לראשונה זה הרבה מאוד שנים התלכדו האינטרסים של בנימין נתניהו, מחנה הימין ומדינת ישראל. והאינטרסים האלו זועקים – עסקת טיעון עכשיו. אכן צריך לדאוג לקלון, כדי שמסיום ריצוי העונש ראש הממשלה לשעבר יעשה רק לביתו, בלי להתקרב לחיים הציבוריים שלנו. כך הוא גם לא יזדקק עוד לקמפיינים מביכים של גיוס המונים, למימון מתנות יקרות בידי מיליארדרים ואפילו ללהטוטים כדי לקושש תקשורת אוהדת.
מדוע מדובר באינטרס של נתניהו עצמו, תשאלו את עורכי הדין שלו. כמי שבקיאים בנבכי הראיות, כמי ששמעו בתשומת לב את העדים שכבר העידו ומבינים היטב מה מצפה להם בהמשך, ברור שהם סבורים כי עדיף ללקוח שלהם להודות בשני אישומים של מרמה והפרת אמונים. הם אפילו חושבים שכדאי לו לחטוף עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות וכמובן – להתרחק מהפוליטיקה.
לא פעם עמדתי, כעורך דין, בסיטואציות דומות מול לקוחות בהליכים פליליים ואזרחיים, כאשר עסקה או פשרה עמדו על הפרק. ההמלצות שלי, כמו אלו של כל עורך דין סביר, נסמכו על הערכת הסיכונים והסיכויים של הלקוח מהמשך המלחמה. אין אלא להסיק שהפרקליטים של נתניהו מניחים שהסיכון הנשקף ללקוח שלהם גבוה בהרבה אם ימשיך בבירור התיק.
מכאן, למרות ההתלהמות והכזבים של שופרות נתניהו, עולה שהסנגורים לא מבחינים בקריסת התביעה המפורסמת אלא בסיכון ממשי להרשעות וכלא. ממילא, כל אוהדיו של יו"ר הליכוד שדוחקים בו להיאבק עד הסוף, נותנים לו עצה אישית רעה מאוד.
טוב למדינה
אין מתנה גדולה יותר לציבוריות הישראלית מאשר ההשתחררות מדיבוק הרק לא/כן ביבי. חלק ניכר מהשחקנים, בשמאל ובימין, פיתחו איבה או הערצה שעברו כל בסיס רציונלי. כך גורמי שמאל שמעדיפים בראשות הממשלה אנשי ימין אמיתיים מרוב שנאתם לנתניהו, ומולם גורמי ימין שעיוורים להיעדר הקשר בין המנהיג הנערץ לבין עמדות המחנה שלהם. הדיבוק הזה מנפח מחול של שנאה שהגיע הזמן להוציא ממנו את האוויר. ואף שהסקרים טוענים כי רוב הציבור נגד העסקה, דווקא השלילה נובעת מאותו נגיף שאחז בשני הצדדים. כל צד שוטה רוצה בהמשך המלחמה עד טיפת הדם הציבורית האחרונה, רק שלציבור הישראלי דרוש ההפך הגמור.
אבל טובת החברה והמדינה רחבה בהרבה. לא צריך להיות פרשן פוליטי כדי להבחין בכך שהקואליציה, במתכונתה הנוכחית, סיימה את דרכה. זו הייתה קואליציית אין ברירה שהיה לה תפקיד חשוב מאוד בעתו. עצם הקמתה ותפקודה זה למעלה מחצי שנה הם בגדר נס, אבל מסתבר שגם לנסים יש תאריך תפוגה. החרם של רע"ם וההפסדים במליאה בשבוע שעבר סביב הנטיעות בנגב, המחישו הכל.
חלפו רק מספר ימים וכבר קיבלנו תזכורות נוספות. אצבע סוררת של חברת מרצ הפילה חוק דגל של גנץ ולפיד – חוק הגיוס, שנועד לחזית החרדית. במקביל הודיעו במרצ שלא יכבדו את ההחלטות המחייבות של הקואליציה בעניין קידום מחודש של חוק האזרחות.
כמובן שכאשר אין עוד משמעות למשמעת קואליציונית וכאשר הקואליציה לא מסוגלת לבצע ולחוקק ברוח ציונית אלמנטרית, אין לה זכות קיום. לכן גם מובן מדוע איילת שקד ושרן השכל הלכו השבוע לגייס תמיכה ציונית באופוזיציה, בעניין חוק האזרחות והחוק להסדרת מבני חוות הבודדים, שעבר ביום רביעי בקריאה טרומית.
סדר חדש
הסדר הטיעון של נתניהו, אם ייחתם וירחיק אותו באמת מהפוליטיקה, לא חייב להביא לנפילת הממשלה, אבל עליו לשנות את נתיב ההתנהלות שלה. העובדה שכל גורמי הימין יוכלו סוף־סוף לאחד כוחות, תסכן את הממשלה בכל יום מחדש.
אלו הן נסיבות מבטיחות מבחינת חברי מפלגות הימין שבקואליציה, במיוחד ימינה ותקווה חדשה. אם הם ימחישו ליתר השותפים שיש מחיר לאומי להמשך הישיבה המשותפת בכורסאות עור הצבי, ושותפיהם מהמרכז והשמאל יסכינו עם המחיר הזה, הקואליציה יכולה להמשיך להתקיים. אבל השטרות הלאומיים יצטרכו להיפרע עד אחד: מניעת ההשתלטות על קרקע המדינה בנגב ועצירת ההתקוממות בדרום; חוק הגיוס; חוק האזרחות; החוק להסדרת מבנים בחוות בודדים; הגנה על שטחי C ביו"ש; עמידה בהתחייבויות בעניין מתווה אביתר; שימור הישיבה בחומש; בנייה ביו"ש לפחות כמו בימי הליכוד; הסדרת ההתיישבות הצעירה; קידום בנייה בעטרות ואפילו הפסקת המתנות לאבו מאזן.
אם אפשר לעשות את כל אלו במסגרת הממשלה הנוכחית, מה טוב. זאת כיוון שלממשלה הזו ישנם יתרונות על פני קואליציה עם החרדים וסיעות סמוטריץ'. בין היתר הרפורמה בתחום הכשרות והגיורים, שחשובה עבור החוסן הלאומי שלנו.
עסקת נתניהו תמחיש לגורמי השמאל בקואליציה, כמו גם לגנץ ולפיד, שיש לימינה, תקווה חדשה וגם לישראל ביתנו אלטרנטיבה קואליציונית. גם המורדים ברע"ם חייבים להפנים שאיבדו את אצבעות הנפץ שלהם. ולכן, ביום שאחרי נתניהו הרוב הציוני־לאומי בכנסת יוכל סוף־סוף לממש את השקפת העולם שלו. או במסגרת הקואליציה הנוכחית, או יחד עם הליכוד ומי מלווייניו. לכן צריך להחזיק אצבעות לכך שכבר בקרוב תיחתם עסקת הטיעון.
מדורת השנאה
למי שחשב שתאגיד השידור הפלסטיני פועל רק מרמאללה, הנה החדשות. מסתבר שסניף דומיננטי ואפקטיבי במיוחד של תאגיד הלאומנות האנטי־ציונית הפלסטינית פועל דווקא מגבעת שאול בירושלים. הוא מסית בשיטתיות נגדנו את ערביי ישראל והעולם, מתוך המשרדים שבהם אמור היה לפעול תאגיד השידור של המדינה הציונית – ישראל.
לאחרונה הכרנו את עובד התאגיד החדש רמי יונס, מי שכינה את חיילי צה"ל "נאצים", תומך ב־BDS והתבטא בעד פרעות הערבים ביהודים בחודש מאי האחרון. יונס מונה להיות מגיש ועורך "מהצד השני" של שידורי התאגיד בערבית, ולא עזרו מחאות ודיונים בכנסת כדי לשלוח אותו לחפש עבודה במקום אחר.
והנה לכם עוד פנינה ממיטב הרפרטואר האנטי־ישראלי של גוף השידור, שממומן מכספי המסים שלנו. הפעם מדובר בעובדת אחרת של התאגיד – נועם שוסטר־אליאסי שמה. הגברת הזו, שגדלה בנווה שלום, כיכבה בין היתר בסרטונים של עמותה אנטי־ישראלית בשם "בלדנא", שבהם היא הסיתה נגדנו על פשע המלחמה שעשינו ב"נכבה" של 1948. והנה לאחרונה היא התחילה להסית נגד מדינת ישראל, באמצעות הפקות של התאגיד הישראלי.
רק לפני שבוע עלה שיר סאטירי שהיא שרה, בנוסח הפקה אירוויזיונית, תחת השם "דובאי". היא מציגה את עצמה בתור "הייפא וונבי" ומיד פוצחת בזמר מלגלג על הישראלים, ועוד יותר מכך על הערבים, אלו מדובאי, שמעיזים שלא לרצות להשמיד אותנו: "לו כל הערבים היו כמו דובאי, אוהבים את עם ישראל חי... אין יותר טוב מערבים שיש להם מיליונים, ששכחו עם שעבר נכבה, ששכחו את פלסטין... דובאי. עוד לא אבדה תקוותנו לצרוב את תודעת הערבים כדי שישכחו שאת עזה סגרנו במצור... דובאי דובאי. נשים אתכם במחסומים ונעשה סלפי במגדלים, דובאי, דובאי".
צריך לצפות בתגובות להפקת ההסתה הזו בתקשורת וברשתות החברתיות הערביות. העובדה שהמסרים האלו יוצאים מתחנה ישראלית, ממלכתית, יוצקת דלק למדורת השנאה האנטי־ישראלית. מאום אל־פחם ועד שכם, מדובאי ועד קהיר, התאגיד שהקימה ממשלת ישראל מקדם את פלסטין ומתדלק את הרצון להשליך אותנו לים. אכן, הישג מרשים.