אני לא יודע אם האיום האיראני הוא איום קיומי למדינת ישראל. מה שכן, אני די בטוח שהאיום החינוכי הוא לא רק קיומי יותר, אלא גם מוחשי הרבה יותר. שאלתם את עצמכם פעם איך זה שהמערכת הכי מתוקצבת בישראל היא גם בעלת התפוקה הנמוכה ביותר? רמת החינוך בישראל היא מהגרועות בעולם. מבחנים השוואתיים מלמדים שרמת הוראת האנגלית והמתמטיקה היא כה עלובה, עד שמדינות שבהגדרתן הן מדינות עולם שלישי כבר עקפו אותנו בסיבוב, כמו גם חלק ניכר ממדינות ערב שנמצאות לפנינו.

הסיבה היחידה שאנחנו עוד לא חווים על בשרנו את הפער ההולך ונפתח הזה, היא רק החינוך האפור, המשלים, זה שניתן לא על ידי המדינה אלא על ידי הורים שמסרבים לקבל את רוע הגזירה, ומסייעים לילדיהם בשיעורים פרטיים ובחוגים - הן למטרות פרקטיות והן למטרות העשרה והרחבת אופקים.

אלא שהפתרון הזה מייצר בעיה אחרת, חברתית: בניגוד למקובל לחשוב, לימודי מתמטיקה ואנגלית, שני המקצועות שנחשבים קריטיים ליכולת ההשתכרות העתידית, כבר הגיעו (ברמת 4 ו־5 יחידות) לכל חלקי הארץ ולרוב בתי הספר של החינוך הממלכתי לסוגיו, פריפריה כמרכז. הבעיה היא שבעוד הורים מרקע סוציו-אקונומי גבוה יותר משקיעים בחוגים ושיעורים פרטיים שמשלימים את הרמה הירודה של ההוראה בבתי הספר, הורים קשי יום מתקשים לעמוד באתגר, והפער החברתי רק הולך ומתרחב (אף שהמדינה מנסה לצמצם אותו - והיא באמת מנסה!).
הסיבה העיקרית הן להישגים הדלים של תלמידי ישראל והן לפער החברתי שרק מתעצם היא רמת הוראה נמוכה, שלא תשתפר כל עוד לא תקרא מדינת ישראל "הטובים להוראה".

אלא שהמדינה מחושקת. העובדה שהמורים אינם כפופים לגוף אחד (מרביתם הם בכלל עובדי השלטון המקומי) גורמת לכך שגם אם יקומו לנו מחר שר או שרת חינוך עם נחישות של מרגרט תאצ'ר המנוחה, כאלה שיגידו משהו כמו: "מצדי שלא ילמדו פה שנה, אבל אני אשביח את המערכת", הדבר היחיד שיצליחו להשיג הוא שבאמת לא ילמדו פה שנה, ואחר כך יחזרו לבינוניות (המילה הכי עדינה שבה ניתן לאפיין את מורי ישראל).

תתפלאו, אבל זו לא שאלה של כסף. מערכת החינוך היא כאמור המתוקצבת ביותר בישראל, יותר מהביטחון, הבריאות והרווחה. זו בעיקר העובדה שהמבנה שלה מבטיח שתוספת תקציבית תגיע לידיים הלא נכונות. במקום להפוך את המנהלים למנכ"לים ואת המורים למועסקים בחוזים אישיים - יחידת עילית שבה מורה מתחיל, שסיים בהצטיינות מסלול הכשרה מאתגר (ולא כמצב היום, כשלימודי מקצועות החינוך הם מפלטם האחרון של מי שלא התקבלו למסלול נחשב יותר), משתכר 10,000 שקלים לחודש, עם אופק של עשרות אלפי שקלים למצטיינים באמת - הרי שבפועל הכספים שמושקעים כיום במערכת משאירים את המצב על כנו.

מורים מתחילים, מצטיינים ככל שיהיו, מתוגמלים בשכר רעב, ומורים ותיקים יותר מתוגמלים לפי מפתח פוליטי, שמעניק פרס לבינוניות. אחת לזמן מה עולים רעיונות טובים לרפורמות חיוניות, אבל הם מטורפדים בידי ארגון המורים. אנחנו רגילים להביט על ארגוני המורים בעיקר כשהם מאיימים בהשבתה של המערכת. אלא ששביתה היא שביתה - בעוד את עיקר הנזק הם גורמים דווקא בימים שבהם הם כן באים לעבודה.

אני מבקש להכניס פה סייג ולבקש את סליחתם של אלפי מורים במערכת החינוך שבאים מאהבה ומעשירים בידע ובחוכמה את התלמידים. רק שעם יד על הלב, אפילו הם יודעים שלמעט באזורים מסוימים בישראל, הם מיעוט של יוצאים מן הכלל שאינם מעידים עליו. את האסון שמתחולל במערכת החינוך אנחנו אוהבים לצמצם לססמאות או למקרים שמככבים בתקשורת כמו אלימות קיצונית, ויכוח על חיסוני קורונה בשטח בתי הספר וכאמור - שביתות.

קשה להסביר לציבור מדוע הדור ההולך ופוחת של מורי ישראל הוא מסוכן ממש כמו ירידה של הכנרת אל מתחת לקו האדום התחתון, או כמו נשק גרעיני בידי אויבינו. ואגב אלה, לא ברור מדוע הם טורחים להעשיר אורניום ולהסתכסך עם כל העולם, כשכל מה שנדרש מהם הוא רק להמתין בסבלנות.

כיתה ריקה (צילום: דוד כהן)כיתה ריקה (צילום: דוד כהן)

חברתה הטובה ביותר

הגברת קיפניס חלתה. לא, לא בווריאנט הנפוץ והנפיץ, אלא במשהו עונתי שחלף מקץ כמה ימים בעזרת מעט אנטיביוטיקה והמון תה. אבל הסיפור אינו עליה אלא על מיסטרי, היצור היחיד שעדיין צוהל לקראתי כשאני שב מעמל יומי.

מיסטרי לא משה מצדה. הכלבה ליוותה אותה מחדר לחדר, ישבה למרגלותיה ולא גרעה ממנה את המבט ולו לשנייה. הניחה את ראשה על ירכה כשישבה לעבוד, ועת זיהתה שיפור - החלה להמטיר עליה ממגוון הצעצועים שלה כדי לעודד את רוחה. מי שיודע יודע. מי שלא - אני מאחל לו שיזכה עוד להכיר בעובדה שאין בעולמנו דבר גדול יותר מנשמה של כלב, במקרה דנן, כלבה.