ובכן, כדי להיחלץ ממלתעות החוק ולטשטש ראיות ניגשו אנשיו של סער לבדוק מה קרה שם, בלשכת שר הפנים, לפני קרוב לעשור (2013). הם הגיעו להוראות הרכש המקוריות. יש שתי הוראות כאלה. הראשונה, שאליה התייחסה העיתונאית, עוסקת בכלל ב־12 מושבי אסלה (כ"א 129 שקלים, סה"כ 1,548 שקלים) לשירותי הנשים. ועוד 19 יחידות של "כיסוי חד־פעמי לאסלה" (150 בכל יחידה) בסך 418 שקלים (22 שקל ליחידה). כלומר, אין קשר לשר עצמו. הוראת הרכש השנייה עוסקת ב"מושב אסלה היגייני" אחד (830 שקל), ועוד "אריזת גלילי ניילון" (10 יחידות) בעלות של 570 שקל.
ה"תחקיר" השני עסק בהוראה שניתנה לכאורה על ידי השר סער לאנשיו למהר ולבזבז את תקציב "הקשר עם הבוחר" של המפלגה, ולרכוש טלפונים ניידים או מחשבים, או ווטאבר. גם כאן, בוקי סריקי מפואר, מהאנשים שהביאו לנו את פרשת הרפז, שהטרילה מדינה שלמה על לא מאומה במשך עשר שנים.
עכשיו לעיקר. התחקיר נפתח בשני פייקים רציפים: "מדוע גנז היועמ"ש את החקירה?", זעקה הכותרת. ובכן, היועמ"ש לא גנז כלום. לא הייתה חקירה, לא התחילה חקירה, גם לא הייתה בדיקה. כל הדרגים (במשטרה, בלהב, בפרקליטות) הגיעו למסקנה שאין מקום אפילו לתחילת חקירה. ואחר כך, דובר על "החשדות". גם זה פייק. החשדות היחידים נולדו במוחם הקודח של מכיני התחקיר. הסיבה פשוטה, ונאמרה במפורש בתגובת משרד המשפטים (אבל את החלק הזה לא הקריאו לצופים: "יתרה מכך, גם לו היו ראיות ברורות לכך שניתנה הבטחה לפעול לפיצול הרשות, ואין ראיות לכך, ספק אם ניתן לראות בה עבירה פלילית בנסיבות העניין". נרחיב על זה בהמשך.
על פי התחקיר, סער הבטיח לראשי סמיע שיפעל לביטול האיחוד אחרי הבחירות ובתמורה קיבל את קולותיהם בקלפי. אכן, המשאית עם הפוליצר תקועה בצומת מסמיה. אז הנה העובדות: סער אכן נפגש עם אנשי סמיע, כפי שנפגש עם בכירים באינסוף מועצות ויישובים במהלך הבחירות. אין אף עדות שקושרת אותו להבטחת בחירות מפורשת. אפילו לא אחת. הוא כן אמר להם ש"דלתי תהיה פתוחה בפניכם", ואני מניח שהם הבינו שיכול להיות שהוא יעזור להם.
אבל כל מה שכתבתי כאן, לא רלוונטי. למה? כי מותר להבטיח הבטחת בחירות. בחיי. זה נאמר אפילו בתגובת היועמ"ש ל"תחקיר". הבטחת בחירות, למרבה הצער, היא אירוע חוקי. גם הפרתה היא אירוע חוקי. רק אתמול השמעתי לינון מגל את הבטחות הבחירות שפיזר "אבו יאיר" (נתניהו) באוזני הבדואים ערב הבחירות האחרונות. הוא הבטיח שיטפל אישית בהריסות הבתים, ההפקעות והיעדר הפתרונות. הוא הבטיח לבטל את חוק קמיניץ. הוא מבטיח בכל קמפיין מאתיים הבטחות בחירות שפירושן הטבות שונות ומשונות וזה חוקי לגמרי. אגב, נתניהו גם קיבל תמורה להבטחות האלה וגרף במגזר הערבי בבחירות האחרונות הרבה יותר קולות מבפעמים הקודמות. אז מה, זה פלילי? לא, זה לא.
עכשיו, הפאנץ': בכמה קולות מדובר? מה האתנן שקיבל סער בעסקה הזו? תחזיקו חזק. מדובר בקלפי אחת בסמיע. הוא קיבל שם 79 קולות (כרבע מכלל המצביעים). כן, זה הרבה יותר מהאחוז הארצי שלו, אבל גם זה לא עבירה פלילית. בסך הכל, בכל כסרא־סמיע, קיבל סער 377 קולות טבין ותקילין. בחיי. בשביל זה סיכן סער את חירותו, את הקריירה הפוליטית שלו ואת שמו הטוב. ועכשיו תחזיקו עוד יותר חזק: בכסרא קיבל הליכוד אפילו יותר קולות מסער: קרוב ל־50% מכלל הקולות. אחוז המצביעים לליכוד מקרב הדרוזים היה חד־ספרתי. בכסרא־סמיע הוא היה קרוב ל־50%.
חוץ מהבושה, ברור שמישהו כאן מנסה להלעיט אותנו במסע צלב מטורלל נגד גדעון סער. נושאת הדגל הזה מרבה להתלונן שהיא נרדפת ומותקפת. מה שחסר לה זה מעט מודעות עצמית. אז למה הם רודפים אותו? זה ברור: הוא האיש שהפיל את נתניהו. שמו של סער כבש בשנה האחרונה את המקום הראשון בטבלת החיסולים ההיא. מצד שני, כל מה שהם הצליחו למצוא עד עכשיו זו אסלה. ואכן, הסירחון אופף את כולנו.
התרעות פיקוד העורף