה והשפעתה בישראל ובעולם היהודי. סבו מצד אמו, הרב הראשי המיתולוגי, הרב  יצחק ידידיה פרנקל זכר צדיק לברכה היה וזכור כדמות מופת של רב ומנהיג רוחני. אביו שליט'א לא היה  מקיים ביקור נחומים כזה שקיים בנו ובודאי שלא בעיצומו של פולמוס ציבורי סביב דמות שנוייה במחלוקת.

גם סבו הרב,לא היה עולה בדעתו לנקוט במהלך דתי שהוא מתן כבוד וזכר לנפטר, ליהודי חרדי שאיבד עצמו לדעת.חכמי התלמוד ידועים כמי שהקפידו באופן קיצוני על לשון נקיה ונמנעו בקנאות משימוש במלים קשות. רק במקרה אחד הרשו לעצמן חכמי התלמוד לחרוג מהשמירה הקפדנית על לשון נקיה. "תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו",אמרו (מדרש רבה, פרשת ויקרא). יש נוסחה "נבלה סרוחה".

לחכמי התלמוד, התנהגות בלתי הוגנת וטיפשית של יהודי הנושא תואר תורני, היתה כסיוט. מי שעוקב אחרי התנהלותם של רבנים ותגובותיהם לאירועים ולהתפתחויות בזירה הפוליטית בישראל, יכול להבין מדוע חרגו חכמי התלמוד מקפדנותם ללשון נקיה והנציחו  גינוי חריף לתלמיד חכם שאין בו דעה. אינני יודע עד כמה הרב דוד לאו אכן ראוי לתואר תלמיד חכם. אולי יש בו רק ניחוח של התואר.