האזינו לטור של אלון בן דוד

השבוע הזה אולי עוד יירשם ככזה שבו הרוח בישראל שינתה כיוון. רבים בציבור הישראלי הבינו כבר לפני ימים רבים שגל האומיקרון לא שונה ולא מאיים יותר מכל שפעת או צינון עונתי – והשבוע חדרה הרוח המשחררת הזאת גם לאולפנים. אפילו כמה מפרשי האפוקליפסה הידועים חשו בשינוי הכיוון והחלו למתן את נבואות הזעם.

"הקורונה הנוכחית דומה יותר לשפעת", העז לומר פרופ' דרור מבורך, מנהל מחלקת קורונה בבית החולים הדסה, והשמיים לא נפלו. "בואו נתייחס אליה כמו לשפעת", המליץ, ובאופן מפתיע לא תויג על ידי כוהני המגיפה כחבר במסדר המקולל של "חבורת: זו רק שפעת".

גם פרופ' גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בשיבא, שאי אפשר לחשוד בה שהיא מקילה ראש במגיפה, הודתה ביושר כי לא הקורונה היא הסיבה העיקרית לעלייה במספר האשפוזים. סוכני הבהלה באולפנים, אלה שהפכו את הפצת החרדה לקרדום לחפור בו, קיבלו את המסר החדש בפנים מכורכמות.

"הכאוס" – זו הייתה במשך ימים הכותרת של כתבים מכווצי גבות, כאילו לא הם אלו שליבו ודרבנו את הכאוס במתחמי הבדיקות, בבתי הספר ובמקומות העבודה. אבל אז התעוררו כמה אמיצים מביניהם ועדכנו שאין באמת כאוס: יש מדינה מתפקדת שממשיכה לספק את השירותים החיוניים, ושאל מול הווריאנט החדש והפחות מסוכן – ספק אם יש צורך בבדיקת אנטיגן למאות אלפים מדי יום. רוב הישראלים הבינו את זה עוד קודם ונטשו את התורים של מתחמי הבדיקות.

זה הזכיר לי את הימים של פרוץ מלחמת המפרץ השנייה ב־2003. העיתונות יצאה אז מגדרה להלך אימים על הציבור הישראלי, כשהיא מתארת בפרוטרוט את הנשק הכימי והביולוגי ששליט עיראק סדאם חוסיין עומד להמטיר עלינו. היו עיתונים שהגדילו לעשות ופרסמו שמגרשי הכדורגל הוכשרו להיות מתחמי קבורה המוניים למאות הנפגעים.

בנט: "נגיע למיליוני נדבקים בקורונה" (צילום: ערוץ הכנסת)

אז, כמו היום, ידעו רוב הישראלים לעשות את ניהול הסיכונים שלהם בעצמם. אלוף פיקוד העורף ודוברת צה"ל הפצירו בכולם להסתובב עם ערכות מגן – אבל הציבור הישראלי שמע אותם, חשב והחליט בשביל עצמו שהסיכון לא מצדיק את זה. לאורך שנים פיתחו הישראלים חסינות מרשימה מפני ההפחדה המתמדת של התקשורת ולמדו לעשות את הערכת המצב שלהם בעצמם. 

אף על פי שהופעת זן האומיקרון, הקל יותר, טרפה את הקלפים, מתקשים רבים מהעיתונאים ומאישי הציבור להיגמל מהטון הנוזף והמחנך. "לכו להתחסן", אומרים כל מי שנדבקו גם אחרי שהתחסנו. אין ספק שהחיסון לקורונה הביא לצמצום דרמטי בתחלואה הקשה בשני הזנים הראשונים, אבל משרד הבריאות ממשיך לפמפם פרסומות על החשיבות בחיסון רביעי, אף שאין כל סימוכין לתועלת שבו.

פרופ' אריאל מוניץ, מומחה לאימונולוגיה באוניברסיטת תל אביב, טוען כי חיסון למול אותו אנטיגן בפעם הרביעית מקטין את הגמישות של המערכת החיסונית להגיב לווריאנטים חדשים שיופיעו. סוכנות הבריאות של האיחוד האירופי הביעה הסתייגות משימוש בבוסטר רביעי, ואפילו מנכ"ל פייזר אלברט בורלא, מי שירוויח ממכירת החיסון הרביעי, אומר כי אין לו מידע שהחיסון הזה מועיל.

הגיע הזמן להיגמל מהאימוץ הפבלובי של כל מדיניות ממשלתית ומהחיבוק שהתקשורת נותנת לכל נבואת זעם. אין קל יותר מלהפריח נבואות אימים. השבוע פרסם צוות "מומחים" שבקרוב נגיע ל־600 חולים קשים חדשים מדי יממה. חיש קל היה גם כלי תקשורת שהדהד את האיוולת הזאת. האם מישהו יבוא איתם חשבון כשזה לא יתממש? בטוח שלא, כי כולנו שמחים על נבואות אימה שלא התממשו. ומה על הנזק האגבי שנבואות אימה יוצרות? את זה קשה יותר למדוד.

"מעולם לא הפחידו מעטים כל כך, רבים כל כך", אבחן במדויק פרופ' שמואל שפירא, מי שהיה מנהל המכון הביולוגי בספרו הנוקב "קרקס הפנדמיה". אם להשליך את זה על התחום הצבאי שבו אני מתמחה – אפשר לפתוח מדי יום את המהדורה בתיאור האיומים שניצבים מולנו. שמתם לב כמה מהכותרות בעיתונים ובטלוויזיה נפתחות במילה "חשש"?

יש הרבה חששות והרבה איומים, ורבים מהם אמיתיים, אבל תפקידה של התקשורת הוא לא להלך אימים, אלא לשים את האיום בקונטקסט ולהראות את הדרך להתמודד ולחיות איתו. אולי האומיקרון הוא הנגיף שילמד אותנו את השיעור הזה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13