יש מכנה משותף לחוק החשמל, לכניעה לערבים בהפסקת הנטיעות בנגב, לקריאות לביטול התו הירוק, ולחוק הגיוס. הקו הזה אינו קו ישר. הוא קו עקום ומעוות. והוא מגדיר את "שלטון תרבות השקר". ראוי לומר שוב ושוב: ממשלת בנט־לפיד יסודה במרמה והפרת אמונים. התרמית של בנט והפרת התחייבויותיו המפורשות והחתומות לבוחריו כי לא יישב עם רע"ם בממשלה. כל הסיבות, המניעים, האלטרנטיבות – אינם אלא בגדר תירוצים להולכת השולל. התוצאה היא שממשלת ישראל היום תלויה ברצונם הטוב או הרע של אויבי המדינה מבית.

ניתן היה אולי לצפות שלאחר החטא הראשוני הזה יעשו חברי ימינה ותקווה חדשה כל מאמץ כדי לכפר עליו. אבל הם מוסיפים עליו עוד ועוד חטאים ופשעים. כי השקר הפך לתרבות השלטון. והשלטון שבידם הוא העיקר.

ואסביר: חוק הגיוס נפל השבוע במליאה, כי חברת כנסת, משולי השמאל הקיצוני, ג'ידא רינאוי־זועבי ממרצ, הצביעה נגד. היא, חברת הקואליציה, נימקה את הצבעתה בטעמים מצפוניים ואידיאולוגיים. היא לא רצתה, לדבריה, לתמוך בחוק הגיוס בגלל חוק האזרחות ובגלל הנטיעות בנגב. אם אכן דיברה אמת, והצבעתה נובעת ממניעים אלו – היא ראויה לשבח, כמי שהצביעה על פי צו מצפונה.

איני נכנס כאן לשאלה אם החוק טוב או רע. אבל חוק הגיוס עלה כשיאיר לפיד, ראש הממשלה החליפי, הצהיר שהחוק הוא בגדר מילוי הבטחת בחירות של יש עתיד. הרי הם הבטיחו "שוויון בנטל", ועתה הם מביאים חוק שיבטיח אותו. זוהי כמובן הצהרה חלולה. גם תומכי החוק וגם מתנגדיו יודעים שהחוק לא יביא אף חרדי נוסף לשורות צה"ל. החוק אולי יתרום לשילובם של חרדים במעגל העבודה – אבל שוויון בנטל השירות הצבאי (וזו לכאורה מטרת החוק) – אין כאן. המדינה השלימה עם אי־יכולתה לאכוף גיוס על החרדים, אבל מסרבת להסיר מפרצופה את המסיכה הצבועה של "שוויון בנטל". זוהי תרבות שקר.

מזווית זו ראוי גם להאיר כאן את החטא הבסיסי של תלות הקואליציה בשמאל אנטי־ציוני וערבים. בני עמה של חברת הכנסת זועבי פטורים מגיוס בגלל "ניגוד עניינים". כדי שלא ייאלצו להילחם ולהרוג את בני עמם. אבל כשזועבי מצביעה על חוק הגיוס, היא קובעת בעצם אם צה"ל יתחזק בלוחמים נוספים. וכיוון שבוודאי אינה רוצה לחזק את צה"ל - היא נתונה באותו ניגוד עניינים עצמו. ולפיכך צריך לפטור את חברי הכנסת הערבים מהשתתפות בהצבעות על צה"ל ומערכות הביטחון בכלל, משום אותו "ניגוד עניינים".

הלאה: הנטיעות בנגב בסמוך ליישוב הבדואי מולדה הופסקו. כל מי שאומר שהנטיעות הופסקו כמתוכנן – זורה חול בעיני הציבור. התירוצים המושמעים באוזנינו הם עלובים ממש. יש 13.8 מיליון דונם בנגב, אומרים לנו, למה להתעקש על נטיעות דווקא ב־300 הדונם האלה, שהבדואים זרעו בהם חיטה?

הפוך, לפיד, הפוך. הבדואים זורעים שם כדי להשתלט על אדמות הלאום. הבדואים רוצים ליצור להם "חזקה"  בקרקעות הללו, ואז לבנות בהן עוד בתים לא חוקיים. הם יודעים שלא יהרסו אותם, כי רע"ם מהקואליציה מגינה על השודדים. "הסיירת הירוקה" הוקמה בשעתה כדי להילחם בשוד הקרקעות בשיטות הללו. פעם נהגו להשמיד בריסוס שטחי מזרע פיראטיים כאלו כדי למנוע השתלטות. עכשיו מעדיפים נטיעות. והנה הפכה זריעת החיטה לתירוץ לא לנטוע. גם זו תרבות שקר.

מפגינים נגד נטיעות קק''ל בנגב (צילום: ניב אהרונסון, וואלה!)מפגינים נגד נטיעות קק''ל בנגב (צילום: ניב אהרונסון, וואלה!)

הלאה. כאשר שר הביטחון מצהיר שמדינת ישראל מעבירה "הלוואה" של 500 מיליון לאבו מאזן - הוא משקר. הוא ידע אז, וכל אזרחי ישראל הרוצים לדעת יודעים היום, כי ההצהרה נועדה לאפשר לממשלת ישראל לעבור על החוק. החוק הקובע קיזוז כספי משכורות המחבלים מהכספים המועברים לרש"פ. תרבות השקר מאפשרת לכאורה להתעלם מהחוק. לקזז ביד אחת ולהחזיר אותם בצירוף ריבית ביד השנייה. אני סבור ש"חיזוק הרשות הפלסטינית" הוא פשע נגד העם היהודי. אחרים סבורים אחרת, שחובה עלינו לחזק אותה. אז שממשלת ישראל תהיה אמיצה דיה ותבטל את החוק. מה שבוודאי אסור זה לעבור על החוק, לרמוס אותו, וגם לגלגל עיניים, לשקר בחוצפה לכל אזרחי ישראל. ולקרוא למענק – "הלוואה".

אבל תרבות השקר שולטת גם הרחק מתחום יחסי יהודים־ערבים. הממשלה החליטה על קיצור ימי הבידוד במגיפת הקורונה. הנימוקים הרפואיים לא היו המכריעים. בצוות הטיפול במגיפות אמרו כי אפילו לא נועצו בהם כשהחליטו על הקיצור לחמישה ימים. מערכת המידע הרפואי קרסה וממילא לא הייתה בה עוד תועלת רבה, כי בדיקות האנטיגן בבית אינן מדויקות, והנתונים המוזרמים למערכת תלויים ברצונם הטוב של הנחשפים לבדוק את עצמם ולדווח על תוצאות הבדיקה.

המומחים מעריכים כי אם בגל הנוכחי יש כבר למעלה מחצי מיליון מאומתים – מספר הנדבקים האמיתי גדול לפחות פי שלושה. אבל כשנוקטים מדיניות שאינה נגזרת מהנתונים הרפואיים אלא נקבעת למרות הנתונים – אין שום סיבה לרצות לדעת מה המצב האמיתי. מי שיחלה – יחלה. מי שיוחמר מצבו - יאושפז. ואם ימות חלילה – ימות. האחריות הועברה לאזרחים: מסיכות, ריחוק חברתי, חיסונים, בדיקות, בידוד עצמי.

אבל כשהממשלה הסירה מעל כתפיה את האחריות – היא לא הסירה את מסיכת הצביעות מעל פרצופה. היא מחלקת 25 מיליוני ערכות בדיקה חינם. ירצו – יאכלו. רק שלא יבואו בטענות שאין להם כסף לקנות ערכות. וכיוון שגם עובדים חיוניים נדבקים – הממשלה החליטה לפטור אותם מבידוד, כדי למנוע פגיעה במשק. מדיניות כזו אולי נכונה מבחינה כלכלית, אבל היא פושעת מבחינה רפואית. לו הייתה הממשלה קמה ואומרת בגלוי לאזרחים כי היא מקריבה את בריאות הציבור על מזבח הכלכלה והלימודים והמשך "שגרת החיים" – ניחא. אבל הם משקרים. מגלגלים עיניים. ואומרים לנו שהכל נעשה גם בשם הצורך להגן על בריאות החלשים ביותר, הזקנים, קבוצות הסיכון. וזה כאמור – שקר. חלק מתרבות השקר.

שר האוצר ליברמן קורא גם לביטול התו הירוק כיוון שאין בו היגיון אפידמיולוגי, כלכלי, והוא "גורם לפאניקה". משל למה הדבר דומה? למי שרצח את הוריו, ובטיעונים לעונש מבקש רחמים כי הוא יתום.

המדינה החליטה לא להיאבק בגל האומיקרון. לא לנסות למנוע הידבקות המונית. ועתה היא טוענת שבמצב הנוכחי אין עוד היגיון אפידמיולוגי בניסיון לצמצם את ההדבקה.  בשיא האינתיפאדה השנייה הוצבו מאבטחים בכניסה לכל מסעדה, באוטובוסים. גלאי מתכות הוצבו בכניסות למתחמים ציבוריים. הדרישה להצגת תו ירוק היא המגנומטרים הללו. האם המגנומטרים "הרבו פאניקה"? לא. האם הבדיקות בכניסה למרכול היו נטולות היגיון ביטחוני? לא. אם לאולם קולנוע ייכנסו מאות אנשים שלכולם יש תו ירוק – סיכויי ההדבקה באולם קטנים יותר מאשר אם יוותרו עליו. זה השיקול האפידמיולוגי. והוא לא השתנה אף על פי ששר האוצר ליברמן רוצה לבטל אותו. נימוק כלכלי? שגרת לימודים? אפשר להתווכח. אבל תרבות השקר המאפיינת את שר האוצר בכל דרכו הפוליטית מתבטאת גם בכך שהוא טוען שאין היגיון אפידמיולוגי ב"תו הירוק". בניגוד למצפון של חברי הממשלה – העקרונות האפידמיולוגיים מוצקים.

אביגדור ליברמן (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)אביגדור ליברמן (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

כשהשקר הופך לדפוס הפעולה העיקרי של ממשלה – הנגע מתפשט במדינה כולה. הריקבון מכרסם בה. גם לתומכי הממשלה אסור לוותר על האמת. הטענה שכל הפוליטיקאים משקרים היא מפלטו של הנבל.

[email protected]