לאחר הסבב בשייח' ג'ראח (הלא היא שכונת שמעון הצדיק), כשבראש הטור איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ואחרים, שהניב לנו איכשהו את שומר החומות, ולאחר שכשל (בעזרת הנשיא יצחק הרצוג) הניסיון להצית את המדינה והאזור דרך מתווה הכותל - פנו נתניהו והאופוזיציה אל הדרם החם.
שנים ארוכות הזניחו נתניהו וממשלתו את הנגב, אפשרו לבדואים להשתלט על כל חלקה טובה, לא אכפו חוק וסדר, לא קידמו התיישבות ולא הקצו משאבים. הם לא ערכו ולו ישיבה אחת בנגב, והסתפקו בהגעה שנתית במסוק לאזכרת בן־גוריון בשדה בוקר כמי שכפאם שד.
רק לפני שנה ביקשה ממשלת נתניהו להקפיא נטיעות בנגב, כדי לאפשר הידברות ולמנוע מהומות ושפיכת דמים. לא בטוח שאני כל כך תומך ב"הידברות" הזאת, אבל נתניהו קנה במשך שנים שקט תעשייתי בנגב באמצעות כמעט אפס עשייה ואכיפה ובאמצעות טאטוא "הנחש" אל מתחת לשטיח.
יותר משזקוק הנגב לנטיעות הוא זקוק לאהבת הממשלה החדשה, למקום מכובד בסדרי העדיפויות, לביקורים ודיוני עבודה, לתקציבים ולתוכניות רב־שנתיות, לתשתיות, תעסוקה, תחבורה, חינוך, תרבות וספורט. הנגב זקוק לתוכנית לאומית לשינוע אוכלוסייה צעירה ליישובים הקיימים שיש לחזקם ולהרחיבם, הוא זקוק ליישובים נוספים שעתידים לקום, והוא זקוק למשטרה חזקה, מצוידת ומרתיעה, שתאכוף חוק וסדר ביישובים הבדואיים, שתילחם בפרוטקשן המשתולל, שתאסוף נשק בלתי חוקי ותמנע את האינתיפאדה הבאה שעלולה לבוא מדרום.
לא נתניהו, לא בן גביר ולא סמוטריץ' יושיעו את הנגב. אומנם הם צודקים בכך שהבדואים הם שמשתלטים על אדמות המדינה ולא ההפך – אבל זה קרה במשמרת שלהם, בידיעתם ובחסותם. שלא יהיו גיבורים גדולים.
ויש גם שינוי באסטרטגיה של הממשלה, שאכן מזגזגת ומתלבטת, היות שהנגיף מזגזג ומבלבל. וגם כי עורכים דיונים ויש הרבה דעות והרבה מומחים. והאסטרטגיה החדשה קובעת שגם הציבור צריך לקחת אחריות על בריאותו: להתחסן, להיבדק ולוודא שהמשפחה, העובדים והסובבים מקיימים את ההנחיות.
הממשלה תספק מידע, הנחיות, החלטות על מגבלות ופיצוי לסקטורים נפגעים, תהיה אחראית למלאי חיסונים, לבדיקות ולתשתית רפואית. בסך הכל חלוקה הוגנת.
התרעות פיקוד העורף