1. לא ברור לי כיצד החליק יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו לנעליו ולחזונו של דוד בן־גוריון כמחיה ומושיעו של הנגב. זה נראה לי מעט מדי ומאוחר מדי.

לאחר הסבב בשייח' ג'ראח (הלא היא שכונת שמעון הצדיק), כשבראש הטור איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואחרים, שהניב לנו איכשהו את שומר החומות, ולאחר שכשל (בעזרת הנשיא יצחק הרצוג) הניסיון להצית את המדינה והאזור דרך מתווה הכותל - פנו נתניהו והאופוזיציה אל הדרם החם.

שנים ארוכות הזניחו נתניהו וממשלתו את הנגב, אפשרו לבדואים להשתלט על כל חלקה טובה, לא אכפו חוק וסדר, לא קידמו התיישבות ולא הקצו משאבים. הם לא ערכו ולו ישיבה אחת בנגב, והסתפקו בהגעה שנתית במסוק לאזכרת בן־גוריון בשדה בוקר כמי שכפאם שד.

רק לפני שנה ביקשה ממשלת נתניהו להקפיא נטיעות בנגב, כדי לאפשר הידברות ולמנוע מהומות ושפיכת דמים. לא בטוח שאני כל כך תומך ב"הידברות" הזאת, אבל נתניהו קנה במשך שנים שקט תעשייתי בנגב באמצעות כמעט אפס עשייה ואכיפה ובאמצעות טאטוא "הנחש" אל מתחת לשטיח.

יותר משזקוק הנגב לנטיעות הוא זקוק לאהבת הממשלה החדשה, למקום מכובד בסדרי העדיפויות, לביקורים ודיוני עבודה, לתקציבים ולתוכניות רב־שנתיות, לתשתיות, תעסוקה, תחבורה, חינוך, תרבות וספורט. הנגב זקוק לתוכנית לאומית לשינוע אוכלוסייה צעירה ליישובים הקיימים שיש לחזקם ולהרחיבם, הוא זקוק ליישובים נוספים שעתידים לקום, והוא זקוק למשטרה חזקה, מצוידת ומרתיעה, שתאכוף חוק וסדר ביישובים הבדואיים, שתילחם בפרוטקשן המשתולל, שתאסוף נשק בלתי חוקי ותמנע את האינתיפאדה הבאה שעלולה לבוא מדרום.

לא נתניהו, לא בן גביר ולא סמוטריץ' יושיעו את הנגב. אומנם הם צודקים בכך שהבדואים הם שמשתלטים על אדמות המדינה ולא ההפך – אבל זה קרה במשמרת שלהם, בידיעתם ובחסותם. שלא יהיו גיבורים גדולים.

בנימין נתניהו  (צילום: מרק ישראל סלם)בנימין נתניהו (צילום: מרק ישראל סלם)

2. אין בישראל שום כאוס.
אנחנו מתמודדים יחד עם משבר חמור, ארוך וקטלני, כמו מלחמה. את המשבר הזה מוביל ומנהל נגיף האומיקרון ולא אנחנו. כל שאנחנו עושים זהו ניסיון להגיב בדרכים שונות ולמצוא את הדרך הנכונה, היעילה והרלוונטית להתמודדות.

זה קשה, כי יש לומר את האמת - אף אחד לא יודע כלום. אין מחקר מספק, לא נצברו מידע וידע, אין ניסיון ורב הנסתר על הגלוי.
ואנחנו הישראלים מקטרים, אף על פי שאנחנו דווקא מובילים בעולם גם במחקר ובידע וגם בפתרונות. כאן מחסנים כבר בחיסון הרביעי של פייזר (מאות מיליונים מקנאים בנו). יש לנו מלאי חיסונים, יש פריסה מדהימה של קופות חולים, יש אין ספור נקודות לבדיקות PCR, ובעיקר יש כאן מערכת בריאות, בתי חולים ורופאים נהדרים.

ויש גם שינוי באסטרטגיה של הממשלה, שאכן מזגזגת ומתלבטת, היות שהנגיף מזגזג ומבלבל. וגם כי עורכים דיונים ויש הרבה דעות והרבה מומחים. והאסטרטגיה החדשה קובעת שגם הציבור צריך לקחת אחריות על בריאותו: להתחסן, להיבדק ולוודא שהמשפחה, העובדים והסובבים מקיימים את ההנחיות.

הממשלה תספק מידע, הנחיות, החלטות על מגבלות ופיצוי לסקטורים נפגעים, תהיה אחראית למלאי חיסונים, לבדיקות ולתשתית רפואית. בסך הכל חלוקה הוגנת.

הכותרות על "כאוס" נובעות לדעתי ממספר סיבות: ראשית, אנחנו כאלו. אופוריה או דיכאון, סקנדל או פסטיבל. ככה נולדנו. שנית, התקשורת בנויה על כותרות, באנרים ומשפטי מחץ ופחות על העמקה, כך אצלנו וכך בעולם. תוסיפו לזה את הרצון להבליט בציבור שתוקפים את נפתלי בנט וממשלתו כמו שתקפו את ממשלת נתניהו, והנה לכם חלק מהתשובה.
 
3. עם זאת, הממשלה במעשיה ומחדליה וזגזוגיה לא מוסיפה לתחושת הביטחון בציבור. לא מדובר רק בתחושה הציבורית שבראשות הממשלה עומד מנהיג שלא הרכיב אותה ושלרשימתו 6 מנדטים, ושהקואליציה דומה יותר לחברת ניהול עם מנכ"ל שהוסמך על ידי הדירקטוריון הפוליטי. דרושים כאן בדחיפות כמה מרכיבים חיוניים להתנהלות ראויה של ממשלה ומדינה בעתות חירום ומשבר לאומי:

*החלטות ברורות, חדות ומנומקות.
*תיאום ציפיות עם הציבור על מאפייני הניסוי והטעייה בהחלטות.
*הסברה חדה ומוסמכת אחת ושמירה על משמעת תקשורתית בקרב שרים, פקידים ומומחים.
*מלאי בדיקות ופיקוח על מחירן.
*פיצוי למגזרים שנפגעים כתוצאה מההחלטות ומהמצב.

בתחום האחרון, התנהלות הממשלה עד כה רעה וחמורה. לא רק שאיננה מטה אוזן קשבת ונותנת כתף חמה לבעלי העסקים, אלא גם מתעלמת מהעובדה שחצי מעם ישראל בבידוד ושישנם נפגעים רבים שאם לא יטופלו כעת – יהיו מעמסה בהמשך על הביטוח הלאומי, על מחלקות הרווחה ועל בתי החולים לבריאות הנפש.

הממשלה צריכה לפתח יותר תשומת לב, יותר קשב ויותר חמלה כלפי הציבור הפגוע, ולהסביר טוב יותר את המדיניות הכלכלית ומנגנוני הפיצוי.

4. את הרעיון הבא העלו באוזניי בכירים במשק ובכלכלה הישראלית, ואני משתף אתכם: להצעתם, תחליט הממשלה כי החל מ־1 במרץ 2022, הטיפול החינמי הקשור לקורונה ייצא מסל הבריאות של אוכלוסיית ה"לא מחוסנים". המשמעות היא שכל טיפול תרופתי או אשפוז בבית חולים בגין הקורונה, יהיה על חשבונם הפרטי המלא של החולים (גם ביטוח קופות החולים לא יתפוס).

החלטה כזו תיתן זמן לבלתי מחוסנים להתחסן. ומי שיבחר שלא לעשות זאת – זוהי כמובן זכותו, אבל מחיר הטיפול הרפואי יהיה על חשבונו.
בני שיחי מקבילים החלטה שכזו להחלטה של אדם לא לבטח את ביתו או רכבו וכדומה. הוא חוסך את פרמיית הביטוח מצד אחד, אבל אם חלילה הרכוש ייגנב או יישרף – ממילא הנזק המלא הוא על חשבונו. הם סבורים שממשלה מנהיגותית צריכה לקבל החלטה שכזו, וכי יש די יועצים משפטיים שיגבו אותה. לי, אגב, זה נראה קצת סבוך יותר.

בשבוע שעבר, בנאום עצבני, קרא נשיא צרפת עמנואל מקרון למרר את חייהם של הבלתי מחוסנים המאיימים על חיי רבים אחרים ועל העומסים בבתי החולים. לקראת ההערכות שחצי מאירופה תידבק בקורונה, וכך כנראה גם אצלנו (מקווה שהרבה פחות), צריכות הדמוקרטיות לנקוט פה ושם דרכים פחות דמוקרטיות כדי לשרוד ולשמור על החברה.
במדעי המדינה קוראים לזה דמוקרטיה מתגוננת.

5 ולמרות "הסגר הנושם" והעסקים ששוב מדשדשים, מדווחים לי שמעסיקים רבים במשק משוועים לעובדים בכל המגזרים: תעשייה, מסעדות, חנויות, עובדי ביטחון וניקיון, נהגים ועוד. עסקים רבים מוותרים על הזמנות ועל משמרות או סוגרים ליומיים באמצע השבוע, היות שאינם מצליחים לאייש תקנים בסיסיים לעבודה ראויה.

הסיבות מגוונות ונובעות בין היתר מחזרת המשק לשגרה (זמנית?) לאחר הסגרים במחזורי הקורונה הקודמים, בהוצאה מסיבית לחל"ת, מהיעדר כניסת עובדים זרים לישראל ומחוסר רצון לא ברור של הישראלים לעבוד. רבים התרגלו לעבוד מהבית, מצאו דרכים חלופיות לפרנסה (שוק ההון, מטבעות דיגיטליים וכו').

בינתיים, גם משיקולי כלכלה ולא פחות משיקולי ביטחון, הגדילה הממשלה את מכסת העובדים הפלסטינים בישראל. בניגוד לעובדים הזרים, הם באים בבוקר והולכים בערב ולא נזקקים למגורים, למערכת הבריאות, החינוך ועוד. אבל האתגר הגדול של הממשלה, של הביטוח הלאומי ושל שירות התעסוקה, יהיה להחזיר את הישראלים מקרני השמש של בתי הקפה והמסעדות אל קווי הייצור, החנויות ומקומות העבודה.

מתחם בדיקות קורונה בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)מתחם בדיקות קורונה בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

6. האירוע הכואב, הטרגי ומתסכל אור ליום אתמול בשטח האמונים בבקעה, יתוחקר עד תום לרבות תחקיר הרמטכ"ל, אבל כבר ניתן להעריך שמדובר - כמו בדרך כלל - בחוסר תיאום. תיאום מתבקש גם בשגרת מחנה ולא רק בשטח אויב ובפעילות מבצעית. ‏בשורה התחתונה, שני הקצינים, שהם באמת הטובים שבטובים שיש לנו ביחידת החוד אגוז של צה"ל, שבו הביתה בארון כתוצאה מאירוע מיותר. לצד המשפחות השכולות והיחידה המדממת, ייוותר בינינו קצין אחד נוסף שירה בשוגג בחבריו ושיחיה עם תחושת אשם קשה עד אחרית ימיו. לבי גם איתו.
‏את האסון הזה ניתן אומנם "לארוז" כחלק ממחיר הביטחון שלנו, אבל זה ייחשב מלאכה קלה מדי למי שמאמין שתאונות נגרמות ולא קורות. חיבוק למשפחות וליחידה.

7. בשבוע שעבר, בשקט ובצניעות האופיינית לו, סיים דוד עברי את תפקידו כנשיא חברת בואינג בישראל וכסגן נשיא בואינג העולמית, ופינה את מקומו לעידו נחושתן. בטרם יאסוף את חפציו אל הארגזים, באתי לבקר אותו במשרדו.

שנים שאני אוהב ומעריך את האיש הזה, שתרומתו למדינת ישראל וביטחונה איננה ניתנת לכימות. מצאתי אותו בן 88, צלול וחד כתער, מעורב באין ספור דברים, מוחו קודח ודעתו מוטרדת מכמה דברים במדינה.

דוד עברי, להזכיר, היה טייס קרב ומפקד חיל האוויר, סגן הרמטכ"ל, יו"ר התעשייה האווירית, מנכ"ל משרד הביטחון, יועץ בכיר לשר הביטחון, ראש המועצה לביטחון לאומי, שגריר ישראל בוושינגטון ועוד תפקידים ציבוריים וממשלתיים רבים.

דוד עברי  (צילום: משה מילנר)דוד עברי (צילום: משה מילנר)


כששאלו פעם את מיכאיל גורבצ'וב מדוע הלך למהלך של הגלסנוסט, הוא השיב שלאחר שברית המועצות השקיעה אלפי שנות מהנדסים במערכות נגד מטוסים, הם הושמדו בשלוש דקות על ידי חיל האוויר, וכך גם לגבי מטוסי הקרב הסובייטיים שהופלו כמו זבובים על ידי חיל האוויר בשמי המזרח התיכון. היה זה עברי שפיקד על החיל בתקופה ההיא ושהוביל אותו להישגים בלתי מבוטלים, לרבות תקיפת הכור הגרעיני בעיראק. אני בטוח שבשם רבים וטובים אני מצדיע לו כאן בדרכי על עשייה מדהימה, מאחל לו בריאות ואריכות ימים, ומביע ביטחון שלא תמו כל פלאיו ושיימצאו עוד דרכים למימוש יכולותיו והידע שצבר לטובת המדינה.

8. אורה הרצוג ז"ל שהובאה השבוע למנוחת עולמים לצד בעלה הנשיא השישי חיים הרצוג ז"ל, מסמלת במידה רבה פרידה מדור שלם.
הגב' הרצוג הייתה חלוצה ציונית שעלתה ממצרים, לוחמת לעצמאות ישראל בשורות ההגנה, דיפלומטית, אשת מופת, שוחרת טבע וסביבה, רעיה דעתנית ואמא טובה לנשיא יצחק הרצוג ולאחיו יואל, מייקי ורונית. יהי זכרה ברוך.

אורה ויצחק הרצוג  (צילום: יהונתן שאול)אורה ויצחק הרצוג (צילום: יהונתן שאול)


9. אני לא מבקר מסעדות מדופלם, אבל אני אוהב לאכול וממליץ לכם בחום ללכת ביום של קור למסעדת "חנן מרגילן" בדרום תל אביב. מסעדת פועלים בוכרית קטנה (גדולה) ומרוב שאיננה ממותגת, אתה נאלץ לרוב להמתין בתור מחוץ למסעדה עד שיתפנה כיסא.

אינני מוותר (גם ביום חמסין) על מרק דושפרה (מרק עוף עם קרפלך בשר, מעוטר בעלי כוסברה ועם בשר טחון בתחתית), על צ'יבורק, על שיפוד קבב ואושפלאו. טעים אש ולא יקר. בתיאבון ושבת שלום.