1 האם הגל החמישי של הקורונה ישפיע על הכלכלה? כנראה שכן. האם הנזק יהיה גדול? כנראה שלא. אני מעריך ומקווה שלא יהיה שינוי משמעותי בתחזיות של האוצר ל־2022 ויש סיבות טובות להאמין שגביית המסים תמשיך לשבור שיאים לאורך הגאות בשוקי הנדל"ן וההון וגם בתחום ההייטק, כולל אקזיטים מרשימים.

עברנו ארבעה גלי קורונה מבחינה כלכלית, ונעבור גם את הגל החמישי. אני זוכר מצוין את כל התחזיות הכלכליות הקודרות עם התחלת משבר הקורונה, אמרו שלכלכלה העולמית, בתוכה הישראלית, ייקח שנים להתאושש מהמכה הקשה שחטפה. אבל לכלכלה יש יכולת מרשימה להשתקם מהר, הרבה יותר מהר ממה שמנבאים החזאים שלה - וזה הוכח גם במשברים אחרים, לאו דווקא בריאותיים.

עובדה היא שהכלכלה הישראלית זינקה מאז שמבצע החיסונים יצא לדרך, האבטלה ירדה, גביית המסים שברה שיאים והגירעון החל לרדת. השאלה היא אחרת לגמרי: מי נשאר מאחור, מי נפגע הכי קשה, כי כלכלה איננה הומוגנית ויש כאלה שנפגעים מעט ויש כאלה שנפגעים הרבה - והפעם אין מי שבא לעזרתם.

הממשלה הנוכחית נוקטת מדיניות קשוחה למדי - ויש כאלה שטוענים שגם אטומה למדי - של פיצויים. יש לה לכאורה סיבה טובה - חיסונים הזמינים לכל דורש; לממשלה הקודמת לא הייתה סיבה לכך, היינו בעידן טרום פיתוח החיסונים, ולכן המדיניות הייתה שונה בתכלית והכרחית.
בזמנו לעג ראש הממשלה בנט לתוכנית הכלכלית של הממשלה הקודמת וצייר אותה כבזבוז מוחלט שרק מזיק למשק ומציב אותו על פי תהום.

"תג המחיר של שלושת הסגרים שהובילה הממשלה הקודמת היה 200 מיליארד שקלים", אמר בנט והוסיף ש"אם נמשיך במדיניות הסגרים והמגבלות ההרסניות לכלכלה, אנחנו פשוט נתרושש כלכלית... כמה חיי חיילים חלילה נאבד אם לא נוכל להרשות לעצמנו לצייד אותם בנגמ"שים חדישים עם הגנה מתקדמת, כי בזבזנו את הכסף על סגרים... כמה ילדים ומבוגרים לא נוכל לשלוח לניתוח מציל חיים... חשבו לרגע: כל משפחה בישראל נכנסה לחוב של 105 אלף שקל בשל תג המחיר של שלושת הסגרים".

אני מניח שגם בנט מבין היום שאלו היו נימוקים פופוליסטיים, ולא בהסתמך על דעת פרשן כזה או אחר, אלא על סמך המוסד לביטוח לאומי, אחד מגופי המחקר הבולטים בישראל. בדוח העוני שפורסם בשבוע שעבר הוא הרי קבע שלולא ההתערבות הממשלתית הייתה תחולת העוני עולה: "מרבית ההשפעה של אמצעי המדיניות להפחתת העוני מיוחסת לדמי האבטלה שניתנו לשכירים ששהו בחל"ת וההקלות הנוספות שניתנו במערכת דמי אבטלה ב־2020 ושתרמו להפחתת העוני בכ־3 נקודות האחוז.עם זאת גם למענקים (למשפחות, לעצמאים ולקשישים) שניתנו במהלך השנה הייתה השפעה לא מבוטלת, שנאמדת בקרוב לנקודת האחוז להפחתת העוני של משפחות עובדות ושל שאר המשפחות".

בהמשך קבע הדוח כי "הסיוע הממשלתי להתמודדות עם הקורונה תרם לעליית רמת ההכנסות, לצמצום העוני ואי־ השוויון. אינדיקציה נוספת לכך שהיקף הסיוע הממשלתי להתמודדות עם הקורונה (כתוספת להוצאות הרווחה הקיימות) ב־2020 היה משמעותי עולה גם בהשוואה בינלאומית - ישראל ניצבה באמצע התפלגות המדינות המפותחות מבחינת גודל הסיוע הממשלתי הנוסף שניתן להתמודדות עם המשבר (בהשוואה למקומות הנמוכים שבהם ניצבת ישראל בהיבט של כלל ההוצאה לרווחה)".

כלומר, הסיוע לעסקים ולשכירים לא היה "בזבוז" כפי שסבר בנט אלא כלי הכרחי לשיקום כלכלי וליציאה מהירה מהמשבר. לכן, צר לי לראות שלבה של הממשלה, במיוחד לבו של שר האוצר ליברמן, גס בכל פעם שהמילה "פיצויים" נזרקת לאוויר. זו לא חוכמה לבוא ולומר, עם סיום עוד גל, הנה, עברנו גל נוסף בלי לשלם שקל אחד של פיצויים והצלנו את המשק. להציל את המשק זה גם לפצות את מי שנפגע, ויש בהחלט כאלה.

אגב, התוכנית הכלכלית הכוללת למשבר הקורונה עמדה על 187.1 מיליארד שקל, מתוכם 168.3 מיליארד שקל הוצאו מתקציב המדינה (מזומן והתחייבויות). זה לא "רושש" את הכלכלה, זה לא פגע בהצטיידות נגמ"שים בתקציב הביטחון וזה לא פגע בניתוחים לילדים כפי שטען בנט, ואף משפחה לא נטלה על גבה חוב של 105 אלף שקל (זה לא עובד כך).

זה חיזק את העסקים והשכירים, אושש את הכלכלה ונטע ודאות כלכלית יחסית אצל משקי הבית במצב של אי־ודאות כלכלית - ולחשוב שפקידי האוצר בזמנו, בראשם שאול מרידור, חשבו שדי בתוכנית של 20 מיליארד שקל כתוכנית סיוע בתחילת המשבר. תוכנית נוספת מצומצמת כעת של כמה מיליארדי שקלים או מקסימום 10־20 מיליארד שקל לא תמוטט את הכלכלה ולא תכביד עליה - אלא תתמוך בה כאמור.

כל שנותר כעת לקוות הוא שהגל הזה יחלוף כמה שיותר מהר והנזק יצומצם בקרב אלו שהכנסותיהם ירדו במידה כזו או אחרת. בצורה מסוימת, נעשה פה ניסוי־הימור חברתי־כלכלי. כולנו מקווים שההימור הזה יהיה מוצלח וקצר, אבל בכל הימור יהיו מפסידים. השאלה היא רק כמה.

2 קל מאוד לשבת על המקלדת ולקטר על חברה כזו או אחרת שמעלה מחירים. קל מאוד גם לקרוא לחרם על חברות כאלה ברשתות החברתיות. קל מאוד לקטר על מר גורלנו, לקטר שעושקים אותנו ואף אחד לא דואג לנו. קל מאוד גם לבקש מהממשלה לעשות "משהו" נגד חברות שהכריזו על עליית מחירים. לא, הממשלה לא יכולה לעשות דבר.

היא לא שוטר תנועה של השווקים אלא צריכה להתערב רק במקרה של עבירות על חוקי התחרות. התפקיד של הממשלה הוא בעיקר להסיר חסמים ולייצר מגרש משחקים תחרותי, כי מגרש כזה משרת תמיד את הצרכנים, גם במחירים וגם באיכות המוצרים. ובמגרש הזה אין ולא יכולה להיות היתכנות למשטר של מכסים ומכסות כפי שקיים בחלק מהסגמנטים בשוק המזון.

בכל מקרה, חרמות והחרמות לא מחזיקים מים ולאורך זמן הם אינם אפקטיביים (למעט מקרה יוצא מן הכלל במחאת הקוטג' של תנובה). אלא שלצרכנים בהחלט יש דרכים לפעול חוץ מזעם קדוש על המקלדת בבית או קיטורי סלון.

בכל פעם אני נדהם מחדש לראות את הפער בין הקיטורים להתנהלות הצרכנית. רק רגע, מישהו הכריח צרכנים לקנות מוצרים של חברה שהעלתה מחירים? מישהו הכריח צרכנים לקנות ברשת קמעונאית שהיא יותר יקרה? האם הצרכנים שבויים בידי רשת אחת או ספק אחד - מצב שמצדיק את הכעס? בוודאי שלא.

אני גם תמיד נדהם מכך שאנשים "מתפוצצים" מזעם על עלייה של כמה שקלים במוצר מסוים (ואינני, חלילה וחס, מזלזל בכך) ומצד שני מזניחים את הטיפול בחיסכון ארוך הטווח שלהם שעשוי להיות שווה עשרות ומאות אלפי שקלים לאורך הזמן.

המסר שלי הוא מאוד פשוט: רגולציה עצמית וצרכנות נבונה תמיד אפקטיביות בשוק תחרותי. בהרבה סגמנטים בשוק המזון יש תחרות ולעתים תחרות עזה. היא קיימת בין הרשתות ובין הספקים ומחלחלת למגוון מוצרים. התחרות הזו מאפשרת לצרכנים חופש בחירה, הם רק צריכים לממש אותו.

גלידה גולדה (צילום: my social)גלידה גולדה (צילום: my social)


מי שלא מממש אותו, למרות האלטרנטיבות, שלא יסמוך על מפגני ראווה של רגולטורים שמצעידים לחקירות מנהלי רשתות קמעונאיות וספקים או על כמה עיקומי פרצוף של מגישים בטלוויזיה על עליות מחירים.

3 בכל פעם שאני כותב על שכר הרופאים, מתוך נתוני משרד האוצר, אני מקבל מבול של פניות מרופאים שאומרים שהמספרים לא משקפים את המציאות, תוך שהם מדגישים שזה כולל תורנויות (אכן כך) ופרסומי האוצר עושים להם עוול. חלקם בטוחים שהאוצר מנהל נגדם קמפיין מתוזמר במטרה להציג אותם כ"חזירים".

אני מסכים עם דבר אחד: ממוצעים הם כלי סטטיסטי לגיטימי אבל בהחלט גם כזה שמטעה. עדיף תמיד להציג את ההתפלגות מעבר לממוצע, מה עוד ש"רופא" הוא משהו כללי מדי - תלוי אם הוא בתחילת הקריירה שלו או באמצעה - יש לזה חשיבות. השבוע פרסם האוצר עוד דוח על השכר במערכת הבריאות (בתי חולים ממשלתיים וקופות חולים) וטייב את הנתונים עם התפלגות בתוך קבוצת הרופאים.

השכר, וזה נתון שחוזר על עצמו, עלה בעשור האחרון בעשרות אחוזים (ובדין עלה - הוא היה נמוך מאוד). הערה חשובה: השכר אינו כולל שכר ברפואה הפרטית, אם יש כזה. והערה להערה: רופאים בתחילת הקריירה שלהם בדרך כלל אינם עובדים במקביל בפרקטיקה פרטית וצריך ניסיון וותק כדי להגיע למעמד מסוים שמאפשר זאת.

 אלו הנתונים שעלו מהדוח שפורסם השבוע:
השכר הממוצע למשרה בבתי החולים עמד על 20,513 שקל, עלייה של כ־4% ביחס לשנת 2019. הגידול המשמעותי בשכר ביחס לשנת 2019 הוא בקרב עובדי המעבדות (עלייה של 8% תוך שנה אחת), זאת בעקבות הסכמים ייחודיים שנחתמו לעידוד הגדלת התפוקות במעבדות, אשר נדרשו לצורך ההתמודדות עם מגיפת הקורונה ועם הגידול בהיקפי בדיקות הקורונה. בהמשך נראה שהעלייה בשכר העובדים במערכת הבריאות הייתה רציפה לאורך כל העשור האחרון.

קצב גידול ההון האנושי בבתי החולים משנת 2012 היה מהיר יותר מקצב גידול האוכלוסייה בישראל. הגידול המשמעותי ביותר, שימו לב, התרחש בקרב הרופאים - גידול של קרוב ל־30% במספר הרופאים, כ־10,600.

60% מהעובדים בבתי החולים משתכרים מעל ל־15 אלף שקל. 76% מהעובדים מרוויחים בין 9,000 שקל ל־25 אלף שקל, 21% מהעובדים מרוויחים שכר העולה על 25 אלף שקל למשרה מלאה, בעוד שרק 3% מהעובדים בבתי החולים מרוויחים פחות מ־9,000 שקל בחודש. העובדים כוללים לבד מרופאים, מנהל משק, אחים ואחיות, מקצועות פרה־רפואיים ועוד.

באופן טבעי רופאים הם בעלי השכר הממוצע הגבוה ביותר בבתי החולים. שכר ברוטו ממוצע של רופא (ללא סטז'רים) בבתי החולים הממשלתיים, העירוניים ושל שירותי בריאות כללית (קופת החולים הגדולה ביותר בישראל) בשנת 2020 מתקרב ל־37 אלף שקל בחודש.

אחים ואחיות - קרוב ל־22 אלף שקל, עובדי מעבדה - קצת מעל ל־20 אלף שקל, רנטגנאים - קצת מעל ל־18 אלף שקל, פסיכולוגים - קצת מעל ל־13 אלף שקל, עובדים סוציאליים - כ־13 אלף שקל, סטז'רים - כ־10,700 שקל. העשירון העליון אצל רופאים מרוויח קרוב ל־79 אלף שקל בחודש, העשירון התחתון מרוויח קרוב ל־16 אלף שקל.

התפלגות השכר אצל הרופאים משלב הסטאז' ועד מנהל בית החולים; בסטאז' - סטודנט העובד בבית חולים במסגרת השנה השביעית ללימודי הרפואה (כ־14% מכלל הרופאים) - כ־10,700 שקל ברוטו בחודש; מתמחה - רופא מתמחה בתקופת ההתמחות הבסיסית כאשר תקופת ההתמחות הממוצעת היא כחמש שנים (כ־33% מרופאים) - קצת מעל ל־24 אלף שקל בחודש; רופא תחומי - רופא שאינו מתמחה ושאינו מומחה, רופא שסיים התמחות אך לא קיבל תעודת מומחה, או רופא שכלל לא ביצע התמחות (קרוב ל־2% מהרופאים) - קרוב ל־28 אלף שקל בחודש.

רופאים במחלקת קורונה (צילום: מארק ישראל סלם)רופאים במחלקת קורונה (צילום: מארק ישראל סלם)


מומחה צעיר - רופא שסיים התמחות בסיסית בחמש השנים האחרונות (כ־10% מהרופאים) - כ־33.5 אלף שקל בחודש; מומחה בכיר - רופא בעל לפחות חמש שנות ותק כמומחה שאינו מכהן בתפקיד ניהולי (כ־21% מהרופאים) - קצת מעל ל־42 אלף שקל בחודש; רופא במשרת ניהול, כגון מנהל מחלקה, יחידה, מערך או אגף (כ־20% מהרופאים) - כ־53 אלף שקל בחודש; מנהל בית חולים (יש 73 כאלה, 0.3% מהרופאים) - קרוב ל־83 אלף שקל בחודש.

שכרם של הרופאים משנת 2009 עלה בין 42% (מתמחים ללא מענק) ל־77% (מומחים בכירים), כאשר מדד המחירים לצרכן עלה ב־8% באותה תקופה.

שכר הרופאים בבתי החולים בפריפריה גבוה באלפי שקלים משל מקביליהם בבתי החולים במרכז, וזאת כחלק ממדיניות מכוונת המבקשת לתמרץ בצדק רופאים בבתי חולים בפריפריה, במטרה לחזק את מערכת הבריאות באזורים האלה. תמונת המצב די דומה גם בקופות החולים - כללית הגדולה בארץ, מכבי, מאוחדת ולאומית. השכר הממוצע של רופא בקופות מגיע לקרוב ל־46 אלף שקל ברוטו בחודש בממוצע.