עיתוי הפיצוי


הישיבה המשותפת החגיגית של ועדת הכלכלה וועדת העבודה והרווחה של הכנסת בנושא פיצוי נפגעי הקורונה הפכה להצגה הטובה בעיר. כל המי ומי מקרב מצעד הנפגעים העפילו אליה ושחררו קיטור. ריקי בליך, יו"ר איגוד השחקנים שחם, סיפרה על מצבו העגום של הענף ועל ביטולים של הצגות רבות.

מנהל הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים רן קיוויתי הסביר שהפגיעה בעסקים אינה נובעת ממדיניות הממשלה אלא מאופי גל התחלואה. נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר גילה שבחודש הקרוב המעסיקים יאבדו 5־7 מיליון ימי עבודה מצטברים בגלל ימי בידוד. נציג איגוד לשכות המסחר אייל הלוי קיטר שהממשלה המליצה לא להשתתף באירועים המוניים אך לא מפצה את הענף.

מנכ"ל איגוד המסעדות שי ברמן טען שאי אפשר להסיק ממצבן של 10־15 מסעדות טרנדיות על הענף כולו, שסובל מירידה של יותר 50% בפעילות. צמרת אביבי, מנכ"לית ארגון מורי החוגים וההעשרה, גילתה שיש כ־10,000 מורים ללא פרנסה, ואף אחד לא מדבר עליהם כי זה לא סקסי כמו מסעדות. אבי ניסנקורן, יו"ר התאחדות בתי המלון, הזהיר מפיטורי עשרות אלפי עובדים.


הסיפורים באמת קורעי לב, ויש גם טרגדיות אישיות. בניגוד לגל הקודם, אין מדובר הפעם ב"טייקונים" עם אורך נשימה אלא בעסקים קטנים המגלגלים מחזור של עד 300 אלף שקל לשנה, או בסתם עצמאים. אלה זקוקים לגלגל הצלה לפני שיטבעו. הצעות סיוע לפתרון המשבר נזרקו מכל עבר. סגן השר אביר קארה טען שהעסקים צריכים ודאות ומענה כבר עכשיו, ושעסק שנפגע ביותר מ־25% יקבל סיוע מיידי.

רועי כהן, נשיא ארגון העצמאים להב, דרש לבצע מיידית מהלכים כמו פטור מארנונה ופיצוי על ירידה של יותר מ־10% במחזור העסקים. ניסנקורן תבע שחרור של סכומי הסיוע שכבר סוכמו בהחלטת הממשלה בדצמבר, הסרת המגבלות הקיימות לפתיחת השמיים, הפעלת מתווה מענקים לרבעון הראשון של 2022 וטיפול בסוגיית הארנונה.


נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין דורש "לבחון מסוף ינואר את הירידה בפדיון בעסקים ולא משנה באיזה ענף מדובר, כפי שנעשה במלחמת לבנון השנייה. משרד האוצר יכול להשוות את הירידה במחזור העסקים בהתאם לנתוני הדיווח של מס ערך מוסף". לין הוסיף כי "עד אשר יחלוף מצב החירום, יש לחזור לשיטת חל"ת, כי עסקים לא יכולים לשלם שכר לעובדים כשאין להם עבודה. יש לפצות כל עסק שמחזור העסקים שלו ירד ב־30% לעומת התקופה המקבילה אשתקד".


רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון המקורבת למפלגת העבודה, מבקש מאנשי האוצר לאמץ נייר עבודה של אנשי המחקר של הקרן, ד"ר מיקי פלד ואביעד הומינר, הכולל מתווה סיוע שעלותו לקופת המדינה נאמדת ב־4 מיליארד שקל. הסכום כולל סבסוד של 70% מימי המחלה (שלא ייכללו במכסת ימי המחלה) בעלות של 1.6 מיליארד שקל; הפעלת רשת ביטחון לעצמאים בעלות של 2 מיליארד שקל, כולל מענק של עד 15 אלף שקל; ודחיית תשלומי ארנונה ומענק הוצאות קבועות.


יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ מיכאל ביטון לא נותר אדיש וחתם את הישיבה בדרישה מהאוצר להציג בתוך עשרה ימים תוכנית כלכלית להתמודדות עם המשבר. השאלה היא איזו תוכנית סיוע תוצג, מה תהיה עלותה למשק, ואם ניתן יהיה לשכנע את שר האוצר ליישמה מבחינה פוליטית.
מעבר לתעשיית הקיטורים, מומלץ להיצמד למספרים כדי לדעת את ממדי המשבר האמיתיים, וכאן מחכה הפתעה.

נתוני הפעילות בכרטיסי האשראי שנאספו לבקשתי על ידי כלכלני ויזה כאל בין המחצית הראשונה של ינואר 22 למחצית הראשונה של דצמבר 21 מראים שאין כאן קטסטרופה. מחזור העסקאות במחצית הראשונה של ינואר ירד ב־5% לעומת מחצית דצמבר. העסקאות שנעשו פיזית בבתי העסק ירדו ב־7%, והעסקאות דרך האינטרנט ירדו ב־3%.


פילוח הענפים המרכזיים מראה שבענפי האירוח (מלונאות) נרשמה ירידה של 25% בפעילות, בתיירות (טיסות) ירידה של 55%, בענפי המסעדות ירידה של 5%, במזון המהיר ירידה של 10%, ובענף הפנאי והבילוי ירידה של 7%. הענף היחיד שבו הוצג גידול משמעותי - 30% - הוא מוצרי הפארם. אגב, בניגוד לפרסומים אחרים, ענף האופנה לא הציג שינוי משמעותי בתקופה הנבדקת. נתוני ויזה כאל תואמים גם נתונים אחרים שפורסמו על ידי שב"א (שירותי בנק אוטומטיים).


במילים אחרות, מבחינת נתוני המקרו נגיף האומיקרון לא פגע משמעותית בעסקים, בין השאר בזכות העובדה שהם נותרו פתוחים, כך שלכאורה אין סיבה למתן פיצויים. ואולם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: עיקר הפגיעה בסבב המגיפה החמישי מגיע מבתי העסק הקטנים. שם צריך למקד את הסיוע, לא ברשתות בתי המלון (שכבר זכו לסיוע) ולא בענף התעופה (שכבר נהנה מסבב סיוע שלישי). את מדידת הירידה בפעילות יש לבצע החל מסוף ינואר 2022 ולא להמתין לסוף הרבעון הראשון.


נכון לעכשיו, השר אביגדור ליברמן מפגין שרירים ומזהיר מהפעלה חסרת הבחנה של ממטרת הכספים. ממקום בידודו הבריאותי בנוקדים הוא מסרב עדיין להיכנע. גם הלחצים עליו מצד סגן השר אביר קארה, שחטף שלשום על הראש מרמי בז'ה, יו"ר פורום העצמאים, לא מועילים.
אבל ליברמן מוכן להסכים לשקול פתרונות נקודתיים.

למשל, בעקבות לחץ אפקטיבי שהופעל על ידי שר התרבות והספורט חילי טרופר, הוא הפעיל מתווה סיוע לענף התרבות. מתברר שחלקה הקריטי של כחול לבן בקואליציה (בעיקר בזכות יו"ר המפלגה בני גנץ) סייע לשכנע את שר האוצר. וכיצד ליברמן הסביר את הסכמתו לסיוע? "אני ער לטלטלה שחווים האומנים ואנשי הענף, ובטוח שרק עולם תרבות פתוח ומלא חיים ישמור של שפיות בקרב כולנו".


אבל מדוע השר לא משנה גישה גם ביחס לעסקים קטנים כמו מדריכים בגנים, מספרות, מורי דרך, וכן גם מסעדות? כאן חייבים להיכנס לתמונה נציגי האגף השמאלי של ממשלת השינוי, שתרומתם למצביעיהם עד היום עדיין לא ברורה. מדובר בעיקר במפלגת העבודה ובמרצ (שבגלל אחת מחברות הכנסת שלה טורפד חוק הגיוס).

הן אמורות להיות הספונסריות של השכירים והעסקים הקטנים, ולמעט ח"כ אפרת רייטן מהעבודה, הן נרדמו בשמירה על מזבח שמירת יציבות ממשלת השינוי. אם נציגי השמאל האחרים רוצים להטביע חותם בממשלה שתוחלת החיים שלה מתקצרת, זה הזמן לפעול.


1. תובנות הנגידה לשעבר


פרופ' קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל לשעבר, משמשת כיום כסגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וכמרצה באוניברסיטה העברית. השבוע זומנה לישיבה חגיגית בכנסת, שבה חשפה את השקפת עולמה בנושא פערים חברתיים ודרכים לפתרון הבעיה.


"ישראל היא שיאנית העולם בפערים בהישגים לימודיים מבין המדינות המפותחות. האתגרים הם רמת הפריון הנמוכה, התשתיות, הון אנושי ברמה נמוכה ורגולציה לא עקבית שמקשה על התפתחות כלכלית. הפתרונות הם העלאת רמת ההון האנושי לכל חלקי האוכלוסייה, בפרט החרדים והערבים, השקעה בתשתיות, בדגש על תחבורה ציבורית ותקשורת, שיפור הרגולציה ויישום תוכנית צמיחה ירוקה. צריך להגדיל את ההוצאה הציבורית מבלי לחרוג מרמת החוב־תוצר הנוכחית", אומרת פרופ' פלוג.


השמעת בכנסת את השקפת עולמך שלא הפתיעה, כי דגלת בה גם בהיותך נגידה.
"בדיון בכנסת היה ניסיון להתרחק מהיומיום ולקבל תובנות על לאן רוצים ללכת בהיבט של כלכלה וסולידריות בחברה. אתה מכיר את השקפת עולמי, אבל מה שחדש הוא שהאתגרים המוכרים שהיו עד כה התעצמו בקורונה: כושר ההשתכרות נפגע אצל אוכלוסיות שמשתתפות מעט בשוק העבודה, והפערים במשק התעצמו. מה שברור הוא שאי־השוויון פוגע גם בצמיחה".


הרבו לדבר השבוע על פיצוי נפגעי הקורונה. מה לדעתך מתווה הפיצוי הרצוי?
"יש עדיין אי־ודאות רבה לגבי עוצמת הגל והמשכו. העקרונות לפיצוי צריכים להיות דיפרנציאליים וממוקדים בענפים עם פגיעה משמעותית, ולא גורפים. לפני שמפצים יש צורך בנתונים לגבי שיעור הפגיעה, מה שהיה חסר בהתנהלות הממשלה הקודמת. לצד זה צריך לתת לעצמאים ולציבור ודאות באמצעות קביעת קריטריונים לפיצוי. אי־הוודאות הנוכחית משפיעה לרעה. אחד מכלי הסיוע לעסקים הוא הלוואות בערבות מדינה. בכלי זה נעשה שימוש צנוע יחסית לעומת מדינות אחרות".

"בנוסף צריך להגדיר את רשת הביטחון שתינתן לשכירים ועצמאים שיגיעו לאבטלה. למרבית העובדים אין כיום רשת ביטחון אפקטיבית, כי הם כבר מיצו את מכסת ימי האבטלה בסבב הקודם ואין להם תקופת אכשרה. המענה בעניין זה צריך להינתן, במיוחד אם הגל לא יהיה קצר. אני לא יודעת מהו המועד המדויק למדידת הפגיעה, אבל אם הגל יימשך מעבר לחודשיים, צריך לצאת כבר כעת בהצהרה שהמדינה תסייע לאלה שייפגעו ויישארו ללא רשת ביטחון. בענפים שנפגעו משמעותית צריך לסייע בתפעול עלויות קבועות כמו ארנונה ושכירות".

קרנית פלוג (צילום: יוסי אלוני)קרנית פלוג (צילום: יוסי אלוני)


האומיקרון השכיח את נושא יוקר המחיה, שקיבלנו עליו תזכורת במדד האחרון.
"רמת המחירים בישראל גבוהה יחסית לרמת התוצר לנפש. זה נובע, בין היתר, מחסמי יבוא בחלק מהענפים, מתחרות לא מספקת ועלויות גבוהות וייחודיות כמו כשרות, אבטחה ומע"מ. אגב, אני לא בעד מע"מ דיפרנציאלי. יש גם רגולציה מיותרת המשיתה עלויות. למרות המדד הגבוה יחסית, האינפלציה עדיין נמוכה משמעותית בהשוואה למדינות המפותחות. נכון שהמזון עלה ב־3.5%, אבל צריך לשים לב שיש מחירים שגם יורדים, כמו ההלבשה וההנעלה, שירדו ב־7%, או הירקות והפירות, שירדו ב־2%".

"הפתרון יגיע מצעדים שחלקם כבר נעשו, כמו הגברת התחרות באמצעות הפחתת חסמי יבוא, מכסים, ביטול תקנים ייחודיים והקלה ביבוא מקביל. לצד זה צריך אכיפה של ההגבלים העסקיים בענפים ריכוזיים. צריך לבדוק את המרווחים ברשתות השיווק הקמעונאי ובענפים הריכוזיים. ואם צריך, אז יש מקום לרפורמות כמו שנעשו בעבר בענף הסלולר, ועכשיו בשירותים הפיננסיים".


אבל אין ויכוח על כך שלב בעיית יוקר המחיה הוא מחירי הדיור.
"זה הנושא המרכזי שניתן לו ביטוי חלקי במדד לצרכן, שמודד את עלות שירותי הדיור ולא את מחירי הדיור. דרך המלך לפתרון היא הגדלת היצע הדיור דרך שיווקי הקרקעות. הממשלה עושה את זה כיום לאחר שבשנים הקודמות זה לא נעשה. גם אם ייעשו כל הצעדים, זה ייקח זמן. אני מודאגת מאוד מרמת המחירים. יש אוכלוסיות שמתקשות להגיע לדירה, בין שברכישה ובין שבשכירות, שזה עוד כישלון של הממשלות הקודמות שלא נתנו תמריצים ליזמים בתחום השכירות. מחירי הדיור הם נטל כבד על משפחות צעירות. הממשלה חייבת למצוא פתרונות, לרבות סיוע בתחום הדיור הציבורי. הסיוע לדיור הציבורי אינו מספיק, ויש אוכלוסיות שאמורות להיות זכאיות לדיור ואין כרגע פתרונות. טיפול יסודי בבעיית מחירי הדיור אינו יכול להיעשות בשיטה של 'זבנג וגמרנו'".

בינתיים היקפי המשכנתאות מזנקים. האם זה לא מטריד?
"היקף המשכנתאות גדל במהירות יחד עם מחירי הדיור. כללי הבנקאות בישראל מבטיחים שהמשכנתאות יהיו בטוחות יחסית. כושר ההחזר של הלווים נבחן בצורה קפדנית, אבל לאורך זמן מדובר בגידול נטל של החוב למשפחות צעירות. גם כיום יש מגבלות על התנאים למתן משכנתאות מבחינת הגובה, ערך הדירה ועוד מגבלות בהיבט היציבות, בהתאם לכושר ההחזר של הלקוח".


2. סוף עונת המינויים


בשבועות האחרונים מוצפת העיתונות במודעות דרושים. לא מדובר בסתם עובדים, אלא עבור בעלי תפקידים בכירים בשירות הממשלתי. למי שמעוניין לדעת מה פנוי, נקצר את הצורך בעלעול בעיתונים: משרת מנכ"ל חברת המים מקורות, תפקיד מנהל רשות שדות התעופה, תפקיד יו"ר מועצת רשות החשמל, משרת מנהל רשות החברות הממשלתיות (אגב, עד כה כמאה מועמדים התעניינו בתפקיד, כך שהתחרות לא פשוטה) והרשימה עוד ארוכה.


ועדיין לא הזכרתי את משרות הדירקטורים. כדי להיות דירקטור בחברה ממשלתית צריך להצטרף לנבחרת הדירקטורים, וההרשמה נסגרת בסוף החודש. לא פחות מאלף מועמדים יכולים להצטרף לנבחרת ולקבל את המפתח לדלת הכניסה לאחת החברות הממשלתיות.


הדרך למינוי יו"ר דירקטוריון בחברה ממשלתית עוברת בנבחרת, ומי שלא חבר אינו עובר את רף הכניסה. למשל, המועמדת לתפקיד יו"ר חברת החשמל, מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור, נפסלה כי לא נמנתה עם הנבחרת. אבל יש גם מקרים יוצאי דופן: מועמדו של שר התקשורת יועז הנדל לתפקיד יו"ר דירקטוריון הדואר הוא מישאל וקנין, שיחליף בתפקיד את חזי צייג. וקנין קיבל את אישור "ועדת גילאור" למינוי, ככל הנראה בזכות כישוריו המיוחדים.

יועז הנדל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)יועז הנדל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר, נפסל על ידי הוועדה, אבל זכה במשרת יו"ר התעשייה האווירית באישור הממשלה. מי שדחף למינוי היה שר הביטחון בני גנץ, שהוכיח התמצאות לא רעה בפוליטיקת המינויים בחברות שבתחום אחריותו.


אבל כל שאר המינויים בחברות ממשלתיות שבוצעו עד כה על ידי "ממשלת השינוי" היו דלים למדי. שר האוצר הצליח למנות את מקורבו יצחק אהרונוביץ' ליו"ר מקורות, וזה אחד המינויים הבודדים שבוצעו. הנדל הצליח לאייש באנשי שלומו את תפקידי חברי מועצת הרשות השנייה. שר המשפטים גדעון סער מקווה שמועמדתו לתפקיד היועצת המשפטית של הממשלה, גלי בהרב מיארה, תיבחר על ידי ועדת האיתור.


כל שאר השרים מתבטלים. שרת התחבורה מרב מיכאלי (העבודה), שרת האנרגיה קארין אלהרר (יש עתיד), שר העבודה מאיר כהן (יש עתיד), שר הבריאות ניצן הורוביץ (מרצ) ואחרים עסוקים בעניינים אחרים ולא בחלוקת שלל. ייתכן פשוט שאין להם קאדר של מועמדים. וכששרת האנרגיה או שר החוץ יאיר לפיד כבר מעוניינים למנות, הם עושים את בזה בצורה שלומיאלית.


לנוכח המגעים המתקדמים לעסקת טיעון עם נתניהו, לא ברור כמה זמן תחזיק מעמד הממשלה הנוכחית, ואם החלה הספירה לאחור. בצנרת מאות מינויים בשירות הממשלתי שחייבים להשלים כדי לאפשר את תפקודם התקין של החברות הממשלתיות וגופי הסמך.

הזמן שנותר לא ארוך, אבל השרים מתנהגים בפועל כאילו יש להם כל הזמן שבעולם. כל יום שעובר אינו חוזר, והשרים חייבים להזדרז במלאכה. חלקם עלולים לראות בשנים הקרובות את שולחן הממשלה שוב רק בערוץ הכנסת.


3. המרוץ ליו"ר לאומי


ביום רביעי הקרוב (26 בינואר) תיסגר רשימת המועמדים למשרת דירקטור בבנק לאומי. ההתמודדות תהיה הפעם מעניינת במיוחד, כיוון שזו הפעם הראשונה שבה המועמדים נדרשים להציג כשירות נוספת: היכולת להחליף בבוא העת את סאמר חאג' יחיא, יו"ר הדירקטוריון הנוכחי, שיסיים את תפקידו באוקטובר 2023. זה נשמע רחוק, אבל כדי להשלים את התבשיל במועד חייבים להצטייד במצרכים כבר כעת.


המפתיע בכל העניין הוא שחאג' יחיא עצמו ביקש מוועדת המינויים בבנק ישראל להוסיף את הכשירות המיוחדת הזאת. נזכיר שבסבב המינויים הקודם לתפקיד היו"ר, לפני ארבע שנים, נעשה ניסיון להצניח לתפקיד את יורם טורבוביץ, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. הוא הומלץ על ידי הוועדה למינוי דירקטורים כמחליפו הפוטנציאלי של היו"ר הקודם דוד ברודט. אלא שלמרבה ההפתעה הגופים המוסדיים המחזיקים במניות לאומי סלדו מההצנחה וטרפדו את בחירתו. האם הפעם יצליחו להצניח מועמד אחר?

סאמר חאג' יחיא (צילום: ללא קרדיט)סאמר חאג' יחיא (צילום: ללא קרדיט)


לפי כל הסימנים חאג' יחיא מעוניין לצרף לדירקטוריון מועמדת אישה (שתי דירקטוריות מסיימות את תפקידן, והיו"ר מעוניין לשמור על איזון מגדרי) בעלת ניסיון ניהולי ופיננסי בתחומי הבנקאות. גם אם מועמדת כזאת לא תפנה, ניתן יהיה ליזום פנייה אליה. אלא שהמהלך לצירוף מועמד חיצוני לתפקיד היו"ר מעורר אי־נוחות בדירקטוריון הבנק, בלשון המעטה. הרושם שעלול להיווצר הוא שבין חברי הדירקטוריון הנוכחיים אין מועמד מספיק ראוי למלא את תפקיד היו"ר.


בסבב הקודם לפני כשלוש שנים מול חאג' יחיא התמודד אוהד מראני, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, שהפסיד ברוב קולות. מראני הוא מועמד ראוי, אבל בין חברי הדירקטוריון יש נוספים המעוניינים בתפקיד. בכל מקרה, יריית הפתיחה נורתה, ויש שיאמרו מוקדם מהצפוי, כי הקרב האמיתי יתחיל רק לקראת סוף השנה.


4. יש בנקאי בירושלים


גיל טופז ניהל בשש השנים האחרונות את בנק ירושלים, שבשליטת משפחת שובל (דרך חברת יצוא). השבוע הודיע על פרישתו, ובניגוד למנהלי בנקים הממעטים להתראיין, הסכים לפרוס את תובנותיו הבנקאיות. לפני תפקידו האחרון מילא טופז תפקידים בכירים באגף הקמעונאות בבנק הפועלים ובאגף ניהול הסיכונים של חברת כרטיסי האשראי כאל. על הניסיון שצבר במערכת הפיננסית אין מחלוקת.


"אני לא פורש מיידית. בהתאם לחוזה יש לי הודעה מוקדמת של חצי שנה. אני מסיים קדנציה מוצלחת, שמאוד נהניתי ממנה. בבנק ירושלים יש אנשים מדהימים, ואעשה הכל כדי להעביר הלאה את המקל בצורה מסודרת. ניהול הבנק היה פרק הזמן הארוך ביותר שבו נשארתי בתפקיד אחד. לפני כן פרק הזמן הארוך ביותר שלי היה שנתיים וחצי. חוזה ההעסקה שלי הסתיים אחרי ארבע שנים והארכתי אותו, אבל הרגשתי שאני מותח את הגבול. מתישהו בן אדם צריך להגיד לעצמו שהוא רוצה להמשיך הלאה", אומר טופז.


שמעתי שאתה מתכוון להקים חברה שתעסוק בתחום מימון האשראי החוץ־בנקאי.
"כל חיי עסקתי באשראי, צמחתי בתחום ואני מכיר אותו על כל היבטיו. יש כיום הרבה מאוד הזדמנויות בשוק האשראי לעסקים, ואני בהחלט בוחן את התחום הזה, אבל שום דבר עדיין לא סגור. מיזמים כאלה קמים בחודשים האחרונים בקצב אקספוננציאלי ומתחרים עם הבנקים על קווי המימון".


מה מקומו של בנק ירושלים במפת התחרות הבנקאית, מבחינת נתחי שוק קמעונאות וכד'. האם יש עדיין מקום לבנק בסדר גודל כזה?
"ברמת ביצועי המשכנתאות אנחנו נמצאים סביב ה־3% מהשוק. בליווי נדל"ן לפרויקטים לבנייה אנחנו סביב 8%־11% מהשוק. בעבר זה היה הרבה פחות, אבל הבנק הגדיל את חלקו בדרך יצירתית של שיתופי פעולה. זה משתקף ברווחיות. כיום התפיסה היא שאנחנו לא הולכים להיבלע על ידי שום בנק. הבנק גם הוכיח את תרומתו לתחרות. בעולם מסתכלים על שחקנים קטנים כאל כאלה התורמים לתחרות".

"יש שקוראים לנו 'בנק נישה', וזה נכון במובן שאנחנו מעניקים מוצרים ושירותים לפלחים שהבנקים הגדולים פחות מסתכלים עליהם. המוצרים שלנו בשנים האחרונות היו צעד אחד או שניים לפני הבנקים. למשל, מערכת קבועה של פיקדונות שמאפשרת הפקדה בלי אותיות קטנות וללא הצורך להגיע לבנק. פתחנו מוצר אשראי צרכני שניתן ללקוחות כל הבנקים באופן חצי דיגיטלי, וזה מתאים לכל צרכן שמתקשה לקבל אשראי. אתה יכול להגיש את הבקשה דרך האינטרנט ולקבל אשראי ללא הצורך פתיחת עו"ש תוך 24־48 שעות. הבנק היחיד שעושה צעדים בכיוון הזה הוא לאומי".

"גם הקונספט של מתן אשראי צרכני בנקודות מכירה קמעונאיות זה מוצר שהרמנו לפני מספר שנים, והבנקים האחרים לא שם. בנק ירושלים עושה דברים השונים מהבנקאות המסורתית. יש מגוון רחב של מוצרים נוספים. למרות היותנו בנק קטן, אנחנו עם נוכחות דומיננטית במגזר הערבי והחרדי. כלומר אנחנו מחוללי תחרות. הבנקים הגדולים לא מסוגלים לחקות את הקטנים בהצעות הערך המגיעות לצרכן".


ההתמחות שלכם היא בתחום המשכנתאות, ושם אתם כבר פוגשים תחרות לא פשוטה מול הגדולים. איך שורדים?
"רוב המשכנתאות שלנו ניתנו לנישות עם נכסים בעלי מורכבות משפטית, ואנחנו יודעים להתגבר עליה מהר, כי אנחנו משקיעים את הזמן הנדרש לפתרון המורכבות הזאת. כשאתה רוצה לבצע עסקה מורכבת בעולם הנדל"ן, תגיע אלינו, ואם אתה לחוץ תקבל מענה תוך יומיים־שלושה. זה היתרון היחסי שלנו מול הבנקים. יתרון נוסף הוא שהתמחינו בעבודה מול מגזרים כמו החרדי והערבי".

גיל טופז, מנכ''ל בנק ירושלים (צילום: מארק ישראל סלם)גיל טופז, מנכ''ל בנק ירושלים (צילום: מארק ישראל סלם)


האם רמת הסיכון בתחום לא גדלה כתוצאה מהזינוק במחירי הדירות?
"המפקח על הבנקים אכן מוטרד מזה, אבל כשאני מסתכל על הנתונים הפנימיים, אני לא רואה עלייה במדדי הסיכון. לא רק שאין עלייה בכשלים, אלא שאפילו יש ירידה מסוימת. בנושא מחיקות והפרשות, הבנק מציג ביצועים דומים למערכת הבנקאית ואפילו טובים ממנה. יש לנו פריווילגיה לבחור את העסקאות לפי רמת הסיכון. כללית אנחנו רואים עלייה חזקה במחירי הדיור. אחד ההסברים הוא העלייה ברמות השכר בשנה האחרונה בסגמנטים מיוחדים, כמו ההייטק. כרגע אי אפשר לדבר על עלייה משמעותית בסיכון".


מה לדעתך הכיוון של מחירי הדיור בשנה־שנתיים הקרובות?
"כשמסתכלים על מדיניות הממשלה, רואים שמכרזי הקרקעות מכוונים בעיקר לאזורי הפריפריה, אבל הקונים מכוונים את עצמם לאזורי הביקוש במרכז. אם המגמה הזאת תימשך, גם העלייה במחירי הדיור תימשך, בעיקר באזורי הביקוש. לצערי נמשיך לראות עליית מחירים לא רק בשנה הקרובה אלא אפילו שנתיים־שלוש קדימה".


בנוגע לרפורמות בתחום הבנקאות וכרטיסי אשראי - האם ועדת שטרום תרמה לתחרות?
"במונחים של מחירים וריביות לציבור לא ראינו ירידה. ראינו התחזקות משמעותית של חברת כרטיסי האשראי כאל שנותרה בבעלות דיסקונט. כשמסתכלים על המערכת הבנקאית, העובדה היא שיש תחרות יפה מאוד גם ללא הרפורמות. יש בישראל נוכחות של בנקים זרים ואף אחד לא החליט שהוא רוצה לפעול בקמעונאות. מחירי העמלות במונחים בינלאומיים נמוכים, וגם הריביות הצרכניות שמשולמות פה נמוכות משמעותית ביחס למקובל בעולם המערבי".

"בכל מה שקשור לבנקים יש פספוס מסוים. קיים מיקוד יותר מדי גדול בכמה כסף הבנקים מרווחים ומיקוד קטן מדי במה שהצרכן מקבל. הייתי רוצה לראות את מקבלי ההחלטות מתמקדים בשאלה איך אפשר לדחוף את המערכת לתת שירותי מתקדמים יותר ללקוח. אנחנו משקיעים יותר מדי משאבים בקיום הדרישות הרגולטוריות לשקיפות, אבל אין הוראות שמאפשרות לייצר שירותים מתקדמים ללקוח. אני לא מבין למשל מדוע הרגולטור אסר להנגיש תשלום לבתי עסק דרך אפליקציית ביט, למרות שזה מקובל בעולם המערבי".

"כל הזמן מתלוננים על רווחי הבנקים בשעה שמי מחזיק במניותיהם ונהנה מהרווחים הוא הציבור, דרך הגופים המוסדיים המחזיקים במניות בשווי של יותר מ־100 מיליארד שקל. כלכלה ללא מערכת בנקאית חזקה היא כלכלה חלשה".

האם בהקשר זה מיזוג בנק אגוד עם מזרחי טפחות תרם לתחרות?
"אני לא רואה פה רעידת אדמה ברמת השירות הבנקאי שהציבור קיבל בעקבות המיזוג. יש כאן מהלך שהביא להתחזקות של מזרחי טפחות, שהוא בהחלט בנק שמחולל תחרות בטח בגזרת המשכנתאות. בסך הכל המיזוג הוא אלמנט חיובי שתרם גם לבנק אגוד, שהיה במצב קצת קשה מבחינת העובדים והאתגרים העסקיים".


מה דעתך על כניסת הבנק הדיגיטלי?
"ראשית, אני מאחל לבנק הדיגיטלי בהצלחה, אבל זה תלוי בשאלה אם יציג מודל עסקי ארוך טווח. אני משוכנע שכדי להצליח הוא יבוא עם הצעות ערך ללקוחות שהן שונות מאלה של הבנקאות המסורתית. לדעתי גם יהיו לו שיטות שיווק שונות. אני בעד כניסת מתחרים גם אם מדובר בשחקנים קטנים".


מדוע בנק ירושלים, בניגוד לאחרים, לא נכנס לתחום ההשקעות הריאליות או לפחות לשותפויות בתחום הנדל"ן?
"מסורתית הבנק די שמרן בתפיסה. משכנתאות זה המוצר הכי מסורתי וגם ליווי בנייה. אנחנו מאמינים בלעשות את מה שאנחנו מאוד מבינים ומכירים, ולא מחפשים הרפתקאות. זאת הסיבה, ובינתיים זה מוכיח את עצמו. אבל אפשר לקחת יותר סיכונים, בתנאי שיש לך מומחיות גדולה בתחום, כמו שותפות עם חברות בנייה בפרויקטים. לדעתי התחרות הקיימת בתחום תוליד מודלים של כניסה להשקעה באקוויטי של פרויקטים לבנייה. אני בהחלט לא פוסל את זה וחושב שהבנק ילך לשם, כי הסיכון שם אינו גבוה יחסית".


האם אתה כבר מבין מדוע בישראל אוהבים לשנוא בנקים?
"זה לא רק בישראל אלא בכל העולם. בנקים מעולם לא היו גורם אהוד. בישראל ולא רק בבנקאות התפתח שיח פופוליסטי ושטחי. הבנקים יותר מעניינים את הפוליטיקאים מאשר את הציבור הרחב. אני לא יודע כמה האיש ברחוב באמת מקדיש לשאלה האם הוא אוהב או שונא בנקים. אני יכול לספר לך על מחקרים שנעשו לאורך השנים שמראים שהציבור אומנם לא אוהב את הבנקים, אבל בהחלט אוהב את הבנקאי שלו ומחובר למנהל הסניף או לפקידה. כלומר, צריך לדעת להבחין בין מה שהציבור באמת אוהב ולא אוהב".