לא פעם זה קורה כך, כאשר דווקא בתקופות שקטות יחסית מבחינה ביטחונית צפות להן בעיות בצבא הקשורות לתרבות ארגונית, משמעת וסדר. לעתים זה עניין מקרי, שנובע מכך שהפעילות המבצעית נדחקת לקרן זווית, ולכן כל בעיה אחרת זוכה ליותר קשב תקשורתי ולנוכחות בסדר היום הציבורי. ולעתים בימים של שגרה עלולה להיות התרופפות במשמעת וברמת הנורמות, בעיקר בדרגי השטח.

אחד הביטויים הקשים והקיצוניים למגמות מהסוג הזה, במידה שהן מתקיימות, הוא תאונות אימונים, שלעתים גובות מחיר בחיי אדם. לא כל תאונה היא קטלנית, וגם בין אלה שניתן היה למנוע אפשר למתוח קו מחבר אחד, שמצביע לכאורה על בעיות עמוקות ביחידות שבהן מתרחשים האירועים החריגים.

לא דומה תאונת מסוק העטלף, שבה הגורם הישיר היה טכני ובה נהרגו סגן אלוף ארז שחייני ורב סרן חן פוגל ז"ל, לירי הדו־צדדי באגוז בשטחי האימונים בנבי מוסא, שממנו נהרגו רב סרן אופק אהרון ורב סרן איתמר אלחרר ז"ל, באירוע שכל נסיבותיו, מתחילתו ועד סיומו הטרגי, קשורות לגורם האנושי. מהטעויות שנעשו באופן היציאה למשימה ודרך התחושה הסובייקטיבית של מפקד הצוות שירה לאחר שחש בסכנת חיים וסבר כי מולו, מרחק מטרים בודדים בלבד, עומדים מחבלים חמושים.

כמעט בכל אירוע חריג של תאונה מבצעית או באימונים ניתן בסיום התחקיר להצביע על הפעולות שלו היו מבוצעות, היו מונעות את התאונה הקטלנית. לעתים זה מורכב יותר ולעתים פשוט, אבל הירי הדו־צדדי בנבי מוסא מתסכל ונורא במיוחד, כשמבינים באיזו קלות אפשר היה למנוע אותו, בביצוע הפעולות הבסיסיות ביותר של תיאום ויציאה סדורה למשימה, גם אם היא מאולתרת בשטח.

הפער בין הרמה האיכותית האישית והמקצועית של הקצינים באגוז שהיו מעורבים באירוע, לאופן שבו יצאו לבצע את המשימה המאולתרת, הוא קשה מאוד לעיכול. היה כאן שילוב קטלני של תנאי לילה, יוזמה וראש גדול מצד אחד לנסות למנוע גניבות אמל"ח נוספות, אבל זאת ללא כל תהליך בקרה ותיאום מהצד השני. שני הכוחות יצאו לבצע את המשימה, שעליה לא דיווחו. הכוח של מפקדי הפלגות מצד אחד וזה מנגד של מפקד הצוות שיצא באופן עצמאי לסרוק באזור המטווחים. זאת מבלי שכוח אחד יודע על האחר. סיטואציה ארעית, שהייתה ככל הנראה יוזמה מקומית ופעולה שהייתה נראית לקצינים, מהטובים והאיכותיים ביותר במערך הקרבי של צה"ל, כפעולה פשוטה שאף אינה דורשת תיאום, הפכה בשניות בודדות בראשיהם של הקצינים לסרט מלחמה.

המפק"צ, שיצא לסריקה באזור המטווחים מחוץ למתחם אוהלי השטח של לוחמי אגוז, היה נראה למפקדי הפלגות כחשוד בגניבה וכגורם עוין. הפתרון המבצעי שנבחר היה איגוף כדי להפתיע את החשוד, כשמנגד הקצין הופתע מטווח קצר מדמויות חשודות ללא קסדות עם נשק שלוף שמכוון לעברו ובטוח כי מדובר במחבלים. ללא מכשירי קשר או ניסיון לצעוק כדי להבין את הזהות של הצד השני, הסתיים האירוע בטרגדיה.

דיווח מקדים למבצעים של גדוד השריון שנמצא באימון בנבי מוסא ואחראי על המחנה עצמו, על יציאה לסריקה באזור המאהל ודיווח על חשוד לכאורה שזוהה בשטח, אולי היו מביאים להתערבות גורם שלישי, כמו קצין שריון שנמצא בחדר המבצעים בתנאים נוחים הרבה יותר. לו רק היה עוד קצין אחד או אפילו חייל מבצעים בתוך התהליך הזה, אולי היה ניתן לעצור את ההתגלגלות המהירה של כדור השלג שהוביל לטרגדיה הנוראה והלא צפויה.

זירת אירוע הירי בבקעת הירדן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)זירת אירוע הירי בבקעת הירדן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אתגר לאומי

צוות החקירה שמינה הרמטכ"ל אביב כוכבי בראשות האלוף במילואים נועם תיבון, צפוי לבחון לעומק לא רק את התגלגלות האירועים שהובילו לאסון, אלא מכלול רחב הרבה יותר של תרבות ארגונית בחטיבת הקומנדו, והקפדה על נהלים בחטיבה – באגוז וביחידות נוספות בצבא. האם, למשל, לעובדה שמדובר ביחידה מובחרת הייתה השפעה על התנהלות מפקדיה בשטח.

האם המרדף המאולתר שהתנהל בשטח מצביע על מגמה רחבה יותר גם ביחידות נוספות, שכל אחת מהן מפרשת באופן שונה את הפעולות שהיא צריכה לנקוט ואיך מבצעים אותן, אל מול תופעה הולכת ומחריפה של גניבות אמל"ח וציוד מצד פושעים בדואים שנמצאים בשטחי האש, גונבים מהצבא ובשנים האחרונות נראה כי איבדו כל רסן ופחד מהחוק.

הבעיה המורכבת הזו, שהיא אתגר לאומי שנוגע גם בהיבטים אחרים, רחבים הרבה יותר, של שמירה על החוק וריבונות, עומדת לפתחם של המפקדים בשטח, ממפקד המחלקה הזוטר ועד למג"ד. שינוי הנחיות הפתיחה באש שמאפשרות לחיילים לבצע נוהל מעצר חשוד גם כנגד גנבים בשטחי האש והאימונים, אינו הגורם הישיר שהוביל לאירוע הזה. מצד שני, מי שחושב ששינוי נוהלי הפתיחה באש הוא זה שמספק למפקדים בשטח סל כלים רחב יותר להתמודד עם התופעה, טועה כנראה טעות חמורה.

עמיתי העיתונאי עמוס הראל מ"הארץ" פרסם השבוע את עיקריו של דוח פנימי שנכתב במערכת הביטחון. מהמסמך, שנכתב בשיתוף משרד מבקר מערכת הביטחון והמשרד לביטחון הפנים, עלתה אזהרה כי שינוי נוהלי הפתיחה באש והרחבתם גם לשטחי האימונים מגדילים את הסכנה שכוח לא מיומן בהתמודדות עם אזרחים ופשיעה יגיע לכדי חיכוך עם אוכלוסייה עוינת ואלימה. סיטואציה כזו עלולה להגיע לכדי הפעלת נשק חם ואף לפציעה ולהרג משני הצדדים.

המסמך נכתב לפני החלטת הרמטכ"ל אביב כוכבי להרחיב את ההנחיות, אבל הוא גם קובע כי השינוי הקודם שבוצע עוד בתקופת הרמטכ"ל איזנקוט, שמאפשר להפעיל נוהל מעצר חשוד כנגד גנבי אמל"ח בבסיסי צה"ל, לא הוביל לשינוי מהותי בבלימת המגמה החמורה של גניבות האמל"ח והתחמושת מהבסיסים.

השינוי בנוהלי הפתיחה באש לבדו אינו נותן סל כלים רחב מספיק למפקדי צה"ל, שמוצאים את עצמם מתמודדים עם בעיה שזרה להם לחלוטין. מדובר בהתנהלות מול בעיה פלילית במהותה, שככל שעוברות השנים מקבלת גם היבטים לאומניים, תוך טשטוש גבולות בין פשיעה לאיום חבלני, כפי שהתרחש בגניבת הנשק האלימה מלוחם אגוז במהלך ניווט.

באזורים שאין בהם משטרה וסמכות חוקית, מה שהתחיל כתופעה שולית של נוכחות אוכלוסייה בדואית בשטחי האש של צה"ל שמסכנת את חייה שלה במהלך תרגילים באש, הפך לתופעה שהחריפה בשנים האחרונות, כאשר צה"ל וציודו מסומנים כמקור פרנסה לצעירים עבריינים במגזר הבדואי. התופעה החריפה בדרום בשנים האחרונות, לאחר שישראל סגרה באופן יעיל את הגבול עם מצרים וצמצמה את היקף ההברחות למדינה.

אביב כוכבי (צילום: יונתן זינדל,נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)אביב כוכבי (צילום: יונתן זינדל,נעם ריבקין פנטון, פלאש 90)

פרשנויות שונות

ראש הממשלה נפתלי בנט אמר לאחר האירוע כי הקצינים פעלו מתוך הגדלת ראש ויוזמה: "הם יזמו מעבר למה שנדרש מהם. שטח האימונים שלהם רווי גניבות אמל"ח. איתמר, אופק וחבריהם יכלו ללכת לישון ואף אחד לא היה בא אליהם בטענות, הם החליטו לצאת לפעול נגד הפושעים/מחבלים". בנט הוסיף כי "צה"ל יתחקר וילמד, אבל את הרוח הזו של היוזמה, אהבת הארץ, חתירה למגע, יש לחזק ולא לכבות".

גם בכירים בצבא מיהרו לתמוך בכיוון הזה, שמתחבר ישירות לערכים המרכזיים שאנו מצפים להם מהמפקדים בצבא. אבל במקרה הזה, בנסיבות מותם הטרגיות של אהרון ואלחרר ז"ל, גם כאשר מדובר בקצינים קרביים מהטובים, הערכיים והאיכותיים ביותר שיש בצה"ל, שתפקידם העתידי כמפקדי גדודים היה מובטח, טעות חמורה לנסות לצבוע אירוע זה באתוס של גבורה ואידיאולוגיה, שעלול להסיט את הצבא מבדיקת עומק נוקבת של המתרחש למטה ביחידות השטח. מוטב שצה"ל יעסוק בסוגיות המרכזיות שמחייבות אותו לבדיקה של רמת הסטנדרטים והמשמעת בפעילות מבצעית ובאימונים של יחידות הקצה וכיצד הוא פעל בשנים האחרונות לספק למפקדים כלים מקצועיים להתמודד עם תופעות זרות להם.

מבחינת פרופיל מפקד פלוגה, עוד הרבה לפני סוגיות של ריבונות ישראלית, יש עיקרון פשוט של מצוינות ורצון להצליח. גניבת אמל"ח מהפלוגה נתפסת בצדק כסוג של כישלון, משהו שאולי קורה לאחרים, אבל לא לי. ניתן להניח שגם התחושה הזו הניעה את מפקדי הפלגה של אגוז והמפק"צ ליזום את הפעילות המאולתרת ביום שלאחר היעלמות האמר"ל (אמצעי לראיית לילה) ולנסות ליצור מגע עם גנבים או חשודים אחרים שאולי ישפכו אור על הפרשה. הבעיה המרכזית היא שלמשפט הלכאורה פשוט, שמסביר ללוחמים כי מה שנדרש מהם בשהות בשטחי האימונים הוא לשמור על עצמם ועל הציוד הצבאי, ישנן פרשנויות שונות בין היחידות בצבא.

תכנון, אישור ותיאום

לצד האיכות הבולטת של כוח האדם ביחידות מובחרות כמו בחטיבת הקומנדו, יותר מדי אירועים חריגים התרחשו דווקא שם בשנים האחרונות. התחושה היא שלפעמים ביחידות הללו קיימת הרבה פחות הקפדה על התנהלות מסודרת ועל נהלים שלעתים נתפסים כבירוקרטיים ומיותרים.
הצורך במסגרת חטיבתית היה גורם משמעותי בהחלטת הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט לאגד את יחידות דובדבן, אגוז ומגלן לחטיבה אחת. תהליך המיסוד נועד למצות את היתרונות המבצעיים של כל אחת מהיחידות, ולצד זאת להסדיר את פעילותן ולעקור מהשורש תופעות פחות לגיטימיות של התנהלות בניגוד לפקודות, מתוך תפיסה שיחידה מיוחדת מתנהלת באופן אחר מאשר הצבא הגדול.

טבעי שכאשר לוקחים קבוצת אנשים צעירים ומייחדים אותה ככוח הקומנדו של מדינת ישראל, עם מדים מיוחדים וציוד צבאי ברמה הגבוהה ביותר, שמבצע פעולות חשאיות בעומק האויב ופחות מתעסק במשימות הביטחון השוטף ובעבודה השוחקת של הגדודים הסדירים, אז לצד היתרונות המובהקים, המצוינות, המוטיבציה וגאוות היחידה – עלולה להתפתח גם תופעה עכורה של זלזול לכאורה במה שנראה פשוט ומובן מאליו. לדוגמה, הפעולות שנדרש לעשות כאשר חותמים על שטח אימון, סדר הפעולות בהכנת האימון ונוהלי האבטחה שלו, החפיפה והשיח השוטף עם גדוד השריון שאחראי על הבסיס בנבי מוסא והפיקוח והבקרה מצד מפקד היחידה סגן אלוף א' למפקדי הפלגות שלו. את כל זאת, לצד סוגיות נוספות, צפויה ועדת הבדיקה של האלוף תיבון לבדוק כבר בתקופה הקרובה.

ניתן לדמות משימות בצבא לאקורדיון שנפתח ונסגר. משימה יכולה להיות פשוטה או מאוד מורכבת ובהתאם לכך ההתאמה של נוהל הקרב וההכנות הנדרשות. החלטה לצאת לסיור סביב המאהל במהלך אימון לא מצריכה תיק מבצע ממוסמך, מצגת ונוהל קרב ארוך. אבל גם משימה כזו מחייבת תכנון, אישור ותיאום כמו כל משימה אחרת, לרבות נוהלי חבירה בקשר ונוהלי פתיחה באש, במיוחד כאשר השטח נחשב עוין בשל קרבתו לכפרים פלסטיניים. כל זה לא קרה דווקא באחת מהיחידות המובחרות ביותר בצבא, עם המפקדים הטובים ביותר שיש לנו, עם הסטנדרטים המבצעיים הגבוהים ביותר. ומכך גם עומק התסכול.

לצה"ל אין הרבה יחידות ברמה המקצועית של אגוז. העבר המבצעי וההישגים של היחידה בשדה הקרב הם עדות חיה לכך. לאחר אירוע כזה, השיקום של היחידה הוא מורכב וקשה, ולצד הפקת הלקחים הנוקבת הנדרשת, אסור שסוגיית הדחת מפקד היחידה סא"ל א' בשל אחריות פיקודית תתנהל על מסלול אוטומט.

בימים האחרונים השיח הזה נמצא באוויר, אף שלמעשה התחקיר נמצא רק בתחילת הדרך. גם כאשר מדובר באחריות פיקודית לנוכח תוצאות טרגיות במיוחד, רק תחקיר יכול לקבוע את אחריות המפקד ובאיזו רמה בכלל הצבא צריך לקבוע את אותה אחריות ומה משמעותה. לא כל אחריות פיקודית משמעותה הדחה אוטומטית, גם באירוע קשה, ויש לבחון את הדברים באופן ענייני. קיים פער בין טעות שהתרחשה בשטח ללא יכולת של מפקד היחידה לעצור אותה, לבין אפשרות של אחריות ישירה של מפקד אגוז על בעיות הקשורות לתרבות ארגונית ומשמעת נמוכה בתוך היחידה.

כנראה שבדיקה עמוקה כזו שמתנהלת בתוך היחידה תמצא ליקויים וכשלים נוספים בהשתלשלות האירועים שקדמו לאסון, ולצד זאת גם תקלות נוספות בהתנהלות בנושאים אחרים. אבל בין תקלות וטעויות לבין תפקוד פיקודי כושל שמצדיק הדחה מתפקיד של מפקד, קיים מרחק גדול. עד שיסתיים התחקיר, השיח שמתנהל וכבר קובע כי מפקד אגוז חייב לשלם בהדחתו, עושה לו עוול גדול ומסב נזק מיותר ליחידה.
 
[email protected]