בשנים תרצ"ו־תרצ"ט (1936־1939) התחולל בארץ גל נורא של פרעות דמים. הכנופיות הערביות בהנהגתו ובהשראתו של המופתי אמין אל־חוסייני פתחו במה שהן כינו "המרד הערבי הגדול", ורצחו יותר מ־400 יהודים. לאחר תקופה של חיבוק ידיים וניסיונות פיוס של הפורעים, דיכאו הבריטים את המרד בכוח רב. הפעילו גם מטוסים וארטילריה. אחרי שהרגו 5,000 פורעים - חוסל המרד.
הנהגת היישוב היהודי וארגון ההגנה דגלו במדיניות "ההבלגה". הסתפקו בהתגוננות בשכונות וביישובים, ונמנעו מיציאה לפעולות תגמול ונקם, אפילו לא נגד קִני מרצחים מוכחים. שתי סיבות עיקריות ניתנו ל"הבלגה". מוסרית – נטען כי "פגיעה בערבים חפים מפשע" מנוגדת למוסר היהודי, וחברי ההגנה נדרשו לשמור על "טוהר הנשק". ומדינית – דוד בן־גוריון וחבריו האמינו כי ההבלגה תייצר לנו יחסי ציבור טובים בעולם, בייחוד בבריטניה. "מטעמים פוליטיים אסור לנו ללכת בדרכי הערבים... הערבים נלחמים באנגליה, כי הם רוצים להרחיק אותה מהארץ שהם מאמינים שהיא ארצם. אנחנו לא רוצים להרחיק את אנגליה, אלא להפך, לקרב אותה, למשוך אותה, לרכוש אותה ולסייע לנו לשוב לארץ", אמר בן־גוריון.
האצ"ל דרש "לשבור את ההבלגה". "עין תחת עין". הם ידעו כי ההבלגה רק מעודדת את הערבים לפעולות רצח נוספות. אמרו ועשו: מטעני נפץ הופעלו בשער שכם, בחיפה, ביפו. כ־250 ערבים נהרגו בפעולות האצ"ל. היישוב המאורגן גינה במבחר חרפות והשמצות את הפעולות הללו. גם את אחד הראשונים ש"שברו את ההבלגה" - עולה הגרדום הראשון שלמה בן יוסף.
אך בהדרגה נקטה גם ההגנה ב"יציאה מן הגדר". והבריטי אורד וינגייט לימד את היהודים איך לפגוע בקני המרצחים של הערבים לפני שהם פוגעים בנו. גם מספר פעולות תגמול (בלד א־שייח' למשל) בוצעו בידי אנשי ההגנה. ומיד לאחר כ"ט בנובמבר יצאו לפעולות תגמול רבות. והרגו באנשי הכנופיות אך גם בתושבי הכפרים והשכונות שנתנו להם מקלט. גם "ערבים חפים מפשע" נהרגו, כי במלחמה – כמו במלחמה. והפטפוטים על "טוהר הנשק" נדחו עד לאחר הקרבות.
ומה הייתה התוצאה המדינית של ההבלגה?
זו מוכרת בשם "הספר הלבן של מקדונלד", שפורסם במאי 1939. במסמך זה ביטלו הבריטים למעשה את הצהרת בלפור. הוכרזה כוונת בריטניה להקים בארץ ישראל מדינה ערבית־יהודית, העלייה הופסקה, ליהודי אירופה לא היה מקלט, ונאסרה מכירת קרקעות ליהודים. הבריטים הבינו כי הערבים הם כוח המוכן להילחם על עצמאותו ויש להתחשב בהם, ואילו היהודים חלשים וזועקים לעזרה. אחרי שקברנו 400 חללים ושמרנו (חלקית) על "טוהר הנשק" – ביטלו הבריטים למעשה את הצהרת בלפור.
ובכן: "הבחינה המוסרית" במלחמה נגד הטרור הערבי פשטה את הרגל, והייתה אנטי־מוסרית בעליל, כיוון שגרמה לרצח של יהודים נוספים, ו"השיקול המדיני" הוליך לאסון־נעילת־שערי־הארץ בפני פליטים מאירופה. אין לדעת כמה יהודים נרצחו, בארץ ובאירופה, בגלל המדיניות הפושעת הזו.
לא הייתי נזכר בלקחים ההיסטוריים הכואבים הללו לולא שבנו לסורנו, ממש בימים אלו. וכיוון ש"ההבלגה" נודעה לשמצה, בחרו לנו מכבסי המילים, הסוגדים לתקינות פוליטית, במונח אחר: הכלה. כל הדוגמאות לרקב המוסרי והמדיני הזה – הן מהשבוע האחרון.
שתי רקטות נורו השבוע מעזה לגוש דן. וכיוון שנפלו בים, הסתפקה ממשלת ישראל, כקודמותיה, בתקיפת יעדי נדל"ן ברצועה, וגם אלו - רק לאחר הרבה התראות ואזהרות (שכמעט עלו בחיי אדם, כי טילי נ"מ נורו מעזה על המטוסים התוקפים). בתום הפעולה נשמה ממשלת בנט לרווחה: אין נפגעים בעזה. הכלנו את האירוע.
הלאה: בהתמודדות עם הקורונה ניסתה ישראל בשנתיים האחרונות לבלום את המגיפה. הביאו חיסונים והפצירו להתחסן (אך לא הכריחו), קבעו מדיניות בידודים (אך לא אכפו), סגרו את המשק (ופתחו), סגרו את השמיים (ופתחו וסגרו ופתחו). הפעילו איכוני שב"כ (ונבהלו מהצרחות של הליברלים והסירו אותם). על כל פנים – עשו ככל יכולתם.
אבל השבוע נואשה הממשלה. הבינה שנוצחה ואינה יכולה לבלום עוד. ולכן עברו ל"הכלה". ומשמעותה של המילה המכובסת היא: הסרה למעשה של המגבלות, הבנה כי לא נעמוד אפילו בעומס הבדיקות, ולכן מעתה מחוסן שבא במגע עם מאומת - אינו נדרש עוד לבדיקת PCR. בעוד שבוע כבר לא נדע אפילו כמה מאומתים חדשים יש. ולזה קוראים "הכלה", רק כדי לא לקרוא לזה "קריסה".
הלאה: בז'נווה מתקיים עוד סבב של שיחות הגרעין עם איראן. עד כה תבעה ישראל שלא לחזור להסכם הרע מ־2015, ולחזור לסנקציות. אבל השבוע לפיד הודיע על התקפלות. איננו מתנגדים עוד להסכם, ויתרנו על הדרישות. אנחנו מנסים להשיג הישגים קטנים, לשפר שיפורים מיקרוסקופיים את הסכם־ההשלמה עם דהרתה של איראן לנשק גרעיני. ייתכן כי עשינו כל אשר יכולנו – ונכשלנו. אבל למה לא לומר לציבור את האמת? שוב מדובר ב"הכלה". כמו שמסבירים לנו שעלינו "ללמוד לחיות עם הקורונה" – ממשלת בנט־לפיד מתכוונת ללמד אותנו איך לחיות בצל איראן גרעינית.
הלאה. הפרעות שערכו ערביי ישראל בימי שומר החומות חייבו תגובה קיצונית. החזרת ההרתעה מול הפורעים הערבים. תחת זאת אנו עדים לשחרור משתתפי הלינץ' בעכו ובלוד, והיענות לדרישותיו של מנסור עבאס התובע - ממש עכשיו - מסירת רכוש נפקדים של ערבים ביפו (מימי מלחמת העצמאות!) לידי התנועה האסלאמית. הממשלה גם נכנעה לדרישותיו ב"חוק החשמל", שמשמעותו הלבנת שוד קרקעות ורבבות בתים לא חוקיים שבנו ערבים בכל הארץ. ככה לא מענישים פורעים. ככה מנסים לפייס אותם. "מכילים" את הפורעים והפרעות. מעניקים מתנות ותמריצים להפרת חוק.
הלאה. מחבל ערבי שובת רעב כבר 140 יום בדרישה להשתחרר. במקום להניח לו למות כרצונו, נכנעים לאיומי טיבי שאם ימות – יירו רקטות מעזה. ממשלת בנט נכנעה. המחבל ישוחרר. העיקר שלא ימות, כי את זה - לא נוכל להכיל.
הלאה. ממשלת שווייץ החליטה לממן הקמת בית ספר לערבים בכפר כיסאן, בשטח C במזרח גוש עציון. הבנייה בלתי חוקית בעליל. אבל כשארגון רגבים פנה לממשלת שווייץ בטענה כי היא תומכת בהפרת חוק – השיבה ממשלת שווייץ כי אינה מכירה בחוקי התכנון והבנייה של ישראל, כיוון שהם "פוגעים ברעיון שתי המדינות". מדינה שפויה הייתה מחרימה את הכסף, הורסת מיד את התחלות הבנייה וקוראת לשגריר ישראל בשווייץ להתייעצויות. כי כל מדיניות אחרת היא בגדר הבלגה על פגיעה בוטה בריבונות. אבל ממשלת ישראל תנגב את הרוק, ו"תכיל" את הפגיעה.
הלאה. בני גנץ אירח את אבו מאזן בביתו והשבוע התחייב להזמינו שוב. הוא לא רק "מכיל" את המשכורות שאבו מאזן משלם לרוצחים בכלא ישראל - הוא גם מעביר מתחת לשולחן לאבו מאזן את מאות המיליונים שקיזזנו לו בתוקף החוק. גנץ ובנט גם "מכילים" את התביעות שהגיש אבו מאזן נגד ישראל וקברניטיה בבית הדין בהאג. והם טוענים שככה הם שומרים על ביטחון ישראל.
תקצר היריעה מלמנות את כל ההכלות וההבלגות והכניעות. רק דעתם של בנט, לפיד וגנץ קצרה יותר מהיריעה. וכיוון שהם מסרבים ללמוד לקח מההיסטוריה – אנחנו נידונים לחזור על השגיאות ולשלם שוב את המחיר.
