בלי שרבים שמו לב לכך, כבר שבוע ימים (או ליתר דיוק, החל מאותו יום רביעי בשבוע שעבר שבו עמיתי בן כספית פרסם לראשונה את דבר המגעים לעסקת הטיעון בין נתניהו לפרקליטות) חברי הליכוד חיים בעולם אחר, במציאות אחרת, חדשה, מוזרה וזרה להם ברמות בלתי ניתנות לתיאור.

עד שהמו"מ הודלף ויצא לאורו של העולם הגדול – השמועות, ההנחות והחשדות סביב האפשרות ש"ביבי ירצה לחתוך ויסגור עסקה" היו עדיין בגדר רעשי רקע. התלחששויות במסדרון שלא פגעו בשגרה ובסדר הקיים. ובסדר הקיים ההוא, עד אותו יום רביעי שעבר, בנימין נתניהו היה ראש הממשלה, שבאופן לגמרי זמני עבר ללשכת יו"ר האופוזיציה כדי לצבור כוחות, להעצים את התמיכה הציבורית ולחזור במלוא כוחו למעון ברחוב בלפור – לעוד עשור, לכל הפחות.

הססמה הזאת, "עוד מעט חוזרים", הייתה הרבה מעבר לסתם סלוגן פוליטי של אופוזיציה ממורמרת. המסר הזה גיבש והידק את הליכוד מבפנים ואת גוש הליכוד כולו. חברי הבלוק ידעו שיש להם מסגרת, ויש מי שעומד בראש. ביום רביעי שעבר קרסה המסגרת בן רגע והעומד בראשה התברר כמי שכבר צועד בכיוון אחר, בלי לעדכן את החברים.

נתניהו ומנדלבליט (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)נתניהו ומנדלבליט (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)


בניגוד לססמת הטורחים למען חשבון הבנק של משפחת נתניהו והמגייסים עבורו מכספי האזרחים, זה לא נתניהו שעלול לצעוד לבד, חלילה. זה דווקא הם, חברי הליכוד, שמצאו את עצמם לקראת צעידה עצמאית, נטולת נתניהו בראש השיירה.

קשה להצניע את אפקט הפרסום, שהיה לא פחות מדרמטי. האירוניה שגלומה במצב שנוצר היא שעסקת הטיעון עצמה טרם נסגרה ולפי שעה בכלל לא ברור אם תבשיל בקרוב או בכלל בשל הפערים בין עמדות הצדדים. אך ההשפעה הפוליטית מעצם הפרסום על קיום המגעים כבר החלה. קול הירי היה עצום, וההד ממנו נשמע במסדרונות הכנסת גם היום, קצת יותר משבוע אחרי הפרסום.

השאלה הראשונה שהעסיקה את כולם הייתה "מי המדליף, ומה הייתה כוונת ההדלפה?". אנשים שיצא להם לשוחח עם היועץ המשפטי לממשלה באותו יום רביעי רועש, מעידים כי מנדלבליט לא כעס, אלא רתח מזעם. למשמע הבשורה על כך שדבר המגעים עם נתניהו יצא החוצה ונמצא בעמודים הראשיים של אתרי החדשות, סבר היועץ כי ההדלפה הגיעה מכיוונו של יו"ר האופוזיציה. "הוא בטוח שאנשי ביבי הדליפו כדי להפעיל עליו לחץ. הוא גם בטוח שאף אחד מאנשיו לא עשה זאת ולא דיבר עם אף עיתונאי", אומרים גורמים שדיברו עם היועמ"ש אחרי הפרסום.

מנגד, במעגל הקרוב לנתניהו וגם בקרב אנשי הליכוד, הדעה הרווחת היא שההדלפה באה מהפרקליטות או ממשרד המשפטים. "כדי לנעול את נתניהו, לצמצם לו את טווח התמרון וגם לערער את מצבו בתוך הליכוד ובתוך הגוש".

זאת, פחות או יותר, הייתה שיחת היום ביום שני השבוע. ביום שאמור היה להיות עמוס לנתניהו בכל פורמט אפשרי: ישיבה של סיעת הליכוד, דיון 40 חתימות במליאת הכנסת שנקבע מראש ואם לא די בכך – גם נאומו של ראש האופוזיציה במסגרת הישיבה החגיגית לכבוד ט"ו בשבט.
הסתבר שבמציאות החדשה, כל הפלטפורמות להופעות פומביות כבר פחות נחשבות בעיני נתניהו החדש, זה שלקראת עסקת הטיעון. קודם לכן הוא הרי היה קופץ על כל אחת מההזדמנויות הנ"ל להופיע, לשאת עוד נאום מבריק, לתקוף עוד פעם את בנט, לפיד ושותפיהם. אך לא כעת.

במציאות החדשה מה שמעסיק את נתניהו זה העתיד האישי, הפרטי שלו, שפחות קשור למתרחש בכנסת או במפלגתו. הוא לא דיבר עם איש מחברי סיעתו גם אחרי הפרסום, וגם בימים שבאו אחריו. איש הליכוד היחיד שזכה לשיחה עם יו"ר מפלגתו בנוגע לעסקת הטיעון היה יריב לוין, האדם המקורב ביותר לנתניהו בסיעה. פרט ללוין, אף ח"כ מהליכוד לא החליף מילה עם נתניהו ככל שהיה רוצה בכך.

דילמת חייו

באותו יום שני כבר התנהל נתניהו לפי המציאות החדשה, לפי "מציאות העסקה", וביטל כליל את הלו"ז הפוליטי. קודם בוטלה ישיבת הסיעה. כל השאלות שהצטברו אצל חברי סיעת הליכוד נותרו תלויות באוויר הריק ללא תשובות וללא האפשרות להישאל. הח"כים התנחמו באין ספור שיחות בעניין העסקה והשלכותיה שהתנהלו בכל מקום אפשרי – במליאת הכנסת, בין ההצבעות, בפרסה שמאחורי המליאה, בחדרים של חברי הכנסת, בטלפון ובוואטסאפ.

לאחר מכן התברר שגם לדיון 40 החתימות נתניהו לא מתכוון להגיע. תחילה ביקש לדחות את הדיון בשבוע ואחרי שהתברר כי הדחייה כרוכה בהסכמת הקואליציה, ביטל גם את 40 החתימות.

בהמשך הוא הודיע שלא ינאם גם בישיבת ט"ו בשבט, גם זה כי דיוני העסקה בבית משפחת נתניהו נמשכו ללא הפסקה. לבסוף נכנס נתניהו לשערי המשכן בסביבות השעה 18:00, אך טעה מי שציפה לעדכון כלשהו ממנו. יו"ר האופוזיציה חש ללשכתו, הסתגר בחדר למשך שעתיים ולא הכניס איש מחברי הליכוד. הפגישה הראשונה בין ח"כים מהליכוד לבין מנהיגם התרחשה רק מאוחר יותר, כאשר נתניהו עזב את לשכתו והגיע לאולם המליאה כדי להשתתף בהצבעות.

כשקבוצה של חברי הליכוד ניגשה אליו, ענה להם בטקסט שנשמע כמו הוכן מראש: "חבר'ה, אין מה לעדכן. אם יהיה מה לעדכן – אעדכן". מי שנכחו בדו־שיח הקצר הזה, מעידים כי מעבר לאותו משפט לקוני, נתניהו פרגן למארגניו של קמפיין גיוס התרומות לטובת משפטו, ובזה תם המפגש בין יושב הראש ואנשי סיעתו.

ישראל כ''ץ (צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב)ישראל כ''ץ (צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב)


בהמשך נתניהו נפרד מחבריו כדי לחזור לדילמת חייו: האם לסגור בהקדם, כל עוד אביחי מנדלבליט נשאר בתפקיד היועץ – או שמא לקחת סיכון נוסף ולמשוך את המו"מ אל מעבר לסיום כהונתו של מנדלבליט. נתניהו, הידוע כחשדן גדול, נוטה שלא למסור את גורלו לידי היועץ או היועצת החדש/ה, בהיותו בטוח שמי שיחליף את מנדלבליט יהיה "גורם קרוב לגדעון סער". והסיכוי שנתניהו יהיה מוכן לתת אמון ברצונו הטוב של היועץ החדש שואף לאפס.

מצד שני, היועץ המכהן כבר שרטט את הקו האדום: מבחינתו עסקת הטיעון חייבת להתבסס על הפתרון המעוגן בחוק – קלון ומעל שלושה חודשים של עבודות שירות, ולא על "אלתורי נתניהו", כפי שמגדירים זאת בפרקליטות. פירוש הדבר: ההצעה המקורית שנתניהו העביר ליועמ"ש (נבצרות יזומה לחמש שנים, ללא קלון ולא יותר משלושה חודשים של עבודות שירות) אינה מקובלת ולא תקודם. תחשבו את המסלול מחדש, ואז תבואו.

חלוקה למחנות

במציאות המקבילה ל"מציאות העסקה" שבה חי נתניהו בימים האלה, כלומר במציאות החדשה של חברי הליכוד, הסיעה התפצלה לשלוש קבוצות.

בקבוצה הראשונה נמצאים כל הטוענים לכתר, החל משלישיית הפייבוריטים (ישראל כ"ץ, ניר ברקת ויולי אדלשטיין) וכולל כל מי שאי־פעם השמיע כוונה להתמודד על ראשות הליכוד. לפי שעה אלה הם אבי דיכטר, צחי הנגבי, מירי רגב, והרשימה נשארת פתוחה לטובת אלה שיצטרפו בהמשך. כל אחד מהמתמודדים העתידיים נמצא כבר עמוק בתוך הקמפיין, אף שבפועל איש בליכוד לא יודע מה יקרה, ומתי יחל הקמפיין באמת. ברקת, כ"ץ ואדלשטיין מקיימים פגישות, שיחות ומגעים למיניהם. כל אחד רואה את עצמו בראש מחנה משלו וממתין לתומכים שיבואו.

ניר ברקת (צילום: אלוני מור)ניר ברקת (צילום: אלוני מור)


כ"ץ, יו"ר המזכירות, הליכודניק הוותיק והחזק במגרש המפלגתי מבין שלישיית המתחרים, נהנה מתמיכת הממסד הליכודי. אם מדברים עם חברי המרכז, עם ראשי הסניפים, עם פעילים ותיקים, רובם רואים בכ"ץ "בעל הדנ"א הליכודי הכי אותנטי", מעין יצחק שמיר שבא אחרי מנחם בגין. ברקת, מצדו, זוכה לרייטינג הכי מחמיא בקרב כלל הציבור. הוא מוביל בסקרים ובונה על התדמית הציבורית שצבר וטיפח בשנים האחרונות. אדלשטיין יושב על המשבצת האידיאולוגית של איש ימין מובהק ומצפה לתמיכת הימניים שבין חברי הליכוד.

בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)בנימין נתניהו, יולי אדלשטיין (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)


הקבוצה השנייה היא קבוצת השותקים. בכירי הליכוד, שרים לשעבר, אלה שעד לפני חודשים מספר עברו מתחנת רדיו לתחנה מתחרה, משידור לשידור ובכל מקום השמיעו תמיכה בוערת בנתניהו ובחפותו. היום, במציאות החדשה, הם מעדיפים לקחת צעד אחד הצדה, להימנע משהייה בחזית, לעקוב ממרחק בטוח אחרי הדינמיקה ולקבל החלטות שקולות לפי המתרחש.

הקבוצה השלישית מורכבת מחברי הליכוד שממשיכים להביע תמיכה פומבית במנהיגם גם "במציאות העסקה". בין המגבים: אופיר אקוניס, שהיה הראשון לצאת בתקשורת באמירה שיש לחדול מקרבות הירושה ולעמוד מאחורי נתניהו; מיקי זוהר, אף שכבר רשמו אותו למחנה ברקת; מאי גולן, שלמה קרעי ועוד כמה. אך קבוצת המדברים לעת עתה היא די קטנה, והעובדה הזאת בהחלט צריכה להדאיג את נתניהו, לפחות כל עוד העסקה לא נחתמה.

אלא אם כן, במציאות החדשה נתניהו לא זקוק יותר למתראיינים לטובתו, אלא רק לשקט תעשייתי, לעוד קצת זמן וליכולת לקבל החלטה נבונה ונכונה.