זמן אומיקרון: בסוף זה עוד יגיע לכולנו

כצפוי, רוברט נדבק באומיקרון. יש גבול לכמה פעמים מתמודד אדם נגד השיטה. המציאות שלפיה לא נדבק מוקדם יותר משולה לנס. "אז מה, טינף? בסוף הצליחו להדביק לך את הנגיף".

הוא התחיל לצחוק, ואמר שהוא לא משוכנע שנדבק מהעראברים באום אל־פחם. "אין לך מושג", הוא אמר לי, "כולם שם חולים מחלימים, חלקם כבר חלו שלוש פעמים והמשיכו רגיל. בחיים לא ראו מטוש או מסיכה! הלו, הם מבינים בחיסון עדרים. בגלל זה הם בריאים כמו סוסים, ואנחנו היהודים רק היסטריים. אני משוכנע שיהודי הדביק אותי, יש לי גם חשודים. אתה מכיר את הרגשות שלי כלפי הגזע שלנו".

התעניינתי אם הוא הפיל אותי בתשאול, שהייתי לידו או משהו בסגנון. "מישהו מהרשויות דיבר איתך, שאל מה, מו, מי?".

"מה אתה רוצה לדעת, קוף? אם דיווחתי עליך? אז לא דיווחתי, מהטעם הפשוט שאני לא מעניין אף אחד. אבל אם היו פונים אליי, הייתי שמח להסגיר אותך. לא יכול להיות מצב ששנתיים אתה מסתובב ברחובות, וכלום לא קורה לך. אתה גם יודע שאני לא משקר. חגי, אתה, אהרל'ה וכל מי שבפרלמנט מיד הייתם נכנסים לבידוד. אבל לא שאלו".

כן, אני מכיר את הקטע של "אני לא משקר/ת". אני נשוי לאדם כזה, אז שמחתי שלא דובבו את הטינף הזה. "אתה עדיין בדוקאי של המשטרה, כמו בכל פעם שאתה חוזר מהעבודה בחו"ל? הם באים אליך, מתקשרים?".

"אל תשאל, קוף. חגי, כשחזר מחו"ל חתם על הסכמון. הוא המליץ לי גם לחתום, אז חתמתי. היהודי הזה הרי לא נתן לי עצה אחת טובה בחייו. עכשיו פעם בשעתיים מתקשרת אליי עדי, סוג של שוטרת, בשיחת וידיאו, אבל רק היא רואה אותי, אני לא יכול לראות אותה. הבעתי את מחאתי בפניה, אני הרי נורא משועמם, אבל היא לא הסכימה שאראה אותה. בנוסף, אני צריך כל שעתיים לסמן להם בג'י־פי־אס שאני בבית. אז אני עובד בזה, בהסכמון".

"למה אתה מתעקש להיות מטומטם, רוברט? תגיד להם שנפל לך הטלפון לאמבטיה. זהו, אין סלולרי יותר. קשה לי איתך, עם ההתעקשות הזו לשת"פ עם קולקציית האפסים הזו שמנהלת אותנו".

הוא שוב צחק. "אין לי, קוף. אין לי את החשיבה העבריינית. חתמתי? אז זהו, אכלתי אותה. אני יושב בבית צופה בערוץ הכנסת, רואה את כל הסתומים שם ומעביר את הזמן. אני חושב שוויתרו עלינו, קוף. אנחנו לא מעניינים אף אחד. נדבקנו, אז נדבקנו. לא נדבקנו, אז נידבק. גרוש הרי לא נראה מהם, אנחנו קונים אנטיגן בכספנו, אין מלוניות יותר. בחיי שהייתי עובר למלונית, אתה יודע, קצת אקשן בחיים, במקום להיות זרוק לבד בבית. זה מה יש".

"רוברט, מתברר שבשנתיים האחרונות המדינ'ע זרקה 6 מיליארד שקל על בדיקות PCR. זה ימבה כסף. אני מבין למה איווט העביר את העלויות עלינו".

"אחלה איווט, קוף. שלא ייתן גרוש לאף אחד. אינשאללה שיהיה סגר, שתסבול גם אתה. אני כבר מנוסה בבידודים, אתה לא יכול להחזיק יום. הגיע הזמן שתחלוק איתי בסבל. אבל יפה שאתה מתקשר כל יום לוודא את מצבי, אם אני חי או מת. אז כן, כואב לי הראש, אני עושה ארבע אנטיגן ביום, הווירוס עוד לא עזב אותי, ואני לא אהיה במשחק ביום שישי. זה הורס אותי".

להקת הלבלריות של משרד החינוך, הודיעה לציבור, גם לי כהורה במסר אישי, שחיסון אחד יוכר כתו ירוק. אז הבן שלי כאמור מחוסן פעמיים, ולדברי השב"כ של הבצפר הוא נחשף לילדה חולה, אז הוא חייב עשרה ימים בבידוד, אף שעבר שלוש בדיקות PCR ונמצא שלילי. וגם הוריו אותו כנ"ל. אין שום קשר בין ההנחיות למציאות. חלפו שבועיים מהחיסון השני שלו, עדיין אין לו תו ירוק. זה מה יש.

כל המתמטיקאים עם המודלים, כל הרופאים המומחים לבריאות הציבור, קרסו בתוך שבוע אחד. לדבריהם, אחד מכל שניים יידבק, ייתכן שגם כל אחד. אני באמת מאחל להם שפייזר תמשיך לממן להם את המחקרים, כי יהיו עוד מגיפות.

אוסטרליה סוגרת את הגבולות שלה לבלתי מחוסנים גם אם הם הטניסאי מס' 1 בעולם נובאק ג'וקוביץ', וזו מדינה טיפעל'ה גדולה יותר מכתריאליבק'ה, ואף 90% מתושביה חוסנו פעמיים לפחות. אצלנו המאכערים וחברי קולקציית האפסים דורשים לפתוח את נמל התעופה ואת כל הגבולות, כי אם חריינה - אז חריינה עד הסוף. יופי של שיטת ניהול, אולי ילמדו אותה בהארוורד וב־MIT, ובנט יספר לעולם איך הוא זיהה, הגה, פעל ומיגר את הנגיף.

אולי הוא יכתוב עוד ספר, כדי שיהיו כמה לירות סוריות דפוקות לטיולים במלדיביים. מאפיית עוגות של הרעיה - אי אפשר לנפוש גם בנהריה.

מתברר, כך אומרת הג'מעה של בנט, שגם החיסון הרביעי הוא פארש, בדיוק כמו השלישי. חיסון אינו מונע הדבקה. לא אני אומר, אני כסיל, קולקציית האפסים אומרת, אני רק השליח. אז היות שבוסטר זה פארש, קבעתי חיסון למחר, כי אם אתה אידיוט שסומך על המדענים של בנט, אתה חייב להתמיד.

"חיסון רביעי", מסביר לנו בנט, שמתיימר לדעת איך מנהלים מדינ'ע, "מעלה את כמות הנוגדנים פי חמישה". איזה יופי של אמירה. אז אם אדם ביצע בדיקה סרולוגית ונמצא שיש בגופו 370 נוגדנים לקורונה, אחרי הבוסטר הרביעי יהיו לו 1,850 נוגדנים, שזה מספר יפה לדעתי, שלא שווה כלום ושום דבר. לכן פניתי לתימני, רופא המשפחה שלי.

הוא נאנח, נדמה לי שהוא חייך. "מאיפה בנט יודע, הוא רופא? הוא מומחה במקצוע אחר שמשיק לרפואה? כרגע אין מחקר קליני, לא יודעים אם זה טוב או אם זה מזיק למחוסן, אין תיעוד ואין למעשה שום אסמכתא. מה שיש זו תפילה שחיסון רביעי יעשה את העבודה".

הבטתי בו, בפרצופו המחייך. "תגיד, בני, אתה חושב שאני זו היא? אני רואה אותך כל יום, כמה פעמים ביום, אתה לא מפסיק לאכול. אולי די? תוותר וזהו. מה יהיה, כל פעם אתה מוצא המצאה חדשה: ניתוח לקיצור קיבה - הורדת 40 קילו, הוספת 62 קילו ארבעה חודשים אחרי. זריקות: הורדת 12 קילו, אבל אחרי חודש וחצי כבר היית 18 קילו יותר. די נו, זה לא עובד. רק מלתעות מרותכות ללסת יעשו אותך רזה".

בעוד הוא צוחק, הגיעה המלצרית עם צלחת שעליה חנה בייגלה ענק וחצי חבילת חמאה. היא הגישה לבני, בתוספת בקבוק בירה שחורה. היא אמרה לו: "בתיאבון, בני". נחנקתי מהצחוק, עד שחטפתי התקף ריפלוקס. הכל עלה לי, אבל לא יכולתי להפסיק לצחוק. גם בני צחק בין ביס לביס. "קוף, היא מרשה לי בייגלה אחד ביום, באמת. הכל מתוכנן עם הקלוריות".

"בטח, בני, ברור שבטח. תגיד, החצי חבילת חמאה? זה גם הדיאטנית מרשה, נכון?".

מפה לשם, הגיע שימעל'ה הגמד. הוא ראה את בני והבייגלה, הוא נחנק מצחוק, אבל הצליח לצעוק "הולד איט", כדי לתעד את האירוע בסלולרי. חיכינו שבני יסיים את החטיף והתעניינו במצב הדיאטה הנוכחית. "זרקתי 12 קילו בחודש וחצי", הוא התחיל. "רגע, רגע", הפסיק אותו הגמד. "אבל החודש וחצי היה לפני חצי שנה. מה קרה מאז ההפחתה ההיא ועד לבייגלה הזה?".

בני ניקה את שפתיו במגבון לח והסביר לנו. "תקשיבו לי, דיאטה זה תהליך. יש מצב שאתה נתקע, אבל אתה חייב להקפיד הלאה. אתם הבנתם את זה"?

שנינו צעקנו: "ברורררררר....", ושימעל'ה לחץ לדעת מה המצב כעת, הרגע. בני הסביר שהוא עלה קצת, אבל זה היה צפוי. "עליתי 18 קילו", הוא אמר ואנחנו נחנקנו. "אבל הדיאטנית אומרת שזה קורה, בעיקר עכשיו במתח של הקורונה, כשיש אי־ודאות".

עליתי הביתה כדי לצפות מקרוב באירוע החינוכי. עראבר, דייר באגם הדרעק בשם ווליד טאהא, דיבר לבייס שלו, בערבית. השפה הזו, שכל כך שנואה על היידעלך, היא שפה רשמית בישראל, גם באגם הדרעק. בניגוד אלינו, עם הספר, העראברים דוברים גם ערבית וגם עברית, הם 22% מהאוכלוסייה. יש הרבה מאוד יהודים שדוברים גם ערבית, אבל באגם הדרעק זו בושה, כרותי האונה הקדם־מצחית, שאחראית על קבלת החלטות במוח, לא מוכנים שידברו ערבית לידם. אז הם מתפרעים קצת באגם הדרעק.

זה אירוע מתועד ומדהים, שחייב לככב בכל שיעור אזרחות, במקום החומר הדבילי הנלמד. במקום לשעמם את התלמידים שרובם הגדול לא יודע לזהות שבעה סמלי שלטון, צריך לאפשר להם לצפות בערוץ הכנסת, כדי ללמוד איך מיישמים כאן דמוקרטיה.

עוד מעט קט ימנעו מבני האתיופים לנאום באמהרית, גם כך מזלזלים ביהדותם. ברור שהמציאות הזו לא מונעת מעדת כרותי האונה לצרוח בקול שהממשלה הנוכחית היא פאשיסטית. תמונת היום הייתה ההליכה המהירה של מנהיג הכת בנימין נתניהו חומק מהר מהמליאה. הוא רק מתסיס ומלבה, הוא לא חייב להיות נוכח.

גם נפתלי בנט, אלוהי־צבאות־אדוני, התחפש לגיבור ויצא אישית להילחם באופוזיציה. הלו, גבר־גבר, אתה סמל שלטון, אתה לא חייב להתנהג כמו דודי אמסלם, שמתחפש בכל ישיבת מליאה לבבון: מעליב ומקלל את יו"ר הכנסת, למשל. אבל כנראה שבנט התעצבן קצת. הסקרים אצלו לא משהו. חבל שהוא לא שמח על כך שמחלקת חקירות הפנים של אילה חסון עוד לא האשימה אותו בפשע נגד האנושות: רכישת אסלות מפוארות ללשכתו, כפי שעשתה לשר המשפטים גדעון סער.

להקת המאכערים של ביבי עלתה להסתערות, תוך כדי הטפה להפרות סדר. שלמה קרעי, למשל, רוצה אגם דרעק אלטרנטיבי, שישרת רק את הגחמות של אדונו. טעות לחשוב שכרותי האונה עובדים ומצדיקים את שכרם, הם הרי לא מוכנים להיות חברי ועדות. למה עוד משלמים להם שכר, אין לי מושג.

המאכער יעקב ברדוגו, פרשוין ברדיו של צבא ההגנה לישראל, הודיע בשידור בגללי צה"ל: "אנחנו מייחלים לממשלה שלא משקרת אותנו". מי זה אנחנו? הביביסטים? החניוקים שאיבדו את הקופה הלאומית? בן גביר עם האקדח?

איך אמירה כזו מקבלת תוקף ביחידה צבאית, בקולו של אדם שמתחזה לפרשוין, אבל בפועל הוא מאכער שלוח של יו"ר האופוזיציה – שפעל כדי לשתול אותו כסוס טרויאני – בתחנה צבאית של שמאל שמסוכן למדינה, לגרסת הביביסטים כמובן.

כל יום שבו גללי צה"ל לא מבצעת גילוי נאות, לפני תעמולת הביביזם של ברדוגו: "הדובר הינו שכיר חרב של יו"ר האופוזיציה" - הוא הרי איש עסקים פרטי, שמתחפש לפרשוין, הוא נכפה עלינו כפרשוין על ידי ביבי כאשר היה רה"מ – מעלה את רמת הזניית השידור הציבורי. גלית אלשטיין, מ"מ בפיקוד על גל"צ, שיודעת את ההבדל בין ברדוגו - איש עסקים, לבין שמאלני/בוגד/מחבל/אנטי־ביבי, שמשלח ידו מתבסס על עבודה תקשורתית, חייבת לציבור לפחות את האזהרה הזו.

לדעתי, הפעילות הציבורית של נתניהו והחבורה שמשרתת אותו: שמעון ריקלין, ינון מגל, א. סג"ל, ע. סג"ל (שאני מודה לו שלא פרסם טור שהיה מונע את חילופי השלטון. מה היינו עושים בלעדיו? אפילו לא היינו יודעים מי שבר את המתנות בבלפור, שהן רכוש הציבור. תודה עמית, מהלב), גלית דיסטל־אטבריאן, שלמה קרעי ודודי אמסלם – מסכנת את שלום הציבור הרבה יותר מהבלה־בלה עם איראן.